בהתאם לשיקולים אלה נבחן את גובה הפיצוי הראוי.
53. היקף ההפרה - פרסום התמונה נעשה באמצעי תקשורת שונים, כולל במרשתת ובעיתונות הכתובה. עם זאת, אין מדובר בפרסומים שנחשבים כחדשותיים או כשייכים לסוגה בעלת פרופיל תקשורתי גבוה. עסקינן במודעות שעניינן פרסום חופשה, אשר הופנו לקהל מסוים.
54. משך הזמן בו פורסמה התמונה וחומרת ההפרה – התמונה פורסמה בתחילת חודש מרץ 2017 לצורך קידום נופש במהלך חג הפסח שחל בחודש אפריל 2017. פרסום התמונה באתר "יוטיוב" הוסר בחלוף מספר שבועות. לגבי יתר הפרסומים, הרי שחלקם לא הוסר על אף פניית התובע.
55. הנזק הממשי שנגרם לתובע - התובע לא הראה כי נגרם לו נזק כספי עקב פרסום הצילומים. לא הוצגו נתונים כלשהם מצד התובע בדבר הערך הכספי של הצילומים והמחיר שהיה בידו לקבל בעבור פרסומם בהסכמה. עם זאת, ניתן להניח כי לו היו הנתבעים רוכשים את זכות השימוש בצילום כדין היה הדבר נעשה בתמורה כספית מסוימת.
56. הרווח שצמח לנתבעים – התובע לא הוכיח את הערך המוסף שהתקבל אצל הנתבעים בזכות התמונה אף שניתן להניח כי צמח להם ערך כלשהו, אחרת לא היו טורחים לשלב דווקא את התמונה בפרסומיהם.
57. מאפייני פעילותו ותום ליבו של הנתבע - הנתבעים התעלמו מבקשת התובע להסיר את התמונות מהפרסומים ולמצער חלק מהפרסומים לא הוסרו. תשובת הנתבע לתובע כי בשל לחץ עבודה ישוב לתובע לאחר פסח (בו התקיים האירוע מושא הפרסומים) כך שלפרסומים כבר לא יהיה עוד ערך אינה יכולה להתקבל.
58. בסיכום, בקביעת שיעור הפיצוי בענייננו יש לשקלל בעיקר את המרכיבים הבאים:
א. העובדה שנפגעה הן זכותו הכלכלית של התובע לשימוש בלעדי ביצירתו והן זכותו המוסרית להכרה כיוצר היצירה. כל אחת מהפרות אלו מקימה עילה נפרדת לפיצוי.
ב. מספר הפרסומים בהם נעשה שימוש ביצירת התובע מחד גיסא, ומאידך גיסא העובדה כי יש להתייחס לכך כאל הפרה אחת מתמשכת.
ג. העובדה כי השימוש נעשה לצורך מסחרי.
ד. העובדה כי הנתבעים לא חדלו לפחות מחלק מהפרסומים על אף פניית התובע.
ה. העדר הוכחת נזק ע"י התובע, למעט הפסד התמורה (ששיעורו לא נטען) עבור זכות השימוש בתמונה – לו היה נעשה בהסכמה.
ו. העדר הוכחת שיעור הרווח שנוצר בזכות צירוף התמונה לפרסומים, הגם שברי כי ערך מסויים התקבל בידי כהנא בזכות השימוש בתמונה.
ז. העובדה כי הפרסום נעשה לתקופה מוגבלת והופנה לקהל יעד מסויים והעובדה שהתמונה הייתה רק חלק מהפרסום.
59. הצדדים הפנו לפסיקה בה נקבעו תוצאות שונות. אני סבור כי יש בפסקי הדין שאסקור להלן בכדי להמחיש את משרעת סכומי הפיצוי המקובלת בפסיקת בתי המשפט. בעניין "ויינברג" נעשה שימוש בצילום של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל בדרך של הטבעת הדיוקן המשתקף בצילום על מטבע זיכרון. הפיצוי נקבע לפי פקודת זכות יוצרים 1924 שהייתה בתוקף בעת הרלוונטית. בגין הפרת הזכות הכלכלית פוצה התובע בסכום המקסימלי כפי שנקבע בפקודה (20,000 ₪ בשערוך מיום ההפרה) ובגין הפרת הזכות המוסרית נפסק לתובע מלוא הסכום אותו תבע (15,000 ₪ בשערוך מיום התביעה). נראה כי קיים מימד של חומרה בהפרה זו נוכח הטבעת תוצר ההפרה על מטבע ונוכח נסיבות העניין. מעבר לכך, אף שמדובר בהפרת זכות אחת הרי שיש מימד של חומרה בעובדה כי ההפרה באה לידי ביטוי על פני מספר רב של מטבעות.
60. בת"א 14995-05-12 פורגס ואח' נ' גוב ההפקות בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (9.7.17) נעשה שימוש מסחרי בשלוש תמונות שונות שצילם התובע, של המנצח ולרי גרגייב, לצורך שיווק חדרי מלון לקראת פסטיבל שהתקיים באזור. נקבע כי "היקף ההפרה ומשך הזמן שבו בוצעה כמו גם הרווח שצמח לנתבעות בשל ההפרה הוא מוגבל ומצומצם". לתובע נפסק פיצוי בסך 8,000 ₪ בגין כל אחת משלוש ההפרות. הפיצוי כלל הן את הפרת הזכות הכלכלית והן את הפרת הזכות המוסרית.
61. בת"א (ראשל"צ) 20811-06-16 פלאש 90 בע"מ ואח' נ' שריף [פורסם בנבו] (3.7.17) נעשה שימוש בצילום בעל ערך חדשותי באתר האינטרנט של הנתבעת, אשר הינו אתר מסחרי, במסגרת כתבה עיתונאית. נפסקו פיצויים בשיעור של 15,000 ₪ לטובת הסוכנות בעלת הזכות הכלכלית בצילום ופיצוי בסך 15,000 ₪ לצלמת בעלת הזכות המוסרית בצילום.
62. בת"א 19977-03-11 ירוזולימסקי נ' ישראל פוסט - מדיה פרסום בע''מ [פורסם בנבו] (20.1.14) נעשה שימוש בתמונות שצילם התובע ללא מתן "קרדיט" לצלם אף שעצם השימוש הותר לנתבעת ע"י החברה עבורה צילם התובע את צילומיו מלכתחילה. בית המשפט סקר (בפסקאות 59-64) מספר פסקי דין בהם נפסקו פיצויים גבוהים בגין פגיעה בזכות המוסרית ומצא כי שיעורים אלה שמורים למקרים בהם לצילומים היה ערך היסטורי. כך אוזכר שם ת"א 863-11-10 (מחוזי ת"א) אילן נ' ידיעות אינטרנט [פורסם בנבו] (21.6.11) באופן שלהלן:
"דובר בתביעה שהגיש אותו תובע בגין שני תצלומים שצילם בעת שירותו הצבאי ופורסמו באתר ynet ללא ציון שמו: האחד משנת 1972 מתעד את פעולת סיירת מטכ"ל לחילוץ חטופי מטוס סבנה, והשני, צילום שבו נראים זמרים שרים בפני חיילים בשטח בשנת 1973. בית המשפט קבע בפסק הדין הנ"ל כי "חשיבות מיוחדת צריכה להינתן גם לאופיים המיוחד של הצילומים, המעוררים רטט בלב רואיהם, לאור חשיבותם ההיסטורית". הגדרת ב"כ התובע, לפיה מדובר "בנכסי צאן ברזל וממורשתה של מדינת ישראל" – אינה מופרזת (סעיף 4 לפסק הדין). בנסיבות אלה נפסק לתובע שם פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין כל אחד משלושת הצילומים בספר (כולל בגין אותו צילום שהופיע בספר פעמיים)"