החלטה
1. מונחת לפני בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 944/18 ג'באלי נ' בני עאדל ג'באלי חברה לעבודות עפר ופיתוח נצרת בע"מ (15.4.2019), שניתן על ידי הנשיאה א' חיות והשופטים ג' קרא וא' שטיין. בפסק הדין נדחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 47373-03-12, כב' השופט הבכיר ש' אטרש), מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
°
--- סוף עמוד 2 ---
בערעור שהגישו טענו המבקשים, בין היתר, כי המשיבים הפרו הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים. טענה זו נדחתה. בבקשה לדיון נוסף טוענים המבקשים כי קביעה זו סותרת הלכות קודמות של בית משפט זה, שבהן נקבע – לטענת המבקשים – כי המשיבים כן הפרו את הסכם הפשרה.
2. דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה. המבקשים טוענים כי מתקיימת דרישת סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בדבר "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון". טענה זו יש לדחות מכמה טעמים.
ראשית, פסק הדין נדחה מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. על דרך הכלל – וכך גם במקרה שלפנינו – פירוש הדבר הוא כי לא נקבעה כל הלכה חדשה, וכי אימוץ פסק הדין של הערכאה הראשונה מוגבל לנסיבות הקונקרטיות של התיק, עובדתית ומשפטית. הא ותו לא (דנ"א 8405/18 עזבון יורשי ראזק נ' ועד עדת הספרדים בירושלים (10.1.2019)).
שנית, ה"סתירה" המוזכרת בחוק היא בין "הלכה" ל"הלכה". אצלנו, המבקשים טוענים למעשה שהסתירה אינה בין הלכות, אלא בין תוצאות קונקרטיות. לשיטתם, בהחלטות קודמות של בית משפט זה נקבע שהמשיבים הפרו הסכם, ואילו בפסק הדין מושא הבקשה נקבע שההסכם לא הופר. ברם, טענה כזו היא טענה ערעורית המתייחסות לנסיבות הפרטניות של ההסכם, ולא טענה הנוגעת ל"הלכה". לכן, גם לו הייתי מניח כי יש סתירה בין ההחלטות – ואיני מניח זאת – עדיין לא היה בכך משום סתירה בין "הלכות" המצדיקה קיומו של דיון נוסף. עיני סעיף 30 לחוק מופנות ל"הלכה" במובן הרחב – כלל פסיקתי חדש שבא לעולם, שעשוי להשפיע על קבוצה של מקרים דומים במישור הנורמטיבי. כאן, הסתירה הנטענת מתייחסת לפסיקות שונות ביחס לאותו מקרה.
שלישית, לא עולה כלל כי קיימת סתירה בין החלטותיו השונות של בית משפט זה. הליך אחד שעליו הצביעו המבקשים הוא פסק הדין בע"א 8069/13 (19.12.2016). דא עקא, וכפי שנכתב במפורש בפסק הדין מושא הבקשה, לא זו בלבד שלא נקבע בפסק הדין הראשון כי ההסכם הופר על ידי המשיבים, אלא נקבע במפורש כי העניין