7.ג. כלל שיקול הדעת העסקי בחברה פרטית
התובע טען כי לא מתקיים כאן כלל שיקול הדעת העסקי כיוון שמדובר בחברת יחידים. ובכן, יש לדחות טענה זו משלושה טעמים. ראשית, כלל שיקול הדעת העסקי מתייחס לחובות החבים נושאי משרה בראש ובראשונה לחברה ולא לצד ג'. אמנם נקבע כי המנהלים חבים חובות לחברה, מבלי להוציא חבות לצדדים שלישיים במקרים מסוימים, אולם כפי שציינתי לעיל, כאשר מדובר בהתקשרויות חוזיות של החברה יטילו חובות כאלו רק במקרים חריגים. מנהלים רשאים לקחת סיכונים עסקיים ועדיין לעמוד בחובותיהם כלפי החברה.
שנית, חוק החברות מבחין בין חברה ציבורית, הנסחרת בבורסה, לחברה פרטית שאינה נסחרת, אין הבחנות משנה הנוגעות לחברה בעלת מספר מועט של בעלי מניות ודירקטורים הרלבנטית לענייננו (יש הוראות הנוגעות לאופן ניהול האסיפות במקרים אלו) כלל שיקול הדעת העסקי אינו מוגבל כלל ועיקר לחברות נסחרות. הטלת חובות על נושאי משרה נועדה להגן על החברה ובנסיבות מסוימות גם על צדדים שלישיים, אולם חובות אלו לא נועדו להחליף את שיקול דעתם של מי שמשקיעים בחברות או לפקח על קבלת החלטות עסקיות לגיטימיות שעשויות להיות כרוכות בסיכונים פיננסיים וכתוצאה מכך אף להוביל להפסדים זמניים או ארוכי טווח, לשם כך נועד כלל שיקול הדעת העסקי (ראו לעניין זה: ע"א 7657/17 רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כנאמן על הסדר הנושים של פויכטונגר תעשיות בע"מ נ' עזריאל פויכטונגר (פורסם בנבו, 18.06.2020). עוד על כלל שיקול הדעת העסקי במשפט הישראלי ראו: שרון חנס, "כלל שיקול-הדעת העסקי", עיוני משפט, לא, 313 (2009); יורם דנציגר ועמרי רחום-טוויג, "עלייתו של שיקול הדעת העסקי ונפילתה של חובת הזהירות של דירקטורים", ספר גרוס – מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי לכבודו של פרופ' יוסי גרוס 23 (אהרן ברק ואח' עורכים, 2015); עמיר ליכט, "שם הוורד: אמצעי זהירות ושיקול-דעת עסקי של נושא-משרה", משפט ועסקים, יט, 475 (2015); יעד רותם, "חובת הזהירות של נושאי משרה בחברות קטנות ובינוניות כלפי נושי החברה", ספר אליהו מצא, 813, 825 (אהרן ברק, אליהו מצא, איילה פרוקצ'יה, שרון חנס ורענן גלעדי, עורכים, 2015); ע"א 7735/14 אילן ורדניקוב נ' שאול אלוביץ, פסקה 75 לפסק דינו של כב' השופט יצחק עמית (פורסם בנבו, 2016); רות רונן ושיר אשכול, "כלל שיקול הדעת העסקי והדרישה לקבל החלטה 'מיודעת'", משפטים מז, 583 (2018);