335. לא למותר להפנות בכך, שבכנס הספקים (ת/337) הנ"ל הודיע נציג יש הפצות כי "אני לא ניגש להסכם אם אין אחראי לצד הכספי" (בעמוד 1; ראו בהקשר זה עדותו של מר כהן (בעמוד 965) על ניסיון לא מוצלח בעבר שהיה לו עם משכ"ל בשנת 2002, בגינו החליט שלא "להיות קורבן לסוג הזה של הסכמים". לטענתו (שם), מדובר בחריגה מן הכלל לפיו הגוף המתקשר היה אחראי והתחייב בצורה ברורה לתשלום (שם). יש ממש גם בטענת נאשמי יש הפצות, כי נושא הבטחת התשלום עלה בשורה של שאלות הבהרה שהופנו למרמנת במסגרת המכרז (ראו ת/509, שאלות 13, 18, 35, 41, 45, 52). הגב' אורן עמר אישרה בהקשר זה (בעמוד 291 לעדותה) כי מכך עלה שמדובר בסוגייה כבדת משקל.
336. מדברים אלה עולה, כי בפי הנאשמים טענה לא מבוטלת, לפיה חששותיהם נמצאו בדיעבד מוצדקים, לפחות בחלקם. ברם, אין בכך כדי לשלול את גיבושו של הסדר כובל ביניהם, שלא לגשת למכרז. כאמור לעיל, התשובה לשאלת צדקתם של חששות הנאשמים לא נדרשת לצורך גיבוש האחריות הפלילית בגין עבירה של צד להסדר כובל. משכך, אינני רואה צורך או מקום להכריע בעניין זה.
337. כנס ספקים. מר כהן טען בעדותו כי כאשר אמר בישיבה שלא ייגש למכרז מרמנת, עשה כן תוך שהפנה לדברים שאמר בכנס ספקים ("כמו שאמרתי בכנס ספקים של מרמנת") (בעמוד 1031; ראו גם בעמוד 1026).
338. טענה זו אינה מסייעת למר כהן.
ראשית, מדובר בגרסה כבושה, אשר לא נשמעה בחקירתו ברשות (ראו ת/31, בעמודים 13 – 14). בעדותו, לא היה בפיו של מר כהן הסבר ברור לפער האמור (פרוטוקול, עמוד 1032). בנסיבות אלה, קשה לייחס משקל רב לדברים.
שנית, אין בראיות עוגן של ממש לטענה כי היה כנס ספקים טרם פגישת הסיטונאים שהתקיימה ביום 10.6.12. אדרבה, עולה מן הראיות שהתקיים כנס אחד, ביום 19.6.12 (ראו הזמנה לכנס, ת/455, 18.6.12; ראו עדות מר הלפרין, בעמוד 122 לפרוטוקול מיום 17.1.18; ראו גם עדות שי, בעמוד 1284). יוצא, כי דבריו של מר כהן בפגישת הסיטונאים לא היו בבחינת חזרה על דברים שאמר בכנס האמור.
339. כמות הראיות. נאשמי יש הפצות מפנים בסיכומיהם לפער בין הראיות שהובאו לביסוס האישום השישי בעניין מכרז משכ"ל (ראו להלן בפרק הבא של הכרעת הדין) בדבר שיג ושיח ענף בין הסיטונאים ביחס למכרז; לבין הראיות שהובאו באישום החמישי, מהן נעדר שיח דומה בעקבות אירועים שונים בהליך המכרזי (מענה לשאלות הבהרה, כנס ספקים וכו' ). ברי, כי היעדר ראיות לשיח כאמור אינו מאיין את התשתית הראייתית בדבר גיבושו של הסדר כובל. מעבר לנדרש אציין, כי במועדים הרלוונטיים לאישום השישי בוצעו האזנות סתר בהיקף נרחב למדי לשחקנים רלוונטיים. האזנות כאלה לא היו בנמצא במועדים הרלוונטיים לאישום החמישי. ברי, כי מדובר בתשתית ראייתית משמעותית, אשר בתורה אף יכולה להוות נקודת משען להצגת שאלות ואיתור חומרים. לא כך הוא ביחס לאישום החמישי. אוסיף, כי החקירה הפלילית החלה בסמוך למועדים הרלוונטיים הנוגעים לאישום השישי. ממילא, חומרים הנוגעים לאישום זה היו טריים וזמינים יותר. בנסיבות אלה, אין זה מפתיע לגלות כי התשתית הראייתית ביחס לאישום השישי ענפה יותר. אין בכך כדי לגרוע ממשקלן של הראיות הממשיות, אשר הוצגו ביחס לאישום החמישי, עליהן עמדתי בהרחבה לעיל.