165. בהמשך ההודעה, חלה התפתחות נוספת בגרסה, בגדרה טענה הגב' חבז כי הסיטונאים הבינו מן הדברים כי הם יכולים לחלק ביניהם את בתי הספר (בעמודים 17, 18; ראו גם בעמוד 44). ברם, כמוסבר לעיל, היתר כזה לא עולה, במפורש או במשתמע, מן הדברים אשר נטען כי נאמרו. מסיבה זו, אני דוחה גם את הגרסה שנאמרה על ידי הגב' חבז בהמשך ההודעה ת/11 (בעמוד 43), כאילו ניתן "אישור שבשתיקה" מטלדור לחלוקה האמורה.
166. כאן המקום להוסיף, כי היעדר הקשר בין הדברים המיוחסים למר גבאי, לבין אופן הפעולה של הסיטונאים, עולה גם מכך שגם בשנה הקודמת, היא שנת 2008, תיאמו הסיטונאים את הצעותיהם, אף שאין כל עדות או ראיה אחרת בדבר מצג כאמור של מאן דהוא מטעם טלדור או משרד החינוך באותה שנה.
167. בניגוד לאופן בו הוצגו הדברים על ידי הגב' חבז בתחילה, התברר בהמשך הודעתה ת/11 כי הנושא לא עלה מצד טלדור, כי אם דווקא מצד הסיטונאים. לדבריה, "קשה לנו לסיטונאים עם התיחורים האלה ביולי אוגוסט. כל הצעה כזאת לוקחת בערך 40 דקות. זה לוקח זמן ובסוף אתה גם לא זוכה בהכל. אתה מגיש על הכל ובסוף אתה זוכה בחלק. אז אנחנו התלוננו על זה אם אפשר לעשות אחרת" (בעמוד 45). בכל מקרה, גם מתיאור זה ברור, כי היתר לתיאום וחלוקה של בתי הספר בין הסיטונאים לא התבקש, וממילא גם לא ניתן.
168. לא למותר לציין, כי הגב' חבז מסרה בהודעתה האמורה ת/11 (בעמוד 44) כי הסיטונאים לא יידעו את טלדור בדבר התיאום ביניהם בתיחור. היא הסבירה זאת בכך שזה היה "אוף דה רקורד" (שם). כדבריה (שם), "זה לא דברים שצריך לצעוק אותם בריש גלי". ברור מכך, כי הנאשמים היו מודעים לטיב הבלתי חוקי של פעילותם. ברור מכך גם, כי אף בזמן אמת לא חשבו הסיטונאים באמת ובתמים, כי ניתן להם היתר לתיאומים שעשו. עוד עולה מן הדברים, כי אנשי טלדור (או משרד החינוך) לא ידעו שהסיטונאים מתואמים ביניהם. למעשה, גם הגב' חבז אינה טוענת אחרת (ראו בהודעתה ת/11, בעמוד 17). בתוך כך, מדבריה שלה אף עולה, כי התיאומים פסקו בשנים העוקבות, "כי זה לא היה נוח, זה לא היה טוב ... זה לא הרגיש נכון ולא הרגיש טוב וזה לא אנחנו" (בעמוד 20). מדברים אלה עולה כי לשיטתה של הגב' חבז עצמה, לא סברה כי בשל הדברים שלטענתה (אשר לא התקבלה לעיל) נאמרו, התיאומים הפכו לחוקיים.
169. בעדותה בפניי, חזרה הגב' חבז על הטענה כי אנשי טלדור אמרו בפגישה בשנת 2009 כי "יש להם לחץ מאד גדול" בשל הצורך לבדוק 5 הצעות, ולכן, בעת שיצאו מן החדר, אמרו לסיטונאים "לא חייבים 5 הצעות, אתם יכולים להגיש פחות מ – 5 הצעות, יכולים 2 עד 3 הצעות" (בעמוד 2873; ראו גם בעמודים 3131 – 3132). עתה טענה עוד, כי שאלה את מר גבאי איך הדבר מסתדר עם הוראות המכרז, והוא השיב "זה בסדר ... ככה מתנהגים בכל המכרזים של משרד החינוך, זה בסדר וזה מקובל" (בעמוד 2873). בהמשך טענה, בהקשר זה, כי מר גבאי אמר "תסתדרו", ומכך הבינה שהכוונה היא כי "נסתדר בינינו להגיש פחות הצעות" (בעמוד 2874; טענה דומה לא עלתה בחקירתה ברשות ). כאשר נשאלה כיצד הסיטונאים יכולים להסתדר ביניהם להגיש פחות הצעות, טענה כי חיים הציע שיעשו טבלה של בתי הספר ויגישו 2 – 3 הצעות (בעמוד 2874).