267. בהקשר זה מפנים נאשמי יש הפצות לעדותו של מר קרלינסקי, לפיה הנאשמים לא סברו שהם עושים דבר מה לא חוקי בפגישה (ראו בעמוד 419 לעדותו). כעולה מפרק המסגרת הנורמטיבית, אין בכך כדי לשנות לעניין הטלתה של אחריות פלילית בעבירה של צד להסדר כובל. אוסיף, כי לשיטת הנאשמים עצמם, נוכח דברים אלה אין חשיבות רבה למקום בו התקיימה הפגישה, שכן על פי עדותו של מר קרלינסקי, הנאשמים לא ביקשו להסתירה.
268. הנאשמים טוענים, כי בעדותו של מר קרלינסקי עולה הקבלה בין תוכן הפגישות של הנאשמים בבית הקפה, לבין התוכן של מפגשי הבהרה בהם לקחו חלק (ראו בעמוד 419 לעדותו; ראו גם ת/319, סיכום בכתב יד של כנס ספקים). גם בכך אין כדי לשלול את העובדה הפשוטה, והיא כי על פי העובדות שבפניי, בפגישה השנייה מושא האישום החמישי (כמו גם בפגישות שונות מושא האישום השישי, כפי שיפורט בהרחבה להלן), גיבשו הצדדים הסדר כובל אשר תוכנו הוא הימנעות מהגשת הצעות במכרז מרמנת. בהקשר זה אף יש ממש בטענת המאשימה, כי הלכה למעשה התנהלות הנאשמים מלמדת, כי קיומם של מפגשי ספקים לא מנע, מנקודת מבטם, את הצורך בפגישה שלהם בלבד ביחס לכוונותיהם לגבי המכרז הנדון.
269. אמרות ועדות מר זלוף. דברים אלה עולים בקנה אחד עם אמרות ועדויות נוספות. כך, מר זלוף מסר בהודעתו (ת/3), בהתייחסו לשאלה על מה דיברו הנוכחים בישיבה, כי "..אנחנו לא יכולים לגשת בתנאים האלה" (בעמוד 6). מר זלוף הוסיף כי אמר בעצמו כי "... אני בצורה הזאת שהם לא מתחייבים לשלם ... לא ניגש" (שם). בתשובה לשאלה מה אמרו האחרים, השיב "אני חושב שאותו דבר" (שם; ראו גם בעמוד 7, שם נשאל אם היו כאלה שהתנגדו לכך שלא ייגשו למכרז, והשיב "אני לא חושב. אני חושב שכולם הסכימו"; ראו באופן דומה בעדותו, בעמוד 2132, שם עולה מדבריו כי בפגישה כולם הסכימו שלא ניגשים). בחקירתו מסר מר זלוף עוד, בהמשך לאמירתו כי "יכול להיות" שבפגישה אמרו המשתתפים כי "[..]לא ניגשים ונראה מה הם יעשו" (כפי שמסר מר קרלינסקי בחקירתו), כי בתגובה לדבריו של מר קרלינסקי אמר "מה שכולם יעשו גם אני אעשה" (ת/3, בעמוד 7). יש ממש בטענות המאשימה, כי תשובותיו של מר זלוף בחקירתו האמורה התאפיינו בפירוט ובאותנטיות, ובאו, בעיקרן, במענה לשאלות פתוחות.
270. בעדותו (בעמודים 2129, 2131), לא הכחיש מר זלוף כי אמר את הדברים. הוא ניסה לתרצם באפשרות כי ביקש לרצות את הספק הגדול שלו (לוני כהן, בניהולו של מר קרלינסקי), כמו גם ברצונו "להיפטר מן השאלה של החוקר" (בעמוד 2129). לא ניתן לקבל הסברים אלה. מכלול הדברים שאמר מר זלוף בהודעתו מלמדים, כי לא מדובר בניסיון לרצות מאן דהוא, כי אם בעמדה שביטא בזמן אמת, על רקע טענתו לקשיים במכרז. גם את האמירה כי מדובר בניסיון להיפטר מן החוקר לא ניתן לקבל. מר זלוף לא הסתפק בחקירתו באישור סתמי של דברי החוקר. הוא מסר תיאור עצמאי וייחודי של הדברים מנקודת מבטו. אוסיף, כי מן הבחינה הנורמטיבית, יש ממש בטענת המאשימה, כי מדבריו האמורים של מר זלוף עולה הסכמה, לה היה צד, אשר הפחיתה בבירור את אי הוודאות התחרותית עבור המשתתפים במכרז, ועלתה כדי הסדר כובל, על פי אמות המידה שתוארו לעיל.