מר הראל הצהיר כי תחום אחריותו העיקרי של התובע היה רכיב ה"פוש" ורכיב אחר בשרת שפיתוחם הופסק. הטעמים לכך היו: בשל העתקה ללא אישור של הקוד על ידי התובע וכי הרכיבים לא ביצעו את תפקידם כנדרש. התובע עבד על הרכיבים במשך למעלה משנה, ועלות החלפת הרכיבים שהתובע היה קשור אליהם עלתה לחברה במאות שעות של פיתוח. נוסף על כך, פירמוט לא מורשה ומחיקת תוכן מחשב החברה שהוקצה לתובע גרמו לחברה לאבד מאות שעות תכנות, מסמכים ומידע רב. מעבר לכך, שובשו הראיות המצביעות על עבירות מחשב. כלומר, לא ניתן לבדוק אם התובע העתיק את קוד המקור, אם התובע חדר לחשבונות דוא"ל של עובדים, מנהלים, צדדים שלישים ועוד. לדבריו, הנוהל בחברות תוכנה הוא שהחברה מקבלת לידיה ואף תופסת את המחשב שבבעלותה אשר הוקצה לעובד ומבצעת חקירה פנימית. ככל שיש צורך בכך מעורבת גם משטרת ישראל. מר הראל הצהיר כי נהלי החברה במקרה של סיום העסקה הם שהמחשב של החברה שהוקצה לעובד נשאר במשרד. אם יש לעובד חומר פרטי על ציוד החברה, אדם מורשה לכך על ידי החברה נותן לו אותו. מהאמור לעיל, ככל הפחות ניתן היה לעשות את הפעולה בנוכחות נציג של המעסיקה, על מנת לבחון שנשמרות הזכויות של כל אחד מן הצדדים - אך לא כך פעל התובע.
אנו מקבלים את גרסת הנתבעות שלפיהן התובע הפר את הנהלים של החברה ואת הסכם עבודתו. התובע נדרש להשאיר את המחשב במקומו ולא להוציאו מהמשרד, אך התובע עזב את המשרד ונטל עמו את המחשב הנייד שכלל מידע סודי. כאשר הוחזר המחשב לחברה הוא פורמט בצורה שלא ניתן לשחזר את המידע. כל התוכן של המחשב הועתק למדיה חיצונית. לא ניתן לדעת אם כל התוכן של המחשב אכן הוחזר למחשב עצמו לאחר הפרמוט. מר הראל אף סבור כי ניתן להסיק מכך שהתובע גנב קוד של החברה ומסמכים סודיים אחרים. זאת על רקע ההרשאות הרבות שדרש וחלקן אף ניתנו לו. כן כי ייתכן שהתובע השתמש בקוד המקור של החברה בפרויקטים אחרים שעבד בהם.
אנו סבורים כי החשדות שהועלו כנגד התובע בעניין ביצוע עבירות מחשב לא הוכחו. כמו-כן, הטענות המקצועיות שהועלו כנגד התובע לא הוכחו אף הן. ואולם, הוכח כי התובע פעל בניגוד להוראות של מעסיקיו כפי שיפורט להלן. התובע עזב את המשרד ללא רשות, ולקח את הציוד של החברה שכלל חומר סודי, ובין היתר את קוד המקור של החברה. הוא סירב להשיב את הציוד מיד עם הדרישה לכך מטעם החברה. הוא פירמט את המחשב (מחק את כל תוכנו), ולצורך כך העתיק את כל החומר שהיה במחשב של החברה למדיה חיצונית, והחזיר למחשב חלק מהתוכן, לדבריו למעט פרטים אישיים. לאחר מכן התקין מחדש מערכת ההפעלה. ביום 2.8.15 החזיר התובע את המחשב וכלל הציוד שהיה ברשותו לחברה. ואולם, לא ניתן לדעת מה היה במחשב קודם לכן (לפני הפירמוט) שכן לא ניתן לשחזר מידע זה, וכן לא ניתן לדעת אילו חומרים השאיר התובע בידיו. לפי הסכם העבודה, לתובע היה אסור להעתיק או לשמור אצלו העתק של קוד המקור של החברה ומסמכים סודיים נוספים שמהווים קניין רוחני שלה, והיה עליו להשיב את הציוד מיד עם הדרישה לכך (סעיף 10 נספח להסכם העבודה). ואולם, התובע פעל בניגוד להסכם העבודה. תוצאת ההפרות המתוארות לעיל היא ביטול הזכות של העובד לרכוש אופציות או מניות בחברה (סעיף 9.5 לתוכנית האופציות). כאמור, בהסכם העבודה, הזכות לרכוש אופציות מותנית בכך שלא יבצע התובע הפרות המנויות בסעיף 7 להסכם העסקתו. אנו מקבלים את גרסת הנתבעות שלפיה התובע הפר באופן מהותי את הסכם העבודה ולכן הייתה סיבה לסיום ההעסקה בשל סיבה – Termination for cause.
מכאן שהתובע לא הוכיח את זכאותו לאופציות למניות כפי שהוא דורש בתביעתו ודין התביעה להידחות.