259. הצדדים חלוקים בשאלה אם מר כהן נטל חלק בפגישה השנייה. מהודעתו ת/31, בה מסר כי "עבר" באחת משתי פגישות בעניין, תיאר כי מסר לאחד המשתתפים, ששאל אותו אם בכוונתו לגשת למכרז, כי "אני לא ניגש בגלל הבעיות הכספיות. אי התחייבות לתשלום" (בעמודים 13 – 14). באופן דומה, תיאר בעדותו "קיטורים" אודות תנאי המכרז (בעמוד 1112). יש ממש בטענת המאשימה, כי מכך עולה שמדובר בפגישה שהתקיימה לאחר שנודעו תנאי המכרז, ומכאן כי מר כהן נטל חלק בפגישה השנייה. בנסיבות אלה, אין בידי לייחס משקל רב לכך שבתשובתו לכתב האישום טען מר כהן כי השתתף בפגישה הראשונה דווקא. בהקשר זה אוסיף, כי בעדותו היה מר כהן נחרץ פחות, ומסר כי ייתכן שטעה לגבי עניין זה (בעמוד 1042).
260. להשלמת התמונה אציין, כי מר דוידסון מסר בעדותו כי מר כהן השתתף בשתי הפגישות ביחס למכרז זה (בעמוד 309 לעדותו). שי, בהודעתו ת/35, מסר כי אביו "עבר" באחת הפגישות, והלך לדרכו לאחר שהחליף מילות נימוסים אחדות; ובשנייה הוא "חושב" כי ישב עם הנוכחים (בעמוד 15). שי לא ידע לומר באיזה מן הפגישות אך עבר אביו במקום. יש ממש בטענת המאשימה, כי יש להעדיף דברים אלה, שנאמרו בחקירה סמוך לאירועים, על פני עדותו של שי, בה הטיל ספק בכך שמר כהן השתתף באחת הפגישות (בעמוד 1220).
261. אשר לטענה כי מר כהן "עבר" במקום, הרי שקשה מאד לקבל את נוכחותו של מר כהן בפגישה בעלת חשיבות רבה של הסיטונאים, ומה גם כזו בה השתתף בנו, כצירוף מקרים בלבד. בהשלמה לכך אוסיף, כי מעדותו של מר כהן עצמו עולה כי לא הסתפק במעבר במקום, וכי לטענתו ישב מספר דקות בפגישה (פרוטוקול, עמוד 1026). לא למותר להעיר, כי בהודעתו ת/29, העלה מר כהן אפשרות כי עבר במקום, כי "אולי רציתי לשאול משהו משי" (בעמוד 6). ברם, הסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם הודעה אחרת של מר כהן, בה הטיל ספק בעצם נוכחותו של שי בפגישה (ת/31, בעמוד 14) .
262. נוכח כל האמור, אני קובע כממצא כי מר כהן השתתף בפגישה השנייה, כהגדרתה לעיל. אוסיף, כי גם אם נכונה טענתו כי השתתף בפגישה למשך זמן קצר, אין בכך כדי לסייע לו, שכן לא משך הזמן הוא הקובע לעניין זה, כי אם תוכן הדברים שהוחלפו בפגישה. לדיון בעניין זה אפנה עתה.
263. מטרת הפגישה. מן הראיות עולה, כי מטרתה של הפגישה הייתה לקיים התייעצות הדדית בין הסיטונאים, האם לגשת למכרז האמור (עדות מר קרלינסקי, פרוטוקול 8.1.18, בעמוד 94). זאת, על רקע היקפו החריג של המכרז (שם; לגבי היקף זה, ראו גם בעדות מר הלפרין, 17.1.18, בעמוד 112). מר קרלינסקי הוסיף ותיאר (בעמוד 94 לעדותו, 8.1.18), כי הסיטונאים חשו מאוימים, על רקע העובדה שהמכרז התייחס לחלק גדול מן השוק, ועמד בהקשר זה על תחושת דחיפות (לתחושת הלחץ והדאגה שעורר המכרז, ראו גם בעמוד 423 לעדותו של מר קרלינסקי; ראו גם בעדות מר הלפרין, 17.1.18, בעמוד 137). תמיכה בכך שלא היה מדובר בפגישה שגרתית, כי אם בפגישה שתכליתה לברר את כוונותיהם של השחקנים השונים ביחס להגשת הצעות במכרז, עולה גם מעדותו של מר דוידסון (בעמוד 335). על רקע זה ניתן להבין את דבריו של מר דוידסון, אשר העיד (בעמוד 314) כי אמר למר קרלינסקי מבעוד מועד שלא ללכת לפגישות, שכן "זה נראה לי לא נכון" (ראו גם בעמוד 329). נוכח כל האמור, יש ממש בטענת המאשימה כי המשתתפים בפגישה ייחסו לה חשיבות. הדבר עולה גם מהודעות הגב' חבז למר מן-דעלי על כך שהתקבלו תשובות לשאלות הבהרה, ובירור שעשתה בזמן אמת אם הוא בדרכו לפגישה (ראו ת/220, המסרים שבתיבות 168, 170).