נוסף על כך, מר תום וולך העיד כי לתובע הייתה גישה לשרת "פוש" ולשרתים אחרים בהם היה יכול לראות את הנושא של המייל, אך כדי להיכנס למייל הוא היה צריך לגנוב את הסיסמה מתוך השרת. החשד היה שהוא גנב את הסיסמה ונכנס למייל (עמ' 39 ש' 6-11 לפרוטוקול הדיון). הוא העיד כי נדרשה רמה גבוהה של אמון בקרב העובדים, והמנהלים התרו לא להיכנס לחשבונות המייל. הם סברו כי התובע הפר את ההנחיה, אך אין דרך להוכיח זאת כי הוא גם שיבש את החקירה (עמ' 39 ש' 12-17 לפרוטוקול הדיון).
מר הראל הצהיר כי התובע הגיע לעבוד בחברה בלי השכלה וללא ניסיון רב, אף על פי שהתובע הצהיר כי הוא עוסק בתחום התוכנה ובפיתוח והקמה של מערכות מורכבות החל מגיל 16 וכי יש לו מוניטין בתחום (סעיפים 6-7 לתצהירו). מר הראל הצהיר כי ניתנה לתובע הזדמנות תעסוקתית והרשאה לעבוד על מספר פרויקטים נוסף על עבודתו אצל הנתבעת 1, והוסכם על כך במסגרת הסכם העבודה. שכרו של התובע היה סביר בהתאם לניסיונו וליכולותיו המקצועית באותו הזמן.
מר הראל הצהיר כי במהלך עבודתו של התובע מערכת ההרשאות לעובדים הייתה באחריותו (של מר הראל), והתובע ניסה כל העת לקבל הרשאות שיקנו לו גישה לחומרים שלא נדרשו לו, כמו קוד מקור של עובדים אחרים ואף מטריקות (סטטיסטיקות שימוש) של החברה שאינן קשורות לעבודתו בצורה ישירה. מר הראל לא הסכים לתת לתובע גישה בלתי מוגבלת למטריקות ולחלקים של קוד המקור. נוסף על כך, התובע נהג לבקש ממר הראל ומבעלי תפקידים אחרים בחברה קוד מקור ומסמכים סודיים שקשורים ברכיבים שונים שפיתחו עובדים אחרים בחברה. התובע טען לפניהם כי הוא זקוק למסמכים ולקוד המקור כדי להצליח בעבודתו. גם בחקירתו העיד מר הראל כי לתובע היה את כל מה שצריך כדי לתקן את השרתים, אך הוא ניסה להשיג כל קוד אפשרי וכל מידע בחברה. זאת כדי להעתיק את כל הקוד של החברה (עמ' 45 ש' 19-22 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד מר הראל כי התרומה של התובע לאפליקציית "בלומייל", שהיא אחד המוצרים המרכזיים של הנתבעת 1, הייתה מינורית (עמ' 41 ש' 9-12 לפרוטוקול הדיון). הוא העיד כי הוא מצטער על כך שהעסיק את התובע, מכיוון שהתובע גרם לו לכישלון רב בתקופת העסקתו שהוא נושא עד היום (עמ' 42 ש' 13-15 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד כי השרתים היו מגובים וכך גם קוד המקור היה מגובה (עמ' 44 ש' 4-5 לפרוטוקול הדיון).
מר תום וולך הצהיר כי מיד עם עזיבתו של התובע את משרדי החברה, החל מהשעה 16:45, פנו אליו מנהלי החברה בניסיון לגרום לו להחזיר את הציוד והמידע הרגיש והסודי שנטל עמו. אך התובע לא השיב לפניות מנהלי החברה. על כן, מר בן וולך שלח לתובע הודעה שלפיה: "...מטבע הדברים אינך ממשיך לעבוד בחברה ואתה מחויב למסור את כל החומר מיד ללא דיחוי. הפרה של הסכם ההעסקה שאתה חתום עליו תגרור השלכות מרחיקות לכת. לגבי הפריצה לחשבונות מיילים, זהו דבר פסול מיסודו ואסור על פי חוק שיטופל בנפרד. אם לא תחזיר את המחשב מיד, נעביר לטיפול המשטרה שאחראית על אכיפת החוק" (העתק התכתבות צורף כנספח ה לתצהירו של מר תום וולך). עוד כתב מר בן וולך לתובע הודעה שלפיה: "ברחת עם הלפטופ והחומר של החברה, אתה מכניס את עצמך לצרות רציניות ביותר וזה עניין פלילי. אני מפציר בך – החזר את המחשב וכל החומר של החברה מיד ללא דיחוי. ממתינים לך במשרד" (העתק התכתבות צורף כנספח ו-ז לתצהירו). התובע לא השיב להודעות, ולמחרת הודיע שהוא חולה (העתק ההודעה צורפה כנספח ח לתצהירו). אחר כך שלח התובע מכתב בו הודיע על התפטרותו (העתק המכתב צורף כנספח ט לתצהירו).
לאור כל האמור לעיל, הנתבעות סבורות כי התובע סיים את עבודתו תוך Termination for cause – סיום העבודה בשל סיבה. זאת משום שעזב את משרדי החברה ונטל את המחשב הנייד שכלל מידע סודי ללא רשות, ולא השיב לפניות החברה להחזירו. על כן, לטענת הנתבעות, הפר את הסכם העבודה, כאשר משמעות הסעיף בעניינו היא הפסקת ההסכם בשל סיבה/עילת הפרה, ואין זה משנה כלל אם העובד התפטר או פוטר – בנסיבות שהן- termination for cause. בכל מקרה התובע פוטר בהודעה בכתב (בהודעה שנשלחה לו מטעם מר בן וולך) עוד לפני שהוציא מכתב בעניין התפטרותו. החברה הודיעה לתובע כי בהתחשב בנסיבות היא מוותרת על התייצבותו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת – תקופה החלה בין או פוטר ובין אם התפטר (העתק המכתב צורף כנספח י"ד לתצהירו של מר תום וולך).