ראוי לציין שגם במקרה כזה , הפתרון הראוי בעיני המחוקק היה לתן בידי השוכר פטור מתשלום דמי שכירות לתקופת המניעות, ומאידך בחלוף זמן סביר, ככל שלא ביטל השוכר את החוזה [כאשר המשכיר הוא שנחשב המפר (גם אם בעל כורחו) בהתקיים סע' 15 הנ"ל], יכול המשכיר עצמו לבטלו. הרציונל ברור, בהינתן הסיטואציה ה"סיכולית": נזכור שהחיובים העיקריים בכל חוזה שכירות הנם העמדת נכס המתאים ומאפשר חזקה ושימוש על פי מטרת השכירות – הוא חיוב המשכיר; ותשלום דמי השכירות – מצד השוכר.
סע' 15 האמור לא נועד לתן מענה למצבים בהם נמנע מן השוכר השימוש במושכר, ולו מניעות אוביייקטיבית ולא צפויה כלל, אך מסיבות שאינן תלויות בתשתיות המושכר או דרכי הגישה אליו. ככזה – אין הוא חל כלל על הסיטואציה בענייננו, ואין לדחקה לתוכו באופן מלאכותי (יש לזכור כי ימי הקורונה יחלפו ביום מן הימים , נקווה שבמהירה. פסקי הדין – יוותרו על כנם. אין לצור אד הוק דין מאולץ לימים קשים, תוך אילוץ מלאכותי של נורמה משפטית קיימת, אך לא נועדה כלל לטפל בסיטואציה דוגמת זו. אכן המניעות בה דן הסע' אינה חייבת להיות בהכרח ממן ה"כוח העליון" כמו בדוגמאות שציינתי, ונפסק כי יכולה היא להיות גם מניעות משפטית. אך חייבת היא להתייחס לנסיבות "חיצוניות" הקשורות למושכר הספציפי או דרכי הגישה אליו. לא מניעות כללית ממין מגיפה שיכולה להקרין על יחסי שכירות בריבוא חוזים, להבדיל מחוזה במושכר ספציפי.
עיין: עא 4893/14 וליד חמודה זועבי נ' מדינת ישראל - משרד האוצר [פורסם בנבו]. בין היתר נאמר שם:
"סעיף 15 לחוק השכירות אינו מכסה סיטואציות של סיכול מטרת הסכם השכירות, כאשר הנסיבות המסכלות אינן קשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו. לדוגמה, סטודנט התקשר בהסכם לשכירות דירה במעונות הסטודנטים בבאר שבע לקראת שנת הלימודים הקרובה בפקולטה לרפואה, והוא מבקש לבטל את הסכם השכירות מן הטעם שהפקולטה נסגרה. מטרת הסכם השכירות סוכלה מבחינתו של הסטודנט אך איננו נכנסים בגדרו של סעיף 15 לחוק השכירות....
יש אפוא להבחין בין שלושה מצבים: סיכול הסכם שכירות בגדר סעיף 18 לחוק התרופות; סיכול מטרת הסכם שכירות שאינו נכנס לגדר סעיף 15 לחוק השכירות; וסיכול שימוש למטרת הסכם השכירות שנכנס לגדר סעיף 15 מאחר שהוא קשור למושכר עצמו. " (פס' 29 , שם)
ובהמשך:
"סעיף 15 לחוק השכירות נסב על נסיבות הקשורות במושכר, להבדיל מנסיבות הקשורות "במצב הכללי, כמו בצורת, מגפה, שביתת מסחר כללית, מצב מלחמה..." (סוכובולסקי, עמ' 442). לכן, כאשר המצב הביטחוני בארץ או בעיר מסוימת גורם לירידה רבתי במספר הלקוחות, או גורם לחשש של העובדים או של הלקוחות להגיע למושכר, יחולו דיני הסיכול הרגילים. לא כך בענייננו, שהאירועים הפליליים כוונו במיוחד אל המושכר עצמו, להבדיל מאירועים כלליים שיכולים לגרום לסיכון השוכר או המבקר במושכר..." (סע' 43 שם).