25. שאלת ההשלכה של אישור הרוב של בעלי-המניות שאין להם עניין אישי בעסקה, עלתה בדין הישראלי בהקשר אחר, בפסק-הדין ברע"א 779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' שאול ממן (28.8.2012) (להלן: "עניין קיטאל"). באותו עניין קבע בית-המשפט העליון, בהתייחס לעתירה לסעד הערכה, כי הכרעת הרוב אינה מקימה חזקה להוגנות התמורה. אולם לטעמי (וכפי שעולה כאמור גם מפסק-הדין בעניין ורדניקוב), מסקנה זו אינה חלה כאשר מדובר בעסקת מיזוג, לאור הטעם בו נימק בית-המשפט את מסקנתו בעניין קיטאל. השופט דנציגר הדגיש בעניין קיטאל כי מתן משמעות לאישורו של הרוב מקרב המיעוט, ירוקן מתוכן את האפשרות של המיעוט לפנות לבית-המשפט ולבקש סעד הערכה בהתאם לסעיף 338 לחוק החברות (ור' פס' 57–59 לפסק-דינו של השופט י' דנציגר בעניין קיטאל).
ואולם, הנימוק שניתן על-ידי בית-המשפט בעניין קיטאל – קיומה של "הגנה כפולה" לבעלי-מניות המיעוט בהתאם לסעיף 338 לחוק החברות (הן אישור הרוב, הן פנייה אפשרית לסעד הערכה) – אינו רלוונטי כאשר מדובר בהליך שעניינו במיזוג משולש הופכי. בהתייחס למיזוג משולש הופכי, המחוקק לא קבע מפורשות את זכותו של בעל-מניות מיעוט לפנות לבית-המשפט ולבקש סעד הערכה, אף כי כידוע, הפסיקה לא שללה מבעלי-מניות מיעוט את האפשרות לפנות לבית-המשפט ולטעון כי המחיר שהם קיבלו כנגד מניותיהם לא היה הוגן (בקשה זו היא דוגמה לפניה כזו).
בניגוד לבקשה לסעד הערכה, כשמדובר בתביעה שעניינה בעסקת Going Private שבוצעה במיזוג משולש הופכי, מתן משמעות כלשהי לאישורו של הרוב מקרב המיעוט איננה מרוקנת מתוכן את דברי המחוקק. נהפוך הוא - לטעמי דווקא קביעה לפיה אין לייחס כל משמעות לאישורו של הרוב מקרב המיעוט גם כאשר זה ניתן, היא המרוקנת מתוכן את הדרישה המפורשת של המחוקק כי אישור כזה יינתן. במילים אחרות, מאחר שהמחוקק קבע מפורשות כי תנאי לתוקפה של עסקה כמו העסקה דנן הוא כי היא תאושר באישור המשולש, ובכלל זה ברוב מקרב בעלי-המניות שאין להם עניין אישי בה - יש לתת לאישור זה משמעות. לכן, לא ניתן ליישם את הקביעה האמורה בפסק-הדין בעניין קיטאל על עובדות המקרה דנן, בו אין מדובר בבקשה לסעד הערכה.
יתרה מכך - גם כאשר מדובר בסעד הערכה, מוטל הנטל הראשוני על מבקש הסעד. הנטל יעבור, בין היתר, "כאשר עלה בידי מבקש הסעד להניח תשתית ראייתית לכאורית המקימה חשד ממשי בדבר פגמים בפרוצדורת הצעת הרכש" (עניין קיטאל, בפס' 71 לפסק-דינו של השופט י' דנציגר).