356. יש להעיר, כי מן החומר עולה בהקשר זה אינדיקציה לכך שההסדר האמור השפיע גם על הנחות שניתנו ללקוחות שקנו שלא במסגרת המכרז, וגרם לכך שניתנו הנחות משמעותיות פחות (ראו שיחה בין הגב' חבז למר קרלינסקי, ת/89, 22.5.13, בעמוד 4).
357. ברם, לא אוכל לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הנזקים האמורים לבין ההסדר הכובל. אין בידי לקבוע, כי הימנעות הסיטונאים מהגשת הצעות נבעה דווקא מן ההסדר הכובל. במצב זה, לא אוכל לקבוע כממצא כי ההסדר הכובל גרם בפועל לנזק הכספי לו טוענת המאשימה.
358. לכך יש להוסיף, כי אין ראיה העשויה ללמד כי בעת גיבוש ההסדר הכובל הנאשמים צפו כי דרך פעולתם תביא למפגש משותף עם משרד החינוך, ולהסדר שגובש בגדרו. כבר צוין לעיל, כי ההחלטה על מפגש כזה הייתה של משרד החינוך. אכן, יש ממש בטענת המאשימה, כי פעולתו של משרד החינוך נעשתה תחת לחץ ממשי, אשר נבע מן האופן המתואם בו פעלו הנאשמים (ראו עדות מר הלפרין, בעמוד 192). בה בעת, לא ברור אם הלחץ האמור חייב מפגש משותף עם הסיטונאים, באופן שנטה להחליש את עמדת המיקוח של משרד החינוך במשא ומתן עימם.
359. במאמר מוסגר אציין, כי המסקנה בדבר היעדר קשר סיבתי בין ההסדר הכובל לבין הנזק בפועל לו טוענת המאשימה, אינה נשענת על טענות הנאשמים, המפנות לאמור בתגובה שהגישה המדינה לבקשה לצו ביניים במסגרת עתירה שהוגשה בהקשר זה (עת"מ 22284-07-12 ספרי שולמית בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד החינוך). בתגובה האמורה טענה המדינה כי ההסכם אליו הגיעה עם הסיטונאים, כפי שפורט לעיל במסגרת אישום זה, לא הביא לתשלום יתר כלשהו מצד ההורים (בפסקה 36). ככל שהדברים מכוונים לשיעור דמי השאילה על פי סעיף 5 לחוק השאלת ספרים, בהם נושאים ההורים על פי החוק, יש בדברים ממש. אין טענה כלשהי, כי דמי השאילה, אשר נותרו בעיקרם קבועים בתקופה הרלוונטית, הושפעו מן ההסדרים הכובלים.
360. ברם, ככל שמדובר בהיקף המשתתפים בתוכנית ההשאלה (אותו נועד המכרז שסוכל להגדיל), או במי שרכשו ספרים שלא במסגרתה (ולא נהנו מן ההטבה הגלומה בה), אין בדברים אלה כדי לסייע לנאשמים. יצוין, כי הנאשמים אינם מצביעים על קבלת הטענה בהליך האמור, או מתן סעד כלשהו על יסודה, ובנסיבות אלה אין לדבר על השתק שיפוטי שנוצר בגינה.
361. חמישית, בכל הנוגע לגב' חבז, עולה ממכלול הכרעת הדין פעולה שיטתית, אשר אף היא מהווה נתון רלוונטי בגיבושן של נסיבות מחמירות.