דעת הרוב בפסק הדין מושתתת על המגמה העקבית והברורה בפסיקה אשר הדגישה את הצורך בנקיטת גישה מחמירה ביחס לפגמים בערבויות בנקאיות שצורפו להצעה במכרז וקבעה כי למעט מקרים חריגים ומצומצמים, פגמים אלה יביאו לפסילת ההצעה (ראו, למשל: עע"מ 5834/09 אדמונית החורש בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקאות 6-3 (31.1.2010); עע"מ 5375/15 בטחון שרותים אבידר בע"מ נ' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, פסקאות 9-8 לפסק דינה של הנשיאה מ' נאור (11.8.2016)). כפי שציינה השופטת ד' ברק-ארז בפסק דינה, במקרים שנדונו בפסיקה בעבר הפגם בערבות היה מסוג שונה (פגם בנוסח הערבות). עם זאת, הקביעה כי צירוף העתק הערבות במקום כתב הערבות המקורי הוא פגם בערבות המצדיק את פסילת הצעת המבקשת, אינה חורגת מהעקרונות שנקבעו בפסיקה קודמת ומהווה, לכל היותר, פיתוח פסיקתי של הלכה קיימת שאינו מצדיק דיון נוסף (ראו: דנ"א 1032/18 אלדר נכסים בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב, פסקה 7 (18.9.2018)). כמו כן, המסקנות השונות שאליהן הגיעו שופטי ההרכב בנוגע לפוטנציאל הפגיעה בשוויון בין המציעים בענייננו – בהתבסס על הוראות הדין והתשתית העובדתית (או היעדרה של תשתית כזו) בכל הנוגע לפרקטיקה הבנקאית – אין בהן כדי להצדיק דיון נוסף. בהקשר זה יש להדגיש, למען הסר ספק, כי בפסק הדין לא נקבעה כל הלכה באשר לאופן שבו ניתן לבטל או לשנות ערבות בנקאית לאחר הנפקתה.
אשר לטענה כי ההלכה שנקבעה בפסק הדין היא הלכה קשה בשל הפגיעה בקופה הציבורית שנגרמה כתוצאה מפסילת הצעת המבקשת, יש לציין כי האמירות בפסיקה שאליהן הפנתה המבקשת בבקשתה (דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ, פסקאות ב-ג לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין ופסקאות 11-10 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (14.7.2011)) נוגעות לפגיעה קשה בקופה הציבורית החורגת מהעניין הקונקרטי שנדון בפסק הדין וכרוכה בהשלכות רוחביות על הציבור כולו. לא זה המקרה שבפנינו וטענה לפגיעה בעלת השלכות רוחביות כאמור, אף לא נטענה.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ט באב התש"ף (9.8.2020).
ה נ ש י א ה