פסק דין
תביעת צלם לפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים בשל שימוש של הנתבעים בתמונת הזמר ישי ריבו אותה צילם התובע. מעבר לפגיעה בזכות הכלכלית של התובע לשימוש בלעדי ביצירתו לא ניתנה בפרסומי הנתבעים, בהם נכללה התמונה, הכרה ("קרדיט") לתובע. בכך נפגעה "הזכות המוסרית" של היוצר המקימה עילה נפרדת לפיצוי.
רקע
1. התובע הוא צלם אשר, בין היתר, מתפרנס ממכירת יצירותיו - צילומיו.
2. נתבעת 1 היא חברה העוסקת בהפקת אירועים וחופשות לציבור דתי וחרדי. נתבע 2 הוא בעליה ומנהלה של הנתבעת 1 (שני הנתבעים ביחד ייקראו להלן גם: כהנא).
3. ביום 6.3.17 צילם התובע את הזמר ישי ריבו (להלן: התמונה או הצילום) במהלך הופעה מוסיקלית בחגיגות "ח"י שנים לגדוד נצח יהודה". הצילום פורסם בחשבון הפייסבוק של התובע, התובע תייג את המפיק של ישי ריבו, וכך נחשף הנתבע 2 לצילום.
4. כעבור ימים אחדים הופנה התובע לכך שהנתבעת 1 עושה שימוש בצילום במסגרת שיווק חופשת פסח במלון אשר עתידה הייתה להתקיים כחודש לאחר מכן. האירוע אורגן ע"י כהנא. באירוע אמור היה להופיע ישי ריבו.
5. בעקבות כך חיפש התובע פרסומים דומים. התובע איתר עשר מודעות שפורסמו על ידי כהנא באמצעי תקשורת שונים, לרבות באתר "יוטיוב".
6. לטענת התובע, בעקבות הפרסומים פנה במכתב (נושא תאריך 10.3.17) לכהנא אך לא נענה (לא הוכח כי המכתב נשלח בדואר רשום או כי התקבל אצל הנתבעים). במקביל, פנה גם למפעילי אתר "יוטיוב" והלין על הפרת זכויות היוצרים מצד כהנא. בעקבות הפניה הוסרו הפרסומות מהאתר.
7. אין מחלוקת כי לאחר הסרת הפרסומות מאתר "יוטיוב" פנה הנתבע 2 לתובע. התובע הפנה אותו לחברו, מר קובי ריכטר (להלן: קובי). הנתבע 2 הביע תמיהה על הטענה לפגיעה בזכות יוצרים והציע לתובע, כמעין פיצוי, שיבצע עבודות עבורו. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה הודיע הנתבע 2 לקובי כי יחזור לתובע "לאחר חג הפסח" וזאת "לאור העובדה כי תקופת חג הפסח היא תקופה מאוד עמוסה" (סעיף 15 לתצהירו). אלא שלמצער חלק מהפרסומים לא הוסרו (הנתבעים לא חלקו על כך בדיון מיום 6.2.20). כאמור, תכלית הפרסומים הייתה קידום אירוע שהתקיים בפסח.
8. אין מחלוקת כי כהנא עשו שימוש בתמונה בעשרה פרסומים שונים כפי שהוצג בתצהיר התובע. זאת מבלי שקיבלו מהתובע רשות ומבלי שנתנו לו הכרה הולמת ("קרדיט").
9. לטענת התובע, הצילום הוא יצירה מקורית שלו ומשכך השימוש שעשו כהנא בצילום עולה כדי הפרת זכות היוצרים שלו ופגיעה בזכות המוסרית בהתאם לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: החוק או חוק זכות יוצרים); עוד טוען התובע כי מעשיהם של כהנא עולים כדי רשלנות והפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 וכי יש בהם פגיעה במוניטין, בשמו הטוב ופגיעה באוטונומיה שלו; לבסוף נטען כי מעשיהם של כהנא מזכים אותו בפיצוי גם בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.
10. לטענת התובע, האחריות מוטלת על כתפיהם של שני הנתבעים גם יחד. לשיטתו, נסיבות המקרה מצדיקות הרמת מסך בין הנתבעת 1 לנתבע 2, בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. מעבר לכך נטען לאחריות הנתבע 2 גם באופן ישיר נוכח מעורבותו הישירה בביצוע העוולה.
11. לטענת הנתבעים, הצילום אינו חוסה תחת הגנת זכות היוצרים בשל אי עמידה בתנאים לתחולתה. עוד טוענים הנתבעים כי התובע פרסם את הצילום ללא סימן המייחס לו את זכויותיו, ויש לראות בכך משום ויתור על הזכות המוסרית בצילום; מעבר לכך נטען כי גם אם יימצא שהם הפרו את זכויות היוצרים של התובע הרי שקמה להם הגנה של "מפר תמים", שכן הם לא ידעו ולא היה עליהם לדעת בנסיבות העניין, על קיומה של זכות יוצרים בצילום; לבסוף נטען כי ככל שיש הפרה הרי היא בגדר זוטי דברים - שכן מדובר בתמונה אחת ובסוג פרסום אחד שנעשה למשך זמן קצר, השימוש בתמונה נעשה בתום לב וכבדרך אגב ולא גרם לנזק.
12. הצדדים הסכימו, במסגרת דיון קדם משפט, לוותר על חקירת המצהירים ולסכם טענותיהם על בסיס התצהירים שהוגשו.