פסק דין
שני צדדים חותמים על הסכם התקשרות ובו מנגנון ליישוב סכסוכים בבוררות (תניית בוררות).
חרף קיומה של תניית הבוררות מגיש צד א' תביעה כספית בבית משפט השלום כנגד צד ב', שלא טוען במענה לעיכוב הליכים מפאת קיומה של תניית בוררות – מנהל את הגנתו (מפסיד), מגיש ערעור לבית המשפט המחוזי (וזוכה).
בחלוף השנים ועם סיום ההליכים בבית המשפט מודיע צד ב' לצד א', כי נגרמו לו נזקים שונים וחדשים והוא מבקש כעת להפעיל את תניית הבוררות ולקיים הליך בוררות.
טוען צד א' - הליך הבוררות נזנח, התנייה פקעה ולא ניתן לקיימו יותר נוכח ההליכים שהתקיימו בבית המשפט; טוען צד ב'- תניית הבוררות תקפה ומחייבת.
גורלה של תניית הבוררות, הוא זה שעומד אפוא להכרעה במסגרת תובענה זו.
א. רקע:
1. ביום 26 באפריל 2009 כרתו הצדדים הסכם המסדיר שיתוף פעולה ביניהם בקשר עם הפקת סדרת טלוויזיה (להלן: "ההסכם").
2. בסעיף 13 להסכם נקבע מנגנון ליישוב סכסוכים ולצדו תניית בוררות (להלן: "תניית הבוררות"). נקבע, כי הצדדים ינסו לפתור תחילה את המחלוקות ביניהם בהידברות וככל שזו לא תצלח, "הם ימנו בורר מתחום התקשורת ובהעדר הסכמה לגבי זהות הבורר, יבחר הבורר ע"י יו"ר לשכת עוה"ד בישראל. החוק הישראלי ייושם בהליך".
3. מחלוקות בין הצדדים נתגלעו ועל ידי המבקשת הוגשה בשנת 2014 תביעה לבית משפט השלום בת"א (ת.א. 23969-09-14) להשבת כספים שהשקיעה במיזם המשותף (להלן: "התביעה"; "ההליך הקודם"). התביעה הוגשה לבית משפט השלום, זאת חרף קיומה של תניית הבוררות.
4. המשיבה לא טענה לעיכוב ההליכים במסגרת בירור התביעה. היא ניהלה את התגוננותה בבית המשפט.
5. בית משפט השלום קיבל את התביעה, וחייב את המשיבה לשלם למבקשת כ-700 אלף ₪ לערך. המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה קיבל את הערעור בפסק דינו מיום 7 ליולי 2019 וביטל את כל חיובי המשיבה כלפי המבקשת.
6. ביום 3 בדצמבר 2019, פנה ב"כ המשיבה לב"כ המבקשת והודיע לו, כי למשיבה "טענות קשות וחמורות כנגד מרשתך וכנגד הנזקים שגרמה למרשתי בגין כל ההליכים המצוינים לעיל". נוכח האמור, ביקשה המשיבה לנסות וללבן את המחלוקות, ובהיעדר הסכמות למנות בורר.
7. המבקשת מצדה דחתה את הפנייה. נוכח היעדר ההסכמות, פנתה המשיבה ליו"ר לשכת עורכי הדין בבקשה למנות בורר. המבקשת פנתה אף היא ליו"ר לשכת עורכי הדין וטענה, כי קיים מעשה בית-דין וכי מעת שלא ביקשה המבקשת לעכב את ההליכים נוכח תניית הבוררות במסגרת בירור התביעה, לא יכול להתקיים הליך בוררות.
8. ביום 9 במאי 2020 מינה יו"ר לשכת עורכי הדין את עו"ד נרדה בן צבי, לשמש כבוררת (להלן: "הבוררת"), וזו זימנה את הצדדים לישיבת בוררות.
9. ביום 10 ביוני 2020 הגישה המבקשת תובענתה, לסעד הצהרתי שלפיו תניית הבוררות פקעה ובוטלה. בגדרי התובענה עתרה לסעד זמני שלא לקיים את הליך הבוררות עד הכרעה בהליך העיקרי (להלן: "הבקשה לסעד זמני").
10. דיון בבקשה לסעד זמני התקיים לפניי ביום 15 ביוני 2020 ולאחריו ניתנה על ידי החלטה, לפיה דין הבקשה להתקבל, וכי עד להחלטה אחרת, אין לאפשר את קיומו של הליך הבוררות שטרם החל להישמע.
11. נוכח הסכמת הצדדים, לא התקיימו חקירות בתיק העיקרי – המשיבה הגישה תגובה להמרצת הפתיחה והצדדים השלימו את טענותיהם בכתב.