פסק דין
השופט נ' הנדל:
דיני המכרזים פוגשים את דיני הקניין: האם במסגרת הליך פירוק שיתוף במקרקעין, שבו רשות ציבורית היא אחד השותפים בנכס, קיימת חובה לערוך מכרז? זו השאלה העיקרית העומדת לבירור בערעור זה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים.
--- סוף עמוד 4 ---
א. רקע וטענות הצדדים
1. המערערת – עיריית תל אביב-יפו – מחזיקה בכ-73% מן הזכויות בשטח חניון ככר אתרים בתל אביב. משיבה 2 מחזיקה בזכויות ביתרת השטח, ואילו משיבה 3 כרתה עם משיבה 2 הסכם לרכישת זכויותיה (משיבות 2 ו-3 תכוננה להלן יחד, לשם הנוחות: היזם, מבלי להבחין בין ההליכים והפעולות המיוחסים לכל אחת מהן בנפרד). היזם הגיש נגד העירייה תובענה לפירוק שיתוף בבית משפט השלום. לבסוף, ולאחר מספר הליכים, הוחלט כי פירוק השיתוף לא ייערך באמצעות חלוקת המקרקעין בעין, אלא בדרך של מכירת המקרקעין. דרך המכירה טרם נקבעה. במקביל, ובמסגרת הליך גישור בתיק אחר, הגיעו העירייה והיזם למתווה פשרה, לפיו תמכור העירייה את חלקה ליזם. התמורה מצדו של היזם כוללת, בין היתר, תשלום של 150 מיליוני שקלים; התחייבות להפעלה של החניון עד לבניית מתחם חדש, ובהמשך לכך בניית חניון בן 350 מקומות חניה שיועבר לבעלותה ושימושה של העירייה ללא תמורה נוספת; וסיום כל ההליכים המשפטיים בין העירייה ליזם. נציין כי אחת המטרות המרכזיות של העירייה, כעת ובהליכים הקודמים, היא הפעלה של חניון ציבורי במקרקעין. כאמור, הסכם הפשרה כולל התחייבות של היזם בעניין זה.
הסכם הפשרה הוצג ואושר בדיון שנערך במועצת העירייה, והצדדים התכוונו להגישו לבית המשפט של פירוק השיתוף לשם אישור ומתן תוקף של פסק דין. כנגד החלטה זו של מועצת העירייה הגיש משיב 1 (להלן: המשיב) עתירה מינהלית. המשיב, שאינו צד להליך פירוק השיתוף בין העירייה ליזם, הוא תושב תל אביב שמחזיק לטענתו בזכויות במקרקעין הסמוכים לככר אתרים. בעתירתו המינהלית טען כי ההחלטה להתקשר בהסכם הפשרה מנוגדת לדיני המכרזים, ואף התקבלה בעקבות הצגת תמונה עובדתית חסרה בפני חברי מועצת העירייה. בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו קיבל את העתירה (עת"מ 27234-08-17, [פורסם בנבו] כב' השופטת ר' ברקאי). נקבע כי על העירייה חלים דיני המשפט הציבורי בעת מכירת חלקה בנכס בהליך של פירוק שיתוף, וכי מכך נגזרת חובתה לבחון גם את האפשרות של מכירת החניון במכירה פומבית. עוד נקבע כי לא התקיים במועצת העירייה כל דיון ביחס לחלופות מכירה אחרות להתמחרות הפנימית בין הצדדים, וכי מטעם זה החלטת מועצת העירייה "התקבלה על בסיס מידע חסר ומתעורר החשש כי נגועה היא אף בחוסר סבירות". מכאן ערעור העירייה, שסבורה כי לא נפל כל פגם בהסכם שגיבשה עם היזם.