השופט י' אלרון, בדעת מיעוט, סבר כי אין לנקוט בגישה מחמירה במקרים שבהם צורף העתק של כתב הערבות המקורי, וזאת בשונה מהגישה הדווקנית כלפי פגמים בכתב הערבות עצמו. כפועל היוצא מכך, סבר השופט י' אלרון כי במקרים שבהם צורף העתק במקום כתב הערבות המקורי יש לנהוג לפי אמות המידה החלות במקרים שבהם לא צורף להצעה מסמך אשר נדרש לפי תנאי המכרז. אמות מידה אלה מתמקדות בשתי שאלות מרכזיות: האם המסמך החסר היה ברשות המציע במועד הגשת ההצעה; והאם הגשת המסמך באיחור פוגעת בשוויון או בתכלית שלשמה נדרש המציע לצרף את המסמך להצעה. משום שכתב הערבות המקורי היה בידי המבקשת בעת הגשת הצעתה, התמקד השופט י' אלרון בשאלה השנייה וציין כי אין חולק שניתן היה לממש את כתב הערבות באמצעות העתק ממנו. הוא הוסיף וציין כי הטענה לפיה החזקת כתב הערבות המקורי אפשרה למבקשת לערוך שינויים בערבות והעניקה לה יתרון על פני מציעים אחרים, לא נסמכה על יסודות משפטיים. זאת, שכן ממועד היווצרות הערבות הבנקאית לא ניתן ככלל לשנותה או לבטלה ללא הסכמת המוטב ולפיכך החשש שעמד לנגד עיניי הוועדה באשר לפגיעה בשוויון בין המציעות נותר תיאורטי. השופט י' אלרון סיכם בקובעו כי משהוגש לוועדת המכרזים כתב הערבות המקורי, קיים קושי של ממש בכך שהוועדה כלל לא התייחסה אליו במועד החלטתה לפסול את ההצעה. על כן, הציע השופט י' אלרון לדחות את הערעורים ולהותיר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו.
5. מכאן הבקשה דנן, בה נטען כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה לפיה במקרה שבו צורף להצעה במכרז העתק של כתב הערבות במקום כתב הערבות המקורי יש לבחון פגם זה לפי אמות המידה המחמירות החלות ביחס לפגמים בערבות ולא לפי אמות המידה המקלות יותר החלות ביחס להשלמת מסמכים לאחר פתיחת תיבת ההצעות. המבקשת סבורה כי מדובר בהלכה המצדיקה קיום דיון נוסף בה אף משום שמדובר בהלכה "קשה" המתבססת על חשש קלוש לפגיעה בשוויון כתוצאה מהותרת כתב הערבות המקורי בידי המציע, וזאת בפרט בשים לב לכך שלשיטתה, הוראות הדין אינן מאפשרות לבטל ערבות בנקאית ללא הסכמת הנושה. עוד נטען בבקשה כי קשיות ההלכה נובעת מכך שפסילת הצעת המבקשת גרמה פגיעה משמעותית בקופה הציבורית ובפסיקה נקבע כי אינטרס ציבורי מסוג זה עשוי להצדיק דיון נוסף. לבסוף טוענת המבקשת כי הגיעה העת לקביעת הלכה אחידה בנוגע לפגמים בערבות בנקאית, והכרעה בין הגישה לפיה כל פגם בערבות יפסול את ההצעה ובין הגישה לפיה רק פגמים הגורמים פגיעה ברורה בשוויון יביאו לפסילתה.
6. לאחר עיון בפסק הדין ובטענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הליך הדיון הנוסף הוא הליך נדיר וחריג, שיש לייחדו אך לאותם מקרים שבהם נפסקה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לא שוכנעתי כי המקרה דנן עומד בתנאים אלה.