אשר לשימוש שעושים הנתבעים בידע ובניסיון שרכשו אצל התובעת (כיצד לפנות ולדבר אל לקוחות, בירור תנאים של חברות מתחרות, שכנוע לקוחות), הרי שכל אלה הפכו לחלק מכישוריהם והנתבעים רשאים לעשות בהם שימוש כרצונם. הנתבעים טענו, כי העבודה בתובעת הייתה בסביבה פתוחה, רשימת הלקוחות לא הוסתרה מעובדי התובעת, כל העובדים יודעים את שמות כל הלקוחות והתובעת לא נקטה באמצעים על שמירה או הגנה על סודיות רשימת הלקוחות.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי התוכנה שנעשה בה שימוש אצל התובעת (מערכת CRM) היא למעשה תוכנה שכל מטרתה לייעל את העבודה מול הלקוחות ולא שימשה לאבטחת מידע והגנה על נתונים כאשר הגישה אליה היא פשוטה ומורכבת של משתמש וסיסמא שהוא שמו של העובד שמתפעל אותה. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי התובעת לא טרחה להחתים את מר שמלה על הסכם סודיות ואי תחרות, למעט הסכם ההשקעה וגם הנתבעות 2-3 לא הוחתמו על הסכם סודיות רציני אלא על נספח יט' (לתצהיר מר טוויל) הכולל שורות בודדות והמנוסח באופן כוללני וחובבני ואינו מזכיר אפילו ברמז את רשימת הלקוחות של התובעת או את רשימת חברות המטרה.
הנתבעים טוענים כי מכוח נספח יט' לא ניתן לאסור על הנתבעות 2-3 לעבור לעבוד בחברה מתחרה ולעשות שימוש בידע ובכישורים שרכשו בעבודתן בנתבעת, כך גם לא ניתן לאסור עליהן להתנהל עם לקוחות לשעבר של התובעת במסגרת עבודתן בחברה מתחרה. הנתבעים טוענים, כי אין לתובעת אינטרס לגיטימי כל שהוא להצדקת הגבלת עיסוקן של הנתבעות 2-3, הן לא עברו הכשרה או קורס כל שהם טרם עבודתן בתובעת, הן לא קיבלו תמורה מיוחדת עבור התחייבויותהן לפי נספח יט' והן החלו את עבודתן בבנקסטקול לאחר שהתפטרו מהתובעת מה גם שנאלצו לסיים את עבודתן בתובעת. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי גם כתובות תיבת הדואר האלקטרוני שהוענקו לעובדי התובעת לעבודה מול הלקוחות, מתקבלות מהלקוח ושייכות לו ולא לתובעת וכך גם מספר הטלפון של מר שמלה היה בבעלותו עוד קודם לתחילת עבודתו בתובעת ואינו שייך לה כלל.
46. מר שמלה הודה כי מחובתו היתה להחתים את העובדים ובהם גם את הגב' גולדברג על על הסכם סודיות וכי הוא סבור שעשה כן (עמ' 63 ש' 22-24 לפרוטוקול). גב' פיטון הודתה כי חתמה על הסכם סודיות (נספח יט' לתצהיר מר טויל) וגם גב' גולדברג הודתה כי חתמה על מסמך סודיות בנוסח דומה (עמ' 84 ש' 28-29 לפרוטוקול) אם כי טענה שעם סיום עבודתה בתובעת פגה חובת הסודיות שלה כלפי התובעת.