הנתבעים טענו כי לחוות הדעת לא צורף דו"ח רווח והפסד ועל כן לא ניתן להסתמך עליו. לא מצאתי לקבל טענה זו. משהעיד רו"ח מזרחי כי חוות הדעת מהווה סיכום על חומר חשבונאי שהובא בפניו ומשהנתונים שהוצגו אינם שונים בהרבה מהנתונים שהציגה בנקסטקול, לא מצאתי כי טענות התובעת לענין הכנסותיה משתי החברות נסתרו. כך גם לא מצאתי כי הנתבעים סתרו את שיעור ההוצאות שיש להפחית מהמחזור השנתי. על כן, לא מצאתי שלא לקבל את גרסת התובעת בענין זה.
82. במהלך הדיון נעשה נסיון להביא את הצדדים לידי הסכמה אשר תאפשר את המשך העבודה של הלקוחות עם אחד מהם על מנת להקטין את הנזק ואולם נסיון זה לא צלח. משחובת הסודיות המוטלת על הנתבעים עמדה על שנה הרי שמצאתי לחייב את מר שמלה ובנקסטקול ביחד ולחוד בפיצוי הנזק הממוני לתקופה של שנה ובסך כולל של 53,174 אירו שהם 220,730 ₪ (שער היורו ביום 7.9.18 (יום הגשת התביעה) לפי בנק ישראל הוא 4.1511 ₪). סכומים אלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.9.18 ועד לתשלום המלא בפועל.
83. אשר לנזק הלא הממוני – משפעלו הנתבעים בחוסר תום לב, במודע ובמכוון לגזילת לקוחות התובעת תוך הפרת חובות האמון המוטלות עליהן ותוך שימוש במידע עסקי בר הגנה של התובעת, ועל רקע עדויותיהם הלא מהימנות, מצאתי כי יש לחייבם בפיצוי בגין הפרות אלה.
זאת ועוד, ביום 16.10.18 ניתן צו מניעה זמני אשר בעיקרו אסר על הנתבעים עצמם או באמצעות צד ג' מטעמם, ליתן שירותים ללקוחות התובעת ו/או לעשות שימוש במידע המסחרי ו/או העסקי ו/או הסודי שלה. על אף הוראות צו זה פעל מר שמלה בהתממות באמצעות הנתבעת 4 (שהצו הופנה גם כלפיה) להמשך ההתקשרות עם אטקאוס ווואן פוינט.
84. משכל אחד מהנתבעים עוול באופן שונה, בבואי להטיל פיצוי מצאתי כי יש להתחשב במידת בכירותם ובמידת תרומתם לפגיעה בתובעת. משכך, הנני מחייבת כל אחד מהנתבעים בנפרד כמפורט להלן:
• מר שמלה יישא בתשלום פיצוי בסך של 80,000 ₪;
• גב' גולדברג תישא בתשלום פיצוי בשיעור של 30,000 ₪;
• גב' פיטון תישא בתשלום פיצוי בשיעור של 20,000 ₪
• חברת בנקסטקול אשר מצאתי כי שימשה כסות למר שמלה, פעלה בניגוד לצו הזמני שניתן וזאת בידיעה ברורה שהיה עליה להמנע מהמשך ההתקשרות עם לקוחות התובעת. במעשיה אלה היא סייעה בידי מר שמלה לעקוף את הוראות הצו הזמני. משכך, יעמוד הפיצוי שאותו היא חייבת לשלם לתובעת על הסך של 80,000 ₪.