עם זאת, בית המשפט העליון חזר והדגיש את הצורך בחקיקה בהקשר זה. עמד על כך כב' השופט נועם סולברג בעניין מצגר (בפסקה א' לפסק דינו), והדגיש את הזמן הרב שחלף מאז הונחה הצעת החוק:
"מעת חקיקתו של תיקון 113 לחוק העונשין עולה תדיר שאלת יחסי-הגומלין בין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה לבין הסדרי-טיעון, במיוחד במה שנוגע למתחם הענישה מזה, ולטווח הענישה בגדרי הסדר טיעון מזה. ....
אין בכך כדי לייתר את מלאכת החקיקה שאליה כיוונתי באומרי שם, כי בנוסחהּ של הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע-2010 המונחת על שולחן הכנסת ונדונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט (ה"ח 536 (התש"ע) 1362) אין מענה לנושא שעל הפרק. בדברי ההסבר להצעת החוק צויין, כי "היחס בין הסדרי הטיעון ובין הבניית שיקול הדעת בענישה יקבע במסגרת תיקון לחוק המוצע לאחר שיתוקן חוק העונשין... בעניין הבניית שיקול הדעת בענישה" (שם, בעמ' 1363). משיצא תיקון 113 לאוויר העולם לפני למעלה מ-5 שנים (ביום ז' בטבת תשע"ב (2.1.2012)) ישנו צורך דחוף לפרוע את השטר, במיוחד כשניכר מאז ב'שטח' שוב ושוב הצורך ב'סינכרון' תיקון 113 עם הסדרי-טיעון. משהצעת החוק בעניין הסדרי-הטיעון עודנה בעיבּורהּ, נחוץ אפוא לכלול הוראות מתאימות בהצעת החוק ולקדם את חקיקתה.".
מן, סדר דין פלילי-מנהלי, סבור כי לאור העובדה שמרבית ההליכים הפליליים מסתיימים בהסדרי טיעון, יש להסדיר עניין זה בחקיקה, באופן שישמור על זכויות הנאשמים.
8.3. גזירת העונש לאור הסדר טיעון
בית המשפט קבע, כאמור, את נוסחת האיזון, לשם בחינת הסדר הטיעון. לצדו, עומד מתחם הענישה, או העונש שבית המשפט היה גוזר לולא הסדר הטיעון.
אורן גזל אייל, במאמרו: "חריגה ממתחם העונש ההולם" בתוך: ספר דורית ביניש, 539 (קרן אזולאי, איתי בר סימן טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ עורכים, 2018, להלן: גזל אייל, מתחם העונש ההולם), עומד על כך כי לאור פסק דין פלוני המאוחר, הסדר טיעון הוא חריג נוסף לגזירת הדין בתוך מתחם הענישה שנקבע. לעמדתו, על פי הפסיקה, כך יש לגזור את הדין במקרה של הסדר טיעון:
"ככלל, בשלב הראשון של הליך גזירת הדין על בית המשפט לקבוע מה העונש שהיה מוטל על הנאשם על פי העובדות שבהן הודה, אלמלא ערכו הצדדים הסדר טיעון. לצורך כך עליו לבחון מהו מתחם העונש ההולם, וכאשר אין מקום לחרוג ממנו, עליו לקבוע גם מהו העונש בתוך המתחם שאותו היה מטיל על פי הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כפי שנקבעו (לרוב בהתבסס על העובדות שהוסכמו על ידי הצדדים להסדר). לאחר בחינה זו עליו לבחון אם העונש שהצדדים מציעים עומד במבחן האיזון, דהיינו אם מתקיים יחס ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת, מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מהצד האחר. בתהליך זה עשוי העונש המוסכם להימצא בתוך המתחם, והוא עשוי גם להימצא מחוצה לו. ואולם, בעצם העובדה שהעונש המוסכם חורג מהמתחם אין כדי לשלול את התאמתו למבחן האיזון. במילים אחרות, ייתכן בהחלט כי העונש המוסכם יחרוג מהמתחם ועדיין יעמוד במבחן האיזון שנקבע בהלכת הסדרי הטיעון. מכאן עולה כי בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם כאשר החריגה נעשית בהתאם להסדר טיעון העומד במבחן האיזון...... יש לזכור כי מבחן האיזון מנחה את בית המשפט להעניק לתביעה שיקול דעת רחב וכי ההתערבות בהסדרי טיעון על פיו נדירה למדי".