"לטעמינו, משבית הדין מוסמך לבצע הרמת מסך מלאה על כלל החיובים בכל תקופת ההעסקה - מוסמך הוא גם לבצע הרמת מסך חלקית במקרים המתאימים לכך, שהרי הסמכות המנויה בסעיף 6 לחוק הינה סמכות בשיקול דעת. במסגרת שיקולי הצדק ואופיים היחסי עשויים להתקיים מקרים בהם ימצא בית הדין לנכון לעשות שימוש חלקי, ולא מלא, בסמכות הרמת המסך. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי הרמת מסך – מלאה או חלקית – אינה ענין טכני, אלא היא פרי הפעלת שיקול דעת פרטני, ואין מקום לצאת מנקודת מוצא גורפת בדבר עילות המצדיקות או שאינן מצדיקות זאת. בהתאם לכך, גם הרמת מסך חלקית מצריכה הפעלת שיקול דעת פרטני ובחינת קיומה של תשתית ראייתית ומשפטית המצדיקה עצם עריכתה של הרמת מסך בכלל (שהרי גם הרמת מסך חלקית מהווה חריגה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ), ובהיקף זה (להבדיל מהיקף מלא) בפרט. ככלל, השימוש בהרמת מסך חלקית אמור להיעשות באופן מידתי, קרי יעשה שימוש בדוקטרינה זו מקום בו הונחה תשתית המצדיקה הרמת מסך אך זו אינה מצדיקה הרמת מסך מלאה. למען החידוד, ועל דרך ההיפוך יש להיזהר מפני שימוש בדוקטרינה זו מקום בו הנסיבות כלל אינן מגלות עילה להרמת מסך בהיקף כלשהו או במקרה בו מונחת עילה המצדיקה הרמת מסך מלאה.
הכרה בסמכות בית הדין להורות על הרמת מסך חלקית משתלבת עם המארג הנורמטיבי החקיקתי והפסיקתי טרם נחקק חוק החברות, וממילא טרם עריכת תיקון 3 וכן עם הדין לאחר תיקון 3 לחוק החברות. אשר לפסיקה שקדמה לחוק החברות ראו לדוגמא האמור בע"א 4606/90 איטח מובראן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353. כאמור, תיקון 3 נועד מלכתחילה לצמצם את אפשרות הרמת המסך לעומת הפרשנות הרחבה לסעיף 6 לחוק בנוסחו המקורי. ניתן לומר כי צמצום היקפה של הרמת המסך מקום בו קיימת עילה לצמצום זה – קרי הונחה תשתית להרמת מסך ההתאגדות אך לא הונחה תשתית המצדיקה הרמתו בהיקף מלא - מכוח שיקול הדעת השיפוטי לעשות את "הצודק והנכון" משתלב במגמה... "
גם בפסיקת בתי הדין לעבודה ניתן למצוא פתיחות לשימוש במודל גמיש המאפשר הרמת מסך חלקית, ולענין זה נפנה לדברי השופטת בדימוס נטע רות בתע"א (ת"א) 5448-07 קריסטינה יורצ'נקו – אלי קליין תכשיטנים בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (9.11.10), וכך נאמר (פיסקה 22):
"לטעמנו, השילוב בין עמדת הפסיקה בפרשת אדיב בכל הנוגע לחומרתו של המחדל שבאי העברת ניכויים לבין עמדתו המאוחרת של המחוקק אשר ביקש לצמצם את החלת הדוקטרינה של "הרמת המסך", מוביל למסקנה כי אין מקום להחלה גורפת של דוקטרינה זו ביחס למכלול רכיבי התביעה, וזאת כל אימת שהחברה 'חוטאת' באי העברת הניכויים שנוכו משכר העובד לקופה"ג.
זאת, בלא ליתן את הדעת באופן מעמיק יותר למכלול נסיבותיו של המקרה, לרבות משך התקופה שבגינה לא הועברו הניכויים והסיבה לכך, לרכיבי התביעה בגינם מתבקשת "הרמת מסך" ולזיקה שבין רכיבים אלה להתנהלות הפסולה של החברה שנמנעה מהעברת הניכויים שניכתה משכר העובד.
לשון אחרת – סבורים אנו כי לצורך החלתה של דוקטרינת "הרמת המסך" אין דינו של בעל מניות בחברה אשר ניכתה ניכויים משכרם של העובדים ולא העבירה אותם ליעדם עקב טעות חד פעמית או עקב נסיבות שלא היו בשליטתה לדינו של בעל מניות בחברה אשר ניכתה באופן שיטתי וממושך ניכויים משכר העובדים בלא להעבירם לקופה"ג. זאת, באופן שהביא או עשוי היה להביא לפגיעה בזכויותיהם של העובדים בקופה"ג.
כמו כן, סבורים אנו כי לצורך החלת דוקטרינה זו יש מקום לעמוד על הקשר הסיבתי ועל הזיקה שבין רכיב התביעה בגינו מתבקשת "הרמת המסך" לבין ההתנהגות הפסולה של אי העברת הניכויים. זאת, תוך שקילת האפשרות של "הרמת מסך" חלקית רק ביחס לחלק מרכיבי התביעה הקשורים באופן סיבתי להתנהגות הפגומה של בעלי המניות. זו שהצמיחה את העילה של הסטת מסך ההתאגדות".
באותו ענין נקבע על בסיס דברים אלה כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות באופן חלקי בלבד, וזאת אך ורק ביחס לסכומים שניכתה המעסיקה שם משכרה של העובדת בלא להעבירם ליעדם..."