322. יש לדחות טענה זו.
ראשית, הראיות למעורבותה של יש הפצות בתיאום ברורות. די בכך על מנת שהטענה תידחה.
שנית, בעת שנקשר התיאום, לא יכלו הצדדים לחזות את הפתרון שיימצא בסיטואציה בה לא ייגשו למכרז. ממילא, לא יכלו להגיע להסכמה על כך. בסופו של דבר, הפתרון שנמצא במגעים בין משרד החינוך לבין חמשת הסיטונאים עימם בא בדברים נשען על חלוקת עבודה מן העבר, אשר יש הפצות לא הייתה צד לה. בתוך מסגרת נתונה זו, הסכמתם הנוספת של הסיטונאים ליתן ליש הפצות חלק משמעותי מן העבודה מתיישבת היטב עם התיאום בין הצדדים שלא לגשת למכרז, הגם שלא ניתן ליש הפצות חלק זהה לזה שקיבלו הסיטונאים האחרים. בזמן אמת, גם לא סברו הסיטונאים האחרים כי מדובר בקיפוח (ראו דברי מר מן-דעלי בשיחה ת/331, בעמוד 4). בהתחשב בטיבם הבלתי אכיף של הסדרים כובלים, אין בכך כל אי היגיון, קל וחומר כזה, העשוי לחתור תחת המארג הראייתי המוצק עליו עמדתי בדבר הסכמות הצדדים.
323. במסגרת קו הטיעון האמור, מפנה יש הפצות לכך, שאין זהות בהיקף העבודות שהועברו לה על ידי כל אחד מן הסיטונאים האחרים (ראו נ/26, נ/27). מן החומר עולה, כי ההיקף הכספי של העבודות שהועברו נע בין כ – 540 אלף ₪ (בונוס), ועד ליותר מ 1.1 מיליון ₪ (מדע). עולה מכך כי ביצוע ההסכמה לא היה אחיד. ברם, אין באי האחידות האמורה כדי לאיין את עצם גיבוש ההסכמה, או את ביצועה בהיקף משמעותי ביותר (העברת עבודות בסך כולל של מעל 3.4 מיליון ₪ ליש הפצות, ראו נ/26 הנ"ל).
324. כאן המקום לעמוד על טענת נאשמי ספר לכל לפיה לחברה לא היה תמריץ לקשור הסדר כובל בדבר אי הגשת הצעות למכרז מצד כל הסיטונאים. על פי קו טיעון זה, הסיטונאים לא צפו, ולא היו יכולים לצפות, כי כישלון המכרז יוביל להנחה קבועה בשיעור של 10%, ולחלוקה שווה של העבודה ביניהם (ראו עדות מר מן-דעלי, בעמוד 584).
325. מן הראיות אכן עולה, כי מדובר ברעיון של הגב' מלקמן, לחזור למתכונת העבודה במסגרת מכרזי טלדור, אשר עלה לאחר שלא הוגשו הצעות על ידי הסיטונאים (ראו עדותה, בעמוד 661; ראו גם עדות מר הלפרין, בעמוד 191). במצב זה, טרם הועלה הרעיון, ניתן היה להניח כי כישלון המכרז יביא לכך שתימשך מתכונת העבודה שנהגה טרם שפורסם מכרז מרמנת (עדות מר הלפרין, בעמוד 192). לטענת נאשמי ספר לכל, מדובר במצב בו החברה ניצבת מול תחרות רבה יותר, והקטנת חלקה הפוטנציאלי בשוק, שכן הדבר היה מחייב את ספר לכל להתמודד עם חנויות שמקבלות שיעורי הנחה גבוהים יותר. הטענה היא, כי השתתפות במכרז מרמנת וזכיה בנתח עבודה גבוה ומובטח היו עדיפות. לכן, טוענים נאשמי ספר לכל, לא היה היגיון מסחרי בטענה שספר לכל ביקשה לסכל את הליכי המכרז.