171. בצד כל האמור לעיל יש להדגיש: הרגישות בה בוחן בית המשפט את עדויותיהם של קורבנות עבירות אלימות במשפחה – אין משמעותה שינוי בנטלי ההוכחה במשפט פלילי. על בית המשפט להמשיך ולבחון אם נותר "ספק סביר", אשר על המאשימה להסירו כתנאי להרשעת נאשם בפלילים. ומקום בו לא הוסר הספק – יהנה הנאשם מספק זה, ויזוכה מהמעשים שיוחסו לו בכתב האישום.
זיהום חקירה:
172. סוגיה המתעוררת תכופות בתיקים הנוגעים לעבירות שנעברות בתוך המשפחה, ואשר בהם נחקרים קטינים – נוגעת ל"זיהום החקירה". המדובר, כפי הנראה, בתרגום של הביטוי באנגלית co-witness contamination. ביטוי לא מוצלח, לעניות דעתי, שכן אין שום דבר "טהור" או "מזוהם" בחקירה, ואף הקונוטציה השלילית הנגזרת ממטבע לשון זה – אינה במקומה. הביטוי "זיהום חקירה" מתייחס למידע העובר (במכוון או שלא במכוון) בין עדים לאירוע, בטרם נגבו מהם עדויות על ידי היחידה החוקרת. החשש הוא כי העברת מידע באופן זה עלולה להשפיע על מסירת העדות, בדרכים שונות (בין אם בהוספת פרטים או בגריעתם, במידת הוודאות של העד ביחס לפרטים שונים בגרסתו, ועוד).
173. בפסיקה נקבע, כי "זיהום" של חקירה, ביחוד חקירתו של קטין, עלול לפגוע בעצמאותה של הראיה. כך נקבע למשל בע"פ 446/02 מדינת ישראל נ' קובי, פ"ד נז (3) 769 כי:
"... בחקירת ילד או ילדה, על פי חוק הגנת ילדים, יש לשים דגש מיוחד על "טוהר" החקירה. יש להימנע ככל הניתן מהתערבות של גורמים חיצוניים אשר יש בה כדי להשפיע על עדותו של הילד העד או על מהלך החקירה. מעורבות כזו של גורמים חיצוניים, ביחוד כזו שאין לה תיעוד אמין, ואשר לא ניתן לעמוד על פרטיה, עלולה במקרים מסוימים להטיל ספק במהימנות העדות העיקרית ולהביא לזיכויו של הנאשם".
174. עם זאת, ברי כי לא כל שיחה של עדים בני משפחה טרם חקירתם – הינה בגדר "זיהום" חקירה כאמור. כך למשל קבע בית המשפט העליון, ביחס לטענות בדבר "זיהום חקירה" של פרשת עבירות מין שנעברו במשפחה:
"בית משפט זה כבר עמד על כך כי בנסיבות כגון דא, בהן מספר נפשות מאותה משפחה חוו עבירות מין, אך טבעי הוא שייווצר שיח בין המתלוננות, מתוך רצון לחלוק בקשיים עימם נאלצו להתמודד ולמצוא נחמה אחת אצל רעותה, ואין בשיח מעין זה כדי לזהם את עדויותיהן אשר נמצאו מהימנות על ידי בית המשפט קמא (ראו והשוו: ע"פ 6352/10 מדינת ישראל נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 14 (15.10.2012); ע"פ 6691/17, פסקה 47)".
ע"פ 7474/19 בן דוד נ' מדינת ישראל (12.7.20)
ור' גם ע"פ 8805/14 כהן נ' מדינת ישראל (7.1.16), שם נקבע כי לא כל שיחה שמתקיימת לפני החקירה, היא בעלת פוטנציאל 'זיהומי', ויש להבחין בין שיחה העוסקת בתוכן העדות הצפויה, לבין שיחה על עצם קיומו של האירוע.
175. יתרה מכך – גם מקום בו הוכח "זיהום" של החקירה – עדיין מצווה בית המשפט לבחון את אמינות הגרסה, את עוצמת ה"זיהום" ואת האפשרות כי הוא השפיע על העדות. יש לזכור בהקשר זה כי "זיהום" החקירה אינו מלמד בהכרח על עדות שקר, ואין קיומו של "זיהום" בחקירה כדי להטיל ספק 'אוטומטי' במהימנות גרסאות העדים [השווה ע"פ 8805/14 הנ"ל; וכן ע"פ 229/19 מדינת ישראל נ' פלוני (30.12.19)].