כך למשל, באותו עניין של התמורה, הצהיר התובע בתצהירו (סע' 9 סיפא לת/1) כי : "אני התקשרתי בעסקה ושילמתי תמורה ממיטב כספי.." יחד עם זאת, עת נשאל התובע בחקירתו הנגדית: "מתי ידעת מה מחיר הקרקע שרכשת". הוא השיב: "הבן יודע אני לא יודע".(בעמ' 11 שו' 18-19).
63. כך למשל בכתב התביעה צוין כי "התובע תפס חזקה בחלקה" (סע' 14 לתביעה) ואף בנו של התובע הצהיר (סעיף 13 לת/3) כי: "אחי מר רג'אאי אבו זינב, בעצה אחת עמי, תפס חזקה בחלקה..". מנגד, עת נשאל בנו של התובע, חמודי בחקירתו בבית המשפט: "מאז שחתמתם על הסכם לרכוש את הקרקע לא תפסתם חזקה" הוא השיב: "חזקה לא תפסנו.." (ראו בעמ' 26 שורות 12-13).
64. הנה כי כן, בשל כל הנימוקים הנ"ל, הרי שאני דוחה את הגרסה של התובע כי לא ידע אודות זיקתם של הנתבעים 1-2 לחלקה. במקרה דנן אין המדובר ברוכש מאוחר תם לב אשר לא ידע על העסקה המוקדמת בזמן, עת התקשר בעסקתו לרכישת החלקה. לא למותר להעיר, כי התובע אינו יכול להסתפק בגרסה, כי הוא לא בדק את החלקה ולא ביקר בה (ראו עדותו של חמודי, בנו של התובע בעמ' 23 שורות 22-23 וכן סעיף 8 לתצהירו של התובע - ת/1), כדי להתגבר על דרישת תום הלב, באשר המתקשר השני אינו יכול לטעון כי פעל בתום לב כאשר לא בדק ולא בירר האם החלקה נתפסה על ידי אחר ולא ערך כל בדיקה שצפוי היה כי אדם סביר יערוך.
65. עוד אציין, כי טענתו העיקרית של התובע בסיכומיו היא, כי הרוכש הראשון בזמן (המנוחה) הוא גורם "התאונה המשפטית" אשר ברישומה של הערת אזהרה יכולה היה למנוע את אותה תאונה (ראו סע' 29 לסיכומיו). אף בסיכומי התשובה מטעמו טען התובע, כי: "העיקר הוא האם על אותם מקרקעין רשומה הערת אזהרה אם לאו". אני דוחה טענה זאת. אם פעל הרוכש השני בזמן בחוסר תום-לב סובייקטיבי או אובייקטיבי אי-רישום הערת האזהרה על-ידי הרוכש הראשון בזמן אינו מעלה ואינו מוריד, מכיוון שאי-הרישום על ידי הרוכש הראשון בזמן לא הוא שהוביל ל"תאונה המשפטית" (וראו ע"א 1117/06 אוזכר לעיל, בחלק הנורמטיבי, בפסקה 32 לפסק הדין).
66. משמצאתי כי התובע היה חסר תום לב בעשותו את העסקה, די בכך כדי לשלול את עדיפותו על פני המתקשר השני בזמן, ואין צורך לבדוק את רכיב התמורה.
67. מכאן אשוב לדון בטענה של התובע בסיכומיו, כי העסקה המוקדמת בזמן הינה עסקה בטלה.
האם הסכם המתנה הינו הסכם למראית עין ויש להורות על בטלותו?
68. כאמור, לטענת התובע בסיכומיו במקרה דנן קיימת הודאת בעל דין (עדותו של הנתבע 2 בעמ' 33 שורות 16-19), כי הסכם המתנה מיום 21.8.08 הינו הסכם למראית עין באשר מאחוריו מסתתר הסכם שלפיו הנתבע 3 ז"ל (ואחיו מארון ואנטאנס) מכרו את זכויותיהם למנוחה ז"ל כנגד תשלום תמורה והצגת ההסכם כהסכם מתנה לא נועדה אלא להתחמק מתשלום מס. משכך, הרי שמדובר בחוזה בטל לפי סעיף 13 לחוק החוזים.
עוד נטען, כי גם סיווג הסכם המתנה כחוזה פסול – חוזה בלתי חוקי מביא לאותה המסקנה כי מדובר בחוזה בטל (וראו הטענה בהרחבה עמ' 11 -12 לסיכומים).
הנתבעים 1-2 טענו בסיכומיהם מנגד, כי לא הוכח, כי ההסכם שבין הנתבע 3 לבין הנתבעת 1 נועד להונות את רשויות המס.
ומכאן להכרעתי בעניין.