36. איני מוצא לתת משקל רב להמצאת שני תצהירי זיהוי של מי שהתחזה בשם מאיר רוט, שתוכנם דומה. תצהירים אלה נחזו כמאומתים על ידי עורך דין (וגם חתימתו של אותו עורך דין זויפה), והעובדה שמספר הרישיון של עורך הדין המאמת הוא 3606, אינה מהווה "תמרור אזהרה" כטענת רוט. נהפוך הוא, ככל שהמעיין בתצהיר שת ליבו למספר הרישיון, הוא עשוי להתרשם כי מדובר בעורך דין ותיק, ומן הסתם גם אותו מאיר רוט הוא כבר מבוגר, בא בימים, שחתם על התצהיר בפני עורך דין ותיק המוכר לו.
אף איני רואה רבותא בכך שהמתחזה לא הציג קונה למקרקעין בפגישתו עם עורכי הדין, בהינתן כי לכאורה מדובר בתושב חוץ. כאמור, פרט לדרכונים, המתחזה הציג בפני עו"ד תורג'מן שטר מכר של המקרקעין משנת 1950 המעיד כי אביו רכש את המקרקעין, ושני צווי ירושה שונים החתומים על ידי גורם שיפוטי ולפיהם ז'ק (יעקב) רוט הנושא דרכון בלגי מס' 002-0270235-48 הוא היורש של הוריו המנוחים. מקובלת עליי הטענה כי הפגישה בכללותה אינה מעוררת חשד, ויש במסמכים שהוצגו דווקא לבסס את אמונו של עו"ד תורג'מן במתחזה ולהביאו למסקנה כי המחזיק בהם בעל זיקה אותנטית למקרקעין. והשוו, בדומה, לעניין רחמני, גם שם הציג המתחזה מסמכי רכישה באופן שחיזק את הרושם שהוא הבעלים האמיתי.
37. בית המשפט הבחין בין נסיבות המקרה שלפנינו לבין עניין רחמני, שם נדחתה תביעה רשלנות נגד עורך הדין בנסיבות בהן הציג המתחזה תעודת זהות ומסמכי עסקה שתאמו לפרטים בנסח לשכת המקרקעין. אלא שגם בענייננו פרטי הזיהוי בנסח (מספר הדרכון של הבעלים) תאמו לכאורה לדרכון שהציג המתחזה בפני עורך הדין. מה שהתבקש היה תיקון הרישום בנסח כך שיכלול את פרטי הדרכון החדש. על פניו מדובר בפעולה לגיטימית, שלאו דווקא מדליקה "נורה אדומה".
38. לסיכום חלק זה של הדיון: בשונה מבית המשפט המחוזי, איני סבור כי היה בתמונות שבדרכונים המזויפים כדי לעורר את חשדו של עו"ד תורג'מן בזמן אמת, באופן שהטיל עליו חובה לבצע בדיקות נוספות בדבר זהות המתחזה-לקוחו. זאת כאשר נסיבות הגעתו של המתחזה לעו"ד תורג'מן ומהלך העסקה היו סבירים בנסיבות העניין, ואף בהם לא היה כדי לעורר "סימני התראה".
חבותו של עו"ד בישיץ
39. משהארכתי בדברים על סבירות פועלו של עו"ד תורג'מן, נקל עליי לקצר באשר לדחיית הטענות נגד עו"ד בישיץ.
40. איני מוצא לשנות מקביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי, ולפיה עו"ד בישיץ היה שותף מלא ובכיר בייצוגו של המתחזה לצורך ביצוע העסקה, קביעה המבוססת בראיות ובעדויות שנשמעו בפניו. אזכיר כי בית המשפט קבע שעו"ד תורג'מן היה הפעיל יותר מבין השניים, ועל בסיס זה נקבעה חלוקת האחריות ביניהם ביחס של 60-40%.