עורך דין הוא 'מונע נזק' יעיל וזול, אך לא ניתן להטיל עליו חובה אבסולוטית למנוע נזק. עורך דין אינו בלש או חוקר פרטי, לא עומדים לרשותו אמצעים טכניים מיוחדים לגילוי מעשי זיוף והתחזות, וגם עורך דין זהיר ומיומן עלול ליפול קרבן לנוכל מיומן. השאלה האמיתית והעיקרית הצריכה לענייננו היא אחת: האם בפני עורכי הדין, או מי מהם, עמדו 'סימני התראה' שצריכים היו לעורר את חשדם".
המקרה שלפנינו אינו מצריך להגדיר או לגדר או חובת הזהירות של עורך הדין כלפי מי שהוא אינו לקוחו (וראו ע"א 2599/13 הרמן נ' עלדור, פסקה 32 (3.9.2015) (להלן: עניין הרמן); ע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי, פסקה 21 (22.6.2014)). טענות הצדדים בערעורים שלפנינו התמקדו בשאלת קיומה של רשלנות, ובכך יתמקד גם דיוננו.
27. בדומה ליחסים שבין עורך דין ולקוחו, רמת ההתנהגות הנדרשת מעורך הדין "אינה עולה על רמת ההתנהגות הנדרשת – לפי הנסיבות – מעורך דין סביר; לא יותר מכך אך גם לא פחות מכך" (ע"א 4166/00 שטרית נ' ובר, פ"ד נה(4) 958, 960 (2001)). "'עורך דין סביר' הוא, אפוא, עורך דין שעם גילויים של 'סימני התראה' פועל להסרת החשד שהם מעוררים" (עניין הרמן, בפסקה 34). עוד אביא מדברי השופט הנדל ברע"א 2911/13 סעדיה נ' עזבון המנוח כרמי, בפסקה 5 (20.11.2013):
"השאלה מתי הפר עורך דין את חובת הזהירות כלפי לקוחו לעיתים אינה פשוטה כלל ועיקר. ההכרעה בה מערבת שיקולים שונים ועשויה לדרוש להבחין בין מעשה או מחדל שעולה כדי התרשלות לבין מעשה או מחדל המוצא מקומו בגדר שיקול דעת מוטעה של עורך הדין. הגבול בין שני אלה עשוי להיות מטושטש ומלאכת שרטוט הקו שעובר ביניהם מחייבת עדינות וזהירות. כן המלאכה עשויה להיות תלויה רבות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה".
אפנה לבחון אפוא את שאלת חבותם של עורכי הדין בנסיבות המקרה שבפניי.
האם ניצבו בפני עו"ד תורג'מן "סימני התראה" המצדיקים את חבותו?
28. בשלב זה ארחיב בתיאור הטעמים שהובילו את בית המשפט המחוזי למסקנה כי עמדו בפני עו"ד תורג'מן סימני התראה בדבר מעשה המרמה, באופן המצדיק את חבותו. אסביר מדוע לדעתי יש להגיע למסקנה שונה.
29. התמונות בדרכונים המזויפים: ניתן לומר כי על אינדיקציה זו הניח בית המשפט קמא את היסודות למסקנתו בדבר התרשלות עורכי הדין.
המתחזה הגיע למשרד עורכי הדין במהלך המחצית השנייה של חודש ספטמבר 2011, כשברשותו שני דרכונים מזויפים. האחד הונפק לכאורה כ-20 שנה קודם לכן, ביום 26.2.1991, והיה תקף במועד רישום הירושה; והשני הונפק לכאורה ביום 23.7.2007, 16 שנים לאחר הנפקת הדרכון הראשון. בית המשפט המחוזי בחן צילומים של הדרכונים בתמונת "שחור-לבן", וקבע כי הרושם המתקבל הוא שהתמונות שעל הדרכונים דומות מאוד האחת לשנייה, והפער של 16 שנים לא ניכר על פני המצולם. השוואת תווי פניו של המתחזה עם התמונות שבדרכונים הייתה אמורה לגישת בית משפט קמא "לא רק לעורר אותות אזהרה, אלא לצלצל בפעמון אזעקה – כי דבר מה אינו תקין בזהות המוכר". על כן נקבע, כי עו"ד תורג'מן לא ערך בדיקה מעמיקה שמהותה בחינת המסמכים הקושרים בין זהות האדם שיושב מולו לבין נסח רישום הזכויות בלשכת המקרקעין, ובכך התרשל.