סטנדרט הביקורת ונטל ההוכחה
על מי מוטל הנטל?
19. כדי לבחון את השאלה על מי מוטל נטל ההוכחה, נתייחס קודם כל לשאלה מהי ההשלכה של העובדה שהעסקה על תנאיה אושרה על-ידי רוב מקרב בעלי-מניות המיעוט שאין להם עניין אישי בעסקה, באסיפה הכללית של החברה. בהנחה שאישור זה נעשה כדין, ותוך שכלל המידע הנדרש עמד בפני בעלי-המניות (נושא שנדון בו להלן), יש לבחון מהי משמעותו - וזאת, בהתעלם מהעובדה שנוהל במקרה דנן משא-ומתן בין הוועדה הבלתי תלויה לבין בעלת השליטה (כלומר - בפרק זה נניח כי העסקה אושרה רק על-ידי רוב מקרב בעלי-מניות המיעוט, ונבחן את ההשלכה של אישור כזה על נטלי ההוכחה).
לטעמי, לאישורו של רוב מקרב המיעוט את העסקה צריכה להיות משמעות, וכשאישור כזה ניתן (בנסיבות בהן המידע הנדרש עמד כולו בפני בעלי-מניות המיעוט), יש בו כדי להעביר את נטל ההוכחה לכתפי המבקש, הטוען כי תנאי העסקה לא היו הוגנים וכי בית-המשפט צריך להתערב בהם. כדי להבהיר זאת, נקדים מספר מילים על אודות הליך האישור שנקבע בחוק החברות בנוגע לעסקאות בניגוד עניינים.
האישור המשולש והדרישה לאישור של רוב מקרב בעלי-המניות שאין להם עניין אישי
20. חוק החברות הישראלי עוסק בהרחבה בעסקאות של חברות ציבוריות עם בעל השליטה בהן (להלן גם: "עסקאות בעלי עניין"). במצב הדברים הטיפוסי של עסקת בעלי עניין, ניצבת החברה מן העבר האחד, מן העבר השני ניצב בעל השליטה בה, ובין שני הצדדים נרקמת עסקה. לכן, מדובר למעשה בעסקה שבה בעל השליטה עומד משני צדי המתרס של המשא-ומתן (self-dealing).
בנסיבות כאלה מתעורר חשש כי בעל השליטה יבכר את טובתו האישית על-פני טובתה של החברה, ויפעיל את השפעתו עליה כדי להביא לאישורה של עסקה המיטיבה עמו על חשבון החברה ויתר בעלי-מניותיה. החשש הוא כי "מי שמופקד על קבלת החלטות בחברה ינצל את כוחו ומעמדו על מנת להפיק לעצמו או למקורביו טובות הנאה על חשבון החברה ובעלי מניותיה" (ר' מוטי ימין ואמיר וסרמן תאגידים וניירות ערך 607 (2006)). כאשר מדובר – כמו במקרה דנן – בעסקה שבה רוכש בעל השליטה את מניות המיעוט בחברה, החשש הוא שהתמורה שהוא ישלם עבור מניות המיעוט תהיה נמוכה ולא הוגנת, ולא תשקף את שווין של המניות.
גם כאשר לא בעל השליטה בעצמו הוא המנהל את המשא-ומתן בשמה של החברה, עדיין קיים חשש כי מי שמנהל את המשא-ומתן מטעם החברה יתעלם מהאינטרסים של בעלי-מניות המיעוט נוכח מעמדו הדומיננטי של בעל השליטה (ר' למשל החלטתי בעניין אשש, בפס' 45, וההפניה שם לת"א (כלכלית) 48851-02-12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטרה שייפ מדיקל בע"מ (השופט ח' כבוב) (16.7.2012) (להלן: "עניין מטרת מיזוג"); כן השוו לפסק-דיני בתנ"ג (כלכלית) 7541-12-14 לייבוביץ נ' יורש, בפס' 119 (2.6.2016) (להלן: "עניין לייבוביץ")).