בענייננו, הדגישה העובדת, בית הדין קמא לא טעה, לא חרג מסמכותו ופסק על פי ההלכה הקיימת תוך יישום העובדות שהוכחו בפניו כי התקיימו המבחנים להרמת מסך, או לחיוב אישי של הנתבעים כולם יחד ולחוד הן לעניין אי העברת הניכויים לקרן הפנסיה והן לעניין פיטוריה שלא כדין. במקרה זה הוכח שהנתבעים עשו בעמותה כבתוך שלהם תוך חלוקה אסורה לקרובי משפחתם, לעצמם ולחברת יעדים, בחוסר תום לב ותוך פגיעה בזכות ההתארגנות של העובדים.
43. עוד הדגישה העובדת תוך שהיא מפנה לנפסק בע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין - GSS ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ (31.10.11; להלן: עניין זוננשיין) כי הנתבעים ידעו מה מצב המכון ושקיימים חובות שיש לשלמם לעובדים, ועל אף זאת העסיקו עובדים שהם קרובי משפחה, ומימנו שיפוצים במשרדי מר חיים דוד - שאותם ביצע בתשלום גיסו של מר אפשטיין. בהקשר זה ציינה העובדת כי הגם שמר אפשטיין מנסה לטעון שתפקידו נגע לפן האקדמי, הרי שתצהיריו שהוגשו "מידיעה אישית" לבית המשפט המחוזי במסגרת תיק הפירוק, כמו גם מסמך עליו חתם ולפיו הוא לוקח על עצמו אישית את חובות המכון, עומדים בסתירה לכך. אשתו הועסקה במכון תחת שם נעוריה, הייתה יד ימינה של ההנהלה, וקיבלה שכר גבוה ורכב על אף שאין לה רישיון נהיגה. על יסוד כל האמור עתרה העובדת לדחות את הערעור תוך חיובו בהוצאות.
44. בסיכומי התשובה חידד מר אפשטיין כי בית הדין קמא לא קבע את הנטען בסיכומי העובדת אלא לכל היותר קביעות עובדתיות הקשורות לנושא אי העברת הניכויים משכרה של העובדת לקופות. מר אפשטיין הוסיף שדווקא מעיון בפסקי הדין שציטטה העובדת עולה בבירור כי לא הונחה בפני בית הדין התשתית הראייתית הנדרשת להוכחת המקרים החריגים של הטלת אחריות אישית על חבר ועד מנהל בעמותה. בהתאם להלכה שנקבעה בעניין העמותה לקידום הספורט יש להוכיח את יסוד התרמית - יסוד עובדתי שלא הוכח. כמו כן ענייננו שונה מעניין זוננשיין, שם דובר בחברה משפחתית שהמשיכה להעסיק עובדים במשך מספר חודשים ללא שכר כשבעלי המניות ידעו שהחברה לא תוכל לשלם לעובדיה. יש לדחות גם את הטענה כי המערערים לא חלקו על כך שיש להחיל את הפסיקה לעניין חברות על עמותות ולו מן הטעם כי בבואו של בית הדין קמא להכריע בנושא היה עליו לבצע את הבחינה בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה ללא קשר לעמדת הצדדים. עוד נטען כי לא מדובר בהרחבת חזית, שכן הטענות הועלו בכתב ההגנה ובסיכומים.