פסק דין
תביעת צלם לפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים בשל שימוש של הנתבעים בתמונת הזמר ישי ריבו אותה צילם התובע. מעבר לפגיעה בזכות הכלכלית של התובע לשימוש בלעדי ביצירתו לא ניתנה בפרסומי הנתבעים, בהם נכללה התמונה, הכרה ("קרדיט") לתובע. בכך נפגעה "הזכות המוסרית" של היוצר המקימה עילה נפרדת לפיצוי.
רקע
1. התובע הוא צלם אשר, בין היתר, מתפרנס ממכירת יצירותיו - צילומיו.
2. נתבעת 1 היא חברה העוסקת בהפקת אירועים וחופשות לציבור דתי וחרדי. נתבע 2 הוא בעליה ומנהלה של הנתבעת 1 (שני הנתבעים ביחד ייקראו להלן גם: כהנא).
3. ביום 6.3.17 צילם התובע את הזמר ישי ריבו (להלן: התמונה או הצילום) במהלך הופעה מוסיקלית בחגיגות "ח"י שנים לגדוד נצח יהודה". הצילום פורסם בחשבון הפייסבוק של התובע, התובע תייג את המפיק של ישי ריבו, וכך נחשף הנתבע 2 לצילום.
4. כעבור ימים אחדים הופנה התובע לכך שהנתבעת 1 עושה שימוש בצילום במסגרת שיווק חופשת פסח במלון אשר עתידה הייתה להתקיים כחודש לאחר מכן. האירוע אורגן ע"י כהנא. באירוע אמור היה להופיע ישי ריבו.
5. בעקבות כך חיפש התובע פרסומים דומים. התובע איתר עשר מודעות שפורסמו על ידי כהנא באמצעי תקשורת שונים, לרבות באתר "יוטיוב".
6. לטענת התובע, בעקבות הפרסומים פנה במכתב (נושא תאריך 10.3.17) לכהנא אך לא נענה (לא הוכח כי המכתב נשלח בדואר רשום או כי התקבל אצל הנתבעים). במקביל, פנה גם למפעילי אתר "יוטיוב" והלין על הפרת זכויות היוצרים מצד כהנא. בעקבות הפניה הוסרו הפרסומות מהאתר.
7. אין מחלוקת כי לאחר הסרת הפרסומות מאתר "יוטיוב" פנה הנתבע 2 לתובע. התובע הפנה אותו לחברו, מר קובי ריכטר (להלן: קובי). הנתבע 2 הביע תמיהה על הטענה לפגיעה בזכות יוצרים והציע לתובע, כמעין פיצוי, שיבצע עבודות עבורו. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה הודיע הנתבע 2 לקובי כי יחזור לתובע "לאחר חג הפסח" וזאת "לאור העובדה כי תקופת חג הפסח היא תקופה מאוד עמוסה" (סעיף 15 לתצהירו). אלא שלמצער חלק מהפרסומים לא הוסרו (הנתבעים לא חלקו על כך בדיון מיום 6.2.20). כאמור, תכלית הפרסומים הייתה קידום אירוע שהתקיים בפסח.
8. אין מחלוקת כי כהנא עשו שימוש בתמונה בעשרה פרסומים שונים כפי שהוצג בתצהיר התובע. זאת מבלי שקיבלו מהתובע רשות ומבלי שנתנו לו הכרה הולמת ("קרדיט").
9. לטענת התובע, הצילום הוא יצירה מקורית שלו ומשכך השימוש שעשו כהנא בצילום עולה כדי הפרת זכות היוצרים שלו ופגיעה בזכות המוסרית בהתאם לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: החוק או חוק זכות יוצרים); עוד טוען התובע כי מעשיהם של כהנא עולים כדי רשלנות והפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 וכי יש בהם פגיעה במוניטין, בשמו הטוב ופגיעה באוטונומיה שלו; לבסוף נטען כי מעשיהם של כהנא מזכים אותו בפיצוי גם בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.
10. לטענת התובע, האחריות מוטלת על כתפיהם של שני הנתבעים גם יחד. לשיטתו, נסיבות המקרה מצדיקות הרמת מסך בין הנתבעת 1 לנתבע 2, בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. מעבר לכך נטען לאחריות הנתבע 2 גם באופן ישיר נוכח מעורבותו הישירה בביצוע העוולה.
11. לטענת הנתבעים, הצילום אינו חוסה תחת הגנת זכות היוצרים בשל אי עמידה בתנאים לתחולתה. עוד טוענים הנתבעים כי התובע פרסם את הצילום ללא סימן המייחס לו את זכויותיו, ויש לראות בכך משום ויתור על הזכות המוסרית בצילום; מעבר לכך נטען כי גם אם יימצא שהם הפרו את זכויות היוצרים של התובע הרי שקמה להם הגנה של "מפר תמים", שכן הם לא ידעו ולא היה עליהם לדעת בנסיבות העניין, על קיומה של זכות יוצרים בצילום; לבסוף נטען כי ככל שיש הפרה הרי היא בגדר זוטי דברים - שכן מדובר בתמונה אחת ובסוג פרסום אחד שנעשה למשך זמן קצר, השימוש בתמונה נעשה בתום לב וכבדרך אגב ולא גרם לנזק.
12. הצדדים הסכימו, במסגרת דיון קדם משפט, לוותר על חקירת המצהירים ולסכם טענותיהם על בסיס התצהירים שהוגשו.
דיון והכרעה
א. חבות הנתבעים
א. 1. זכות יוצרים – הזכות הכלכלית
13. חוק זכות יוצרים מכיר בצילום כמושא לזכויות יוצרים, ומגדירו כיצירה אמנותית (ראו סעיף 1 לחוק). על מנת שצילום יחסה תחת הגנת זכות היוצרים עליו לעמוד בדרישה של מקוריות, בהתאם לסעיף 4 לחוק הקובע כך:
"(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;"
14. דרישת המקוריות נבחנת על בסיס שני מבחנים עיקרים: האחד - מבחן ההשקעה; השני - מבחן היצירתיות (ע"א 7996-11 סייפקום בע"מ נ' רביב [פורסם בנבו] (18.11.13) בפסקאות 12-13. להלן: עניין "רביב").
15. במסגרת מבחן ההשקעה - נדרש היוצר להראות השקעה מסוימת ביצירתו (שם):
"במסגרת מבחן ההשקעה, יש לעמוד על כך שהיוצר השקיע עמל מסוים ביצירה כדי לזכות בזכות לפירותיה, בדומה לבסיס העיוני להכרה בזכות בקניין "גשמי" []. מבחן זה מבוסס על גישת העמל ותיאוריית הזכויות הטבעיות הנשענות על משנתו של הפילוסוף ג'ון לוק כהצדקה עיונית להענקת זכויות קנייניות בכלל וזכות יוצרים בפרט."
16. אשר למידת ההשקעה - נקבע כי "כל שנדרש להוכחתו הוא השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו...".
17. במסגרת תנאי היצירתיות - יש לבחון את אופייה של ההשקעה, להבדיל מכמותה (שם):
"במסגרת מבחן היצירתיות, המתבסס על הרציונאל לפיו מטרת דיני זכויות היוצרים היא להעשיר את עולם היצירה ואת מגוון הביטויים הזמין לציבור, יש לעמוד על אופייה של ההשקעה במנותק מהכמות שלה כדי להראות כי היא תורמת למטרה זו [] גישה זו מבוססת על תפיסה חברתית יותר של זכויות יוצרים אך יחד עם זאת גם על גישה תועלתנית-כלכלית לפיה יש לאזן בין העלות – התמריץ שיש לתת ליוצר בדמות המונופול הניתן לו על השימוש והשליטה ביצירתו, לבין התועלת – שמירה על נחלת הכלל לצורך המשך יצירה עתידי []."
18. ביחס לרמת היצירתיות הנדרשת נקבע (שם):
"הגדרת כמות היצירתיות הנדרשת מורכבת מעט יותר ונראה כי בית משפט זה טרם עיצב נוסחה אחת ויחידה להתגבשותה. יחד עם זאת, הגדרת היצירתיות הנדרשת להגנה על יצירה נתחמה בפסיקה על דרך השלילה. כך, נקבע כי מבחן היצירתיות אינו מציב רף גבוה במיוחד עבור היוצר וכי לעתים יהיה די ביצירתיות מועטת ואף חסרת ערך ... עוד נקבע כי אין צורך שהיצירה תהיה חדשנית ביחס ליצירות קיימות באותו תחום"
לבחינת רמת היצירתיות בצילום או תמונה ראו: רע"א 7774-09 ויינברג נ' ויסהוף, [פורסם בנבו] פיסקה 10 (28.2.2018); ע"א (מחוזי- ת"א) 1879-07 ליאב אוזן ושות' ואח' נ' חב' WINHELP בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (18.11.13).
19. בנוסף למבחנים אלו יש לבחון את מקוריות היצירה במובן זה שמקורה של היצירה ביוצר עצמו ולא ביצירתו של יוצר אחר (עניין "רביב").
20. מעבר לאמור נדרש לקבוע כי הזכות המוגנת היא זכות הנוגעת לביטוי ולא לרעיון. כך בעניין "רביב" בפסקה 16:
"בטרם אעבור לדון בשאלת המקוריות הנדרשת להגנה על יצירות פונקציונליות, אבקש לעמוד על כלל בסיס נוסף הנוגע להגנה על יצירות באמצעות זכות יוצרים – ההבחנה בין רעיון לבין ביטוי. עקרון בסיסי בדיני זכויות יוצרים הוא כי הרעיון העומד בבסיס יצירה לא יהיה מוגן על ידי הזכות וכי ההגנה תינתן רק על דרך ביטויו. כלל זה היה מעוגן בסעיף 7ב לפקודת זכות יוצרים החל על ענייננו ועוגן בהמשך בסעיף 5 לחוק החדש הקובע כך:
"זכות יוצרים ביצירה כאמור בסעיף 4 לא תחול על כל אחד מאלה, ואולם על דרך ביטוים תחול זכות היוצרים:
(1) רעיון...".
... הבחנה זו מבוססת על התפיסה לפיה מתן הגנה לרעיונות בלבד יסכל את אחת המטרות המרכזיות של דיני זכויות היוצרים – עידוד יצירה והותרת די "חומר גלם" בנחלת הכלל"
ראו גם: עניין "ויינברג" בפסקה 20.
21. בענייננו, נטען ע"י כהנא כי הצילום אינו ראוי להנות מהגנת זכות היוצרים מאחר שהוא אינו עומד בתנאי המקוריות, ההשקעה והיצירתיות. לטענתם, הנסיבות בענייננו - העובדה כי הצילום נעשה בחטף, באמצעי טכנולוגי פשוט ומושא התמונה הוא זמר אשר תמונותיו נפוצות - מאיינות את זכויות התובע בתמונה.
22. אינני מקבל טענה זו. יפים לעניין זה הדברים הבאים שנאמרו בעניין "ויינברג":
"אמנם, הצלם התיעודי אינו מביים את נושא צילומו, אולם אין בכך כדי לשלול את קיומה של מקוריות ושל יצירתיות בצילום התיעודי. אין להלום צמצום המקוריות למעשה של ביום. המקוריות יכולה להתבטא בהיבטים רבים ושונים כמו בחירת התזמון הנכון; בחירת זווית הצילום והתאורה, המרחק מהנושא, מיקוד התמונה, בחירת הרקע לתמונה וטכניקת הצילום; עיצוב הצילום, משחקי האור והצל, ההדגשים המגוונים ועצם בחירת הנושא וסידורו. בכל צילום העומד בדרישת המקוריות המינימלית קיימת טביעת עינו הייחודית של הצלם. "אין צילום – וְיהא הפשוט ביותר, אשר אינו מושפע מאישיותו של המצלם ...
בצילום הפשוט ביותר וחסר היומרה יש יותר מקוריות מאשר ביצירות לקט, אשר זוכות מצידן להגנה...
גם התמונה הפשוטה ביותר אינה חפה מהשפעתו האישית של היוצר שצילם אותה.
... ואכן, יותר משיש בו בצילום מן המצולם – יש בו מן המצלם – המשקיע, תכופות, בצילום מרוחו, מטעמו ומכישוריו; המשקיע בתצלום את חושיו ואת נקודת המבט הייחודית שלו על המציאות. התצלום משקף את המציאות כפי שהיא נראית בעיני רוחו של המצלם ולא רק כפי שהיא נתפסת בעין המצלמה. רגע אחד של צילום אוצר בתוכו לעתים יותר מעולם שלם, תמונה אחת – הכל יודעים – שווה יותר מאלף מילים. ההתרחשות אינה נושאת עימה "זכויות" ליוצר כל הארץ אך האספקלריה בה נתפשת המציאות – יוצרת את זכויות היוצרים.
...
12. בעניין שלפנינו, בחירת התזמון הנכון, בחירת זווית ראשו של רבין והבעת פניו בעת הצילום, בחירת המרחב הווירטואלי בנושא הצילום, בחירת הרקע והמרחק, בחירת העדשה והמצלמה הנכונה וטכניקת הצילום הם בגדר יסודות מקוריים ויצירתיים הראויים להגנה. רכיבים אלה מקורם הן בהשקעה מצד הצלם הן בכישרונו, ניסיונו ומיומנותו. הם דרשו עיצוב של הצילום (מבחינת המרחק מרבין ומיקומו בתוך גבולות התמונה) וטביעת עין שאפשרה למבקש לקלוט את הזווית הנכונה ואת ההבעה המיוחדת של המצולם ברגע הנכון."
23. הדברים נכונים גם בענייננו. הא ראיה, הנתבעים בחרו לעשות שימוש בתמונה זו ולא בתמונה אחרת מתוך תמונות רבות של הזמר.
24. לסיכום, צילומו של התובע הוא יצירה עליה חלות זכויות יוצרים בהיותו מקורי, פרי השקעה של התובע ובעל יסוד של יצירתיות.
25. להשלמת התמונה אציין כי הגנת זכות היוצרים של התובע בצילום דנא היא הגנה על ביטוי של "רעיון" ולא על ה"רעיון" עצמו (בענייננו האובייקט מושא היצירה). שכן גם בהינתן הגנה זו לא תיחסם האפשרות לצלם את הזמר בזוויות ובאופנים שונים, בהתאם לכוח היצירה של המצלם - כפי שהובא לעיל מעניין "ויינברג". על כן, לא ניתן לומר כי נוכח איסור הפגיעה בזכויות היוצר דנא הוגבל מרחב היצירה שניתן להפיק מ"חומר הגלם" (ראו המובא בפסקה 20 לעיל).
26. בהשלמה לכך, אין ממש בטענת הנתבעים לפיה קיימות אפשרויות מעטות בלבד לבטא את ה"רעיון" (תמונת הזמר) ולכן, כביכול, בהתאם לדוקטרינת האיחוד, מתן הגנה ליצירה מעין זו תביא ליצירת מונופול על ה"רעיון".
א.2. הזכות המוסרית
27. לצד זכות היוצרים המגינה על זכותו הכלכלית של היוצר ביצירתו, מכיר המחוקק בזכותו של היוצר כי היצירה תיוחס לו כך שיינתן "קרדיט" לפועלו. על אופיה המיוחד של הזכות המוסרית עמד בית המשפט ברע"א 12/17 שריר נ' נירית זרעים בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה יג (28.3.17)):
"הזכות המוסרית, ... היא ביטוי להכרת המחוקק בקשר האישי-תרבותי-רוחני הקיים בין היוצר לבין יצירתו והיא מגנה גם על שמו הטוב וכבודו של היוצר ועל המוניטין שלו [] הזכות המוסרית היא בבחינת 'גילוי מובהק של המעמד החשוב של ערך האישיות של הקניין בהבניה המשפטית של המוסד הקנייני של זכות יוצרים' []ובשל אופיה המיוחד כינה אותה השופט ח' כהן ''זכות רוחנית''."
28. הזכות המוסרית מעוגנת בסעיפים 45 ו 46 לחוק זכות יוצרים:
"45. (א) ליוצר של יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית או יצירה ספרותית, למעט תוכנת מחשב, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה.
(ב) הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר.
46. זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר –
(1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין;
(2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר".
29. בענייננו, אין חולק כי בעת פרסום המודעות תוך שימוש בתמונה לא ניתן כל "קרדיט" לתובע. משכך, ברי כי זכותו המוסרית בהתאם לסעיף 46(1) לחוק נפגעה.
א.3. טענת הנתבעים לוויתור התובע על זכותו
30. אין לקבל את טענת כהנא לפיה התובע ויתר על זכויותיו בעת שפרסם את תמונותיו ללא ציון שמו בחשבון הפייסבוק שלו.
31. ראשית - הצילום פורסם בחשבון הפייסבוק של התובע עצמו, כך שעל פניו למצער אחת האפשרויות היא שהמפרסם הוא יוצר התמונה. שנית, אף אם בידי כהנא לא היה "קצה חוט" הרי שהיה עליהם לנסות לאתר את צלם התמונה, ודאי כאשר עשו בתמונה שימוש למטרה מסחרית (ראו למשל: ת"א (מחוזי- נצרת) 26485-09-11 קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, [פורסם בנבו] בפיסקה 33 (30.12.12)).
א.4. הגנת "המפר התמים"
32. כהנא טוענים כי עומדת להם הגנת "המפר התמים", שכן מדובר בתמונה סתמית ופשוטה, ומשכך לא ידעו ולא היה עליהם לדעת שמדובר ביצירה מוגנת. זאת ביחוד לנוכח פרסום התמונה ללא שם הצלם.
33. סעיף 58 לחוק זכות יוצרים קובע כך:
"הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה."
34. הגנה זו "מצומצת למקרים חריגים בלבד" (ראו: Fisher Price Inc נ' דוורון – יבוא ויצוא בע"מ [פורסם בנבו] (31.8.17). בפיסקה עג).
35. אף אם נקבל את גרסת כהנא כי מלכתחילה לא ידעו כי השימוש בתמונה מפר את זכות היוצרים ואת זכותו המוסרית של התובע קשה יהיה לקבל את טענתם כי לא היה עליהם לדעת על כך. הנתבעת היא חברה מסחרית המשווקת ומפרסמת את מוצריה כדבר שבשגרה וממילא מצופה כי תתנהל תוך הסתייעות בייעוץ משפטי בסיסי. כך העיד הנתבע עצמו בתצהירו (בסעיף 6): "עוד יודגש כי במסגרת האירועים שאני מפיק בנתבעת 1 אני מעסיק צלמים רבים, שומר על זכויות יוצרים ודואג לקבל רשיונות שימוש בתמונות מקוריות.".
36. מעבר לכך, התנהלות כהנא בפועל מביאה לדחיית טענת הגנה זו שכן למצער חלק מן הפרסומים לא הוסרו גם לאחר שהצדדים באו בדברים אודות ההפרה.
37. מכל האמור עולה כי לכהנא לא עומדת הגנת "המפר התמים".