264. תוכן הפגישה. עדות מר קרלינסקי. אשר לתוכן הדברים שנאמרו בפגישה השנייה. מר קרלינסקי העיד (פרוטוקול 8.1.18, בעמוד 94), כי היה מדובר בהתייעצות בין הסיטונאים אם לגשת למכרז, נוכח התלבטות שלהם בעניין. לדבריו, אמר בפגישה כי אינו מתכוון להשתתף במכרז (בעמוד 95). מר קרלינסקי לא היה יכול לשחזר בעדותו מה אמר כל אחד מן המשתתפים (בעמודים 95, 96; ראו ספציפית לגבי מר כהן ושי, בעמוד 425). בה בעת ציין כי "האווירה הכללית" הייתה כי "אין טעם" לגשת למכרז (בעמוד 95), וכי "לא ניגשים" (ראו גם בעמוד 387). כן העיד מר קרלינסקי, כי "התחושה" הייתה שהנוכחים מעדיפים את המצב הקודם בו עבדו במישרין מול בתי הספר; וכי "לא אהבנו" את השינוי הצפוי בכללי המשחק (בעמוד 95). מעדותו (חקירה חוזרת, בעמוד 454) עולה כי לא היו "החלטות" או פרוטוקול כתוב, אך התחושה ביציאה מן הפגישה הייתה כי "אנחנו בדעה אחת לא לגשת". מר קרלינסקי נמנע מלתייג את הדברים כהחלטה (בעמוד 455), והעדיף לסווגם כ"המלצה" או "רוח דברים בינינו". ברוח דומה, אישר במקום אחר (בעמוד 425) כי לא היה סיכום מפורש לעניין זה. נוכח אמות המידה לגיבושו של הסדר כובל, עליהן עמדתי בפרק המסגרת הנורמטיבית, אין לדיוקים אלה משקל רב לצורך ההליך הנוכחי.
265. מר קרלינסקי העיד על הדברים באופן שוטף, אותנטי ומהימן. כפי שניתן להתרשם מן האמור לעיל, תוכן עדותו נטה לצד הזהיר. הוא נמנה מהפרזות והגזמות. לא ניתן להתרשם מרצון שלו להפליל מי מן הנאשמים. כך, אישר בעדותו את דבריו בחקירתו, כי "לא קבענו" שלא ניגשים למכרז, אלא "אמרנו שלא ניגשים ונראה מה הם יעשו" (בעמוד 454). ברוח דומה, אישר מר קרלינסקי תזה שהוצגה לו לפיה מטרתם של המשתתפים בפגישה לא הייתה להחליט "איך אנחנו הורגים את המכרז הזה", וכי הדיון התמקד ב"בעייתיות של התנאים" (בעמוד 355). באופן דומה, אישר מר קרלינסקי כי היה יוצא מפגישות עם הספקים עם ידיעה "שזה משהו שאיש לא יעמוד בו" (בעמוד 422) . לא למותר להעיר, כי מר קרלינסקי הודה בעבירה הנוגעת לעניין זה (לצד עבירות נוספות), וריצה עונש בגינה.
266. נאשמי יש הפצות מפנים לכך, שמר קרלינסקי אישר בעדותו כי לא ידע "עד הרגע האחרון" אם מי מן הספקים ייגש בסופו של דבר למכרז, אם לאו (בעמוד 395). דברים אלה משקפים את אי הוודאות המובנית בשאלה האם יפעלו הצדדים להסדר הכובל בהתאם למוסכם. אין בהם כדי לגרוע מעצם קיומה של הסכמה, כמפורט לעיל. באופן דומה, גם דבריו (שם), כי "לא ידענו בוודאות" אם הסיטונאים האחרים מתכוונים לגשת למכרז, וכי "זה לא היה חד וחלק", נוכח חששם של מי מן הסיטונאים "שהחנויות ייכנסו", אינם גורעים מן ההסכמה שתיאר (לדברים דומים, ראו גם בעמוד 387 לעדות).