כל תוצאה אחרת תביא להפיכת הליך הבוררות להליך לא יעיל שעשוי להיות תלוי בהכרעות סותרות (שהרי שווה בנפשך, כי התביעה הקודמת בבית המשפט לא הייתה מסתיימת עדיין - האם גם אז היה ניתן לנהל הליך מקביל בבורות נוכח עילה אחרת?).
הנה כי כן, המשיבה הולכת סחור סחור ומנסה ליצור לה מציאות משפטית שונה, המתאימה לצרכיה המשתנים. כאמור, תניית הבוררות פקעה ונזנחה, וטיעון בדבר עילת תביעה חדשה, לא יסייע ולא יאפשר התדיינות בהליך בוררות.
להשלמת התמונה בהקשר זה, אפנה גם לת"א (ראשל"צ) 23029-06-17 גרוס נ' סיאני (7.8.2018), בגדרו בחן בית המשפט את הסכסוך כפועל יוצא להסכם וקבע, כי אותו העניין הינו פועל יוצא של ההסכם בגדרו נקבעה תניית הבוררות (להבדיל מהניסיון לתחום את הסכסוך לעילת תביעה א' או ב'):
"עמדתי היא, כי כשם שניתן להסיק מייזום הליך משפטי קודם ע"י בעל דין כשולל את הטענה כי היה מוכן לעשות כל הדרוש לשם קיום הליך הבוררות, כך ניתן – בנסיבות המתאימות – להסיק מסקנה זו מאי העלאת הבקשה לעיכוב ההליך מחמת בוררות כבר במסגרת ההליך הראשון.
לעניות דעתי, נסיבותיו של מקרה זה אכן מצדיקות מסקנה זו. אזכיר, כי בענייננו אין כל מחלוקת כי גם התביעה הקודמת נובעת מהסכם השכירות ועוסקת באותו עניין עצמו, כך שכשם שתניית הבוררות אמורה לחול על תביעה זו היא אמורה הייתה לחול גם על התביעה הקודמת (ואף לא נטען אחרת ע"י הנתבעים).
הימנעות הנתבעים מלטעון במסגרת ההליך הראשון כי דין המחלוקות בין הצדדים להתברר במסגרת הבוררות המוסכמת, מובילה לדעתי למסקנה כי הם לא באמת היו מוכנים לעשות את כל הדרוש לשם קיום הליך הבוררות, ואף מלמדת על זניחת הטענה כי יש להפנות את המחלוקת בין הצדדים לבוררות והסכמה לנהל מחלוקת זו במסגרת ההליך המשפטי". [ההדגשות אינן במקור]
משמע – אם תניית הבוררות חלה על התביעה הקודמת וחלה גם על הסכסוך הנוכחי (שנותר עלום ולא ברור כשלעצמו), יש לבחון את הדברים כמכלול אחד ואין משמעות לכך שכעת מבוקש להביא לבירור סכסוך אחר מכוח אותה תניית בוררות.
הנה כי כן- תניית הבוררות פקעה ונזנחה; אין זניחה חלקית של תניית הבוררות – מעת שזו נזנחה לא ניתן לחזור למסגרת של הליך בוררות, גם לא בטענה של מחלוקת חדשה מכוח אותה התנייה; מעת שהתנייה פקעה לא ניתן לבקש להחיותה כעת בטענה שיש בנמצא עילת תביעה חדשה. ממילא גם שיש לבחון את הסכסוך כפועל יוצא של תניית הבוררות וההסכם בין הצדדים. לא ניתן אפוא לפצל תביעות בין הליך הבוררות לבין בית המשפט, מכוח אותו הסכם שאת תניית הבוררות שבו זנחה המשיבה.