582. תכליתו של מכרז המנהלת הוסברה בנ/2 (תגובה שהגישה המדינה לבקשה לצו ביניים במסגרת עת"מ 22284-07-12). עולה, כי מטרת המכרז היא ליתן סיוע לבתי הספר לקיומה של הרכישה המרוכזת או השאלת הספרים ולהקל על המהלך של כניסתם של בתי הספר לתכנית השאלת הספרים (סעיף 5 לנ/2). עולה עוד (סעיף 7(ג) לתשובה הנ"ל) כי משרד החינוך הנחה את כל בתי הספר לפנות להורים כדי לקיים הליך השאלת ספרי לימוד. הובהר, כי באין הצעות במכרז שפרסם משרד החינוך לספקי הספרים, הוחלט להתרכז במסלול של השאלת הספרים (שם). הוטעם, כי על פי תיקון לחוק השאלת ספרי לימוד, חויבו מנהלי בתי ספר לקיים הצבעה בקרב הורי התלמידים בדבר הסכמתם להשתתף בתוכנית כך שבמקרה של הסכמה של 60% מן ההורים, תתקיים תוכנית השאלה בבית הספר (שם).
583. כבר מתיאור זה ברור, כי בתי הספר לא היו צד למכרזים מושא כתב האישום, או גורם מנהל עסקים כלשהו לעניין זה. במהותם של דברים, הם היו גורם מתווך, אשר לא היה לו כוח החלטה או הכרעה בעניין הנדון. במקרה של החלטה של הורי התלמידים, תוכנית ההשאלה הייתה צפויה להיכפות על בית הספר, אשר נועד להוות מעין צינור למימושה. במאמר מוסגר יוער, כי מן הדברים עולה גם, שהמכרזים בהם עסקינן נועדו להגשים את התכלית של הרחבת תוכנית ההשאלה על פי חוק השאלת ספרי לימוד. במובן זה, גם אם דמי השאילה שמשלמים ההורים על פי סעיף 5 לחוק השאלת ספרים לא השתנו לאורך השנים (ראו בעדות מר הלפרין, בעמודים 160 – 163), ברור כי תכלית המכרזים היא להוזיל את ספרי הלימוד עבור ההורים, על ידי יצירת תנאים שיאפשרו הרחבה משמעותית של מספר בתי הספר המשתתפים בתוכנית השאלת הספרים.
584. בשולי הטענה כי בתי הספר הם גורמים עצמאיים הפועלים במגזר הפרטי, הרי שאין חולק כי רשויות מקומיות מוציאות מכרזים הכוללים את כלל בתי הספר הפועלים בשטחן. כך אף נעשה במסגרת המכרזים מושא אישומים 3, 4. אין בפניי טענה כי דרך פעולה זו נגועה באי חוקיות כלשהי. אין בפניי דוגמא לכך שאיזה מן הנאשמים תקף, אי פעם, את חוקיותו של מכרז מסוג זה. גם על רקע זה יש לדחות את טענות הנאשמים בנקודה זו.
585. טענות נוספות. כאן המקום לעמוד על מספר טענות נוספות שהעלו הנאשמים. אציין כבר עתה, כי אין בטענות אלה כדי לשנות מן המסקנה, כי יש לדחות את טענת ההגנה מן הצדק שבפי הנאשמים.
586. הנאשמים טוענים כי חומרת הפגם הנובעת מן האכיפה הבררנית הנטענת מתחדדת נוכח העובדה שבין הרוכשים מצויים גופים ציבוריים, שאמורים להוות דוגמא לכיבוד החוק, כאשר הם אלה אשר חוללו למעשה את הפרשה. במישור העקרוני, יש יסוד לטענה, שגופים ציבוריים אמורים להוות דוגמא לציות לחוק. ברם, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה, העולה מכל האמור לעיל, בדבר שונות מהותית בין פועלם של הגופים הציבוריים הנוגעים לעניין, לבין אופן פעולתם של הנאשמים, הכול כמפורט בהרחבה לעיל.