בהמשך, אתייחס לשאלות השונות המתעוררות בהקשר של גזירת עונשו של תאגיד במשפט הישראלי. דרך הילוכי תהיה כזו: בפרק החמישי אדון בקביעת מתחם הענישה. במסגרת זו אדון בערך החברתי המוגן וחומרת העבירה בה הורשעו הנאשמות (פרק 5.1); אבחן את חומרת העבירה
בנסיבותיה (פרק 5.2); אעמוד על הענישה הנוהגת והראויה בנסיבות העניין (פרק 5.3) ובסופו אקבע את מתחם הענישה במקרה שלפניי (פרק 5.4). בפרק הששי אתמקד בשלב השני בגזירת הדין – בחינת נסיבותיהן הספציפיות של הנאשמות ובמסגרת זו בהודאתן (פרק 6.1); שיקום הנאשמות עובר למתן גזר הדין, לרבות עמידה על שיקולי השיקום בתאגידים (פרק 6.2); בהתנהגותה החיובית של הנאשמת ובחלוף הזמן (פרק 6.3) בשיתוף הפעולה עם המאשימה (פרק 6.4). בפרק השביעי אעמוד על שיקולי הרתעה גם אותם ניתן לקחת בחשבון במסגרת השלב השני של קביעת העונש בתוך מתחם הענישה, ובעיקר על הרתעה בעבירות כלכליות. בפרק השמיני אעבור לדון בהסדרי טיעון. במסגרת זו אעמוד על הכלל לפיו הסדרי טיעון יש לכבד (פרק 8.1) ועל היחס בין מתחם הענישה לבין הסדר הטיעון (פרק 8.2); בפרק 8.3 אדון בגזירת העונש לאור הסדר הטיעון, ובהמשך בשאלה האם יש לאשר הסדר טיעון מקל (פרק 8.3) אעמוד על הקשיים בהסדר הטיעון במקרה שלפניי (פרק 8.3) ולבסוף בפרק התשיעי אגזור את דינן של הנאשמות.
- השלב הראשון – קביעת מתחם הענישה
סעיף 40ב לחוק העונשין קובע כי העקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה – יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו, מידת אשמו של הנאשם, והסוג והמידה של העונש שהוטל עליו. עיקרון מנחה זה כולל שני עקרונות דומים וקשורים שאינם זהים: עקרון המידתיות (proportionality) ועקרון הגמול (retribution). כפי שציינה קנאי, הבניית שיקול הדעת, בעמ' 155, כי: "השיקול הגמולי", הוא: "למתן עונש ההולם את חומרת העבירה... ומבטא את הסלידה ושאט הנפש של החברה מהעבירה שנעברה", ויחד עמו דרישת "ההלימה... שמקורה בעיקר בדרישות של צדק והגינות" (עוד ראו לעניין זה: קוגוט, חקאק וגלבפיש, הבניית הענישה, בעמ' 270, והאסמכתאות בה"ש 4 וכן: יניב ואקי ויורם רבין, "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה: תמונת מצב והרהורים לעתיד לבוא", הפרקליט נב 413, 422-420 והאסמכתאות בה"ש 28-24 (התשע"ד, להלן: ואקי ורבין, הבניית הענישה).
סעיף 40ג(א) לחוק העונשין קובע כי בית המשפט יקבע את מתחם העונש ההולם בהתאם לערך החברתי שנפגע, לעקרון המנחה – קיומו של יחס הולם בין חומרת העבירה בנסיבותיה, מידת אשמת הנאשם ומידת העונש המוטלת עליו (עקרון ההלימה), ומדיניות הענישה הנוהגת. עמד על כך כב' השופט נעם סולברג בע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 2013, להלן: פרשת סעד) בו נדון תיקון 113, בהביאו מדברי הרמב"ם במורה נבוכים, חלק ג', פרק מא (פסקה 19 לפסק דינו):