41. בית המשפט קבע כי חבותו של עו"ד בישיץ נובעת ממספר מחדלים שפורטו לעיל, לצד היותו שותף בייצוג עם עו"ד תורג'מן. כפי שהוסבר, איני סבור כי היה מקום להטיל אחריות על עו"ד תורג'מן על כך שלא חשד בתמונות בדרכונים המזויפים ולא ערך בירורים נוספים. ממילא אין להטיל אחריות על עו"ד בישיץ על כך שלא עמד על זהותו של המתחזה בשיחת ההיכרות עימו או לא ערך בדיקה מדוקדקת לגבי המתחזה עת חתם על מסמכי העסקה. גם אם חתם על מסמך ממסמכי העסקה בקלות ראש (עמ' 41 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שורות 26-22) ונסמך לעניין זה על עו"ד תורג'מן, אין הדבר מצדיק כי תוטל עליו חבות בנסיבות המקרה דנן, ועמדתי על כך שממסמכי הזיהוי שהציג המתחזה קשה היה להבחין ב"סימני התראה".
42. אשר למחדליו הנטענים האחרים של עו"ד בישיץ, איני סבור כי אי רישום פרטי הנהנה או אי מינויו כנאמן, מלמד על התרשלות. אציין כי במסגרת הערעור עו"ד בישיץ הציג דפי חשבון של חשבון הנאמנות ואישורי ביצוע העברות בהם מצוין "עו"ד בישיץ אלקנה בנאמנות עבור ז'אק יעקב רות" (מוצג 2 לתיק המוצגים מטעמו, נספחים 6 ו-8). אשר להעברת כספי התמורה מהעסקה לחברת נש"מ, ייתכן כי בקשה כזו מצד לקוח במהלך עסקים רגיל יכולה לעורר סימני שאלה. עם זאת, בהינתן כי הלקוח במקרה דנן היה תושב חוץ, איני סבור כי הדבר עולה לכדי התרשלות.
43. ודוק: אין בדברים האמורים לגבי עו"ד בישיץ או עו"ד תורג'מן כדי לגרוע מחובותיהם כעורכי דין. על עורך דין הנדרש לזהות אדם פלוני לערוך בדיקה יסודית באשר למסמכים המוצגים בפניו. כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, כאשר עורך דין מאמת עסקת מקרקעין מכוח תקנות הרישום, מוטל עליו לפעול במקצועיות ובדקדקנות, וככל שלא יעשה כן, עליו לצפות כי עסקה שאינה אותנטית תצא תחת ידיו.
44. עם זאת, וכפי שציינתי בעניין רחמני, עורך דין אינו בלש או חוקר פרטי. לא עומדים לרשותו אמצעים טכניים מיוחדים לגילוי מעשי זיוף והתחזות, ובהיעדר "סימני התראה" שהיו צריכים לעורר את חשדו, לא ניתן להטיל עליו אחריות מוחלטת למנוע נזק. הטלת חובה על עורך הדין לדרוש ולחקור את לקוחו ולאמת כל הצהרה ודיבור שנמסרו על ידו, כרמאי בפוטנציה, היא בבחינת גזירה שציבור עורכי הדין אינו יכול לעמוד בה. דרישה כזו אינה מתיישבת עם מהלך העסקים הרגיל, עלולה ליצור עיכובים לא רצויים בטיפול בלקוח, ולשבש את יחסי האמון שבין עורך דין ללקוחו, יחסי אמון שאינם מבוססים על החשד כי לקוח הוא שקרן ורמאי. עמדו על כך הערכאות קמא במקרים שונים שהובאו לפתחיהן (ת"א (מחוזי מר') 592-04-09 קבילי נ' אהרן (27.3.2013); ת"א (מחוזי ת"א) 2070/00 אבידן נ' אבידן (26.5.2005)), וכפי שנאמר באחד מפסקי הדין, ואין לי אלא להצטרף לדברים: "אין להפוך את עורך הדין לגנב בלילה האמור לבלוש אחר לקוחו ולאמת כל הצהרה ודיבור שניתנו על ידו. אם נעשה כן, נמנע מעורך הדין למלא את תפקידו כראוי, נמנע מן הלקוח לקבל עצה נכונה ונשבש את יחסי האמון שהאם אבן הפינה לקשר שבין עורך הדין לבין לקוחו" (ת"א (שלום ת"א) 83332/96 בדולח נ' שפיר (31.12.1996)).