318. אין בידי לקבוע ממצא בדבר מערך השיקולים שהנחה את המאשימה בהחלטותיה אם לכלול אירוע כזה או אחר במסגרת כתב האישום, או אם להגיש כתב אישום נגד פלוני או אלמוני. עם זאת אין זה יוצא דופן בתיקים מסוג זה, בהם מעורבים רבים ואירועים רבים, כי מוגש כתב אישום נגד הנאשמים ובגין המעשים אותם רואה המאשימה כמשמעותיים יותר. בעניין בורוביץ הנ"ל, בו הוגש כתב אישום נגד חלק מן המעורבים בהסדר כובל, נפסק בהקשר זה, כי המאשימה רשאית להביא בחשבון, בהחלטה להאשים חלק מן המעורבים במעשה עבירה, "מכלול של שיקולים ולייחס להם משקל ראוי, ובהם מהות העבירה ונסיבות ביצועה; מספר מבצעי העבירה וחלקו (המוחלט והיחסי) של כל אחד מהם; מידת העניין הציבורי שיש, בנסיבות העניין, באכיפה מלאה לעומת היתרונות האפשריים שבהעמדתם לדין של חלק מן המבצעים כחיסכון במשאבים, ייעול ההליך והשגת הכרעה שיפוטית מהירה" (בעמוד 820 לפסק הדין).
319. דברים אלה יפים ביחס למעורבים בשיחות הנ"ל, נגדם לא הוגשו כתבי אישום. הם יפים, בשינויים המחויבים, גם ביחס לשאלה אם יש הצדקה להוספת אישומים נגד נאשמים (כמו מר קרלינסקי או חיים), אשר מעיקרו של דבר הוגש נגדם כתב אישום. לא ניתן ללמוד, אפוא, ממקרים אלה כי עמדת המאשימה היא שאין מדובר בעבירות. לא למותר להזכיר, כי שורה של מקרים בהם ניכר דפוס פעולה דומה נכללה בכתב האישום בעניין מדי המים הנ"ל. ההרשעות באותם מקרים אושרו, כנזכר לעיל, בערעור לבית המשפט העליון. התוצאה של כל האמור היא, כי אין באותם מקרים כדי להשפיע באופן משמעותי על ההכרעה במקרה הנוכחי.
320. נאשמי יש הפצות טוענים כי הדברים שהוחלפו בין הסיטונאים בפגישה השנייה לא חרגו מגדריו של "דיבור זול". נטען, כי דיבור כזה הוא חסר משמעות, ואיש אינו נסמך עליו. לא ניתן להתרשם כי תיוג כזה מתאים למקרה הנוכחי. הסיטונאים נפגשו במטרה לדון במכרז שהיקפו ופרישתו היו רחבים. הם ייחסו למכרז חשיבות רבה. בפגישה ביניהם הגיעו הסיטונאים להבנה כי לא ייגשו למכרז. הלכה למעשה, לא סטו הסיטונאים מהבנה זו. בתורה, דרך פעולתם אף הובילה לאיון ההליך המכרזי. במכלול נסיבות אלה, אין מדובר במקרה הקרוב להלום את התיוג "דיבור זול", אשר הנאשמים מבקשים בדיעבד להצמיד לו בניסיון למזער את חשיבותו.
321. היגיון מסחרי. יש הפצות טוענת בסיכומיה, כי אין היגיון בתזה שביסוד האישום החמישי שבכתב האישום. בהקשר זה מפנה יש הפצות לכך, שעל פי ההסכמה הנ"ל, קיבל כל אחד מן הסיטונאים כ – 18% מן העבודה במכרז, ולעומת זאת, קיבלה יש הפצות 10% בלבד (ראו עדות מר קרלינסקי, בעמוד 427). יש הפצות טוענת כי מכך עולה שקופחה ביחס לסיטונאים האחרים, ומכאן טענתה, כי אין זה סביר לייחס לה שותפות בתיאום.