אכן, במהלך המפגשים הטיפוליים עלו מדי פעם תכנים הנוגעים לחוויות המשותפות של המתלוננת וילדיה במהלך המגורים המשותפים עם הנאשם. מטבע הדברים, חלק מאותם אירועים מתוארים בכתב האישום. ואולם, כפי שעולה מעדות הגורמים המטפלים– המתלוננת לא העלתה תכנים אלו, אלא הילדים, והמתלוננת ישבה והקשיבה (ר' למשל עדותה של גב' פריימן, ע' 237 לפרוטוקול). בנוסף, השיח סביב אותם אירועים לא היה עובדתי-ראייתי (מי עשה, מה עשה, מי נכח במקום), ולא עסק בעדות הצפויה. בין הנוכחים, ובתיווך הגורמים הטיפוליים, התקיים שיח טיפולי, אשר התמקד בתחושות של כל אחד, בניסיון לעבד את האירועים, ולאמץ כלים להתמודדות עם התחושות שעלו. לקביעתי, לא היה בשיח זה כדי "לזהם" את החקירה, ובוודאי שלא היה בו כדי להביא למסירת עדות שקר במסגרת ההליך שבפני (ר' בהקשר זה עדותה של גב' פריימן – ע' 238 לפרוטוקול).
עדותה של א' - כללי:
199. א' מסרה את עדותה בפני ביום 18.11.19. ניתן היה להבחין ללא קושי בהתרגשותה של א' – הן מהמעמד והן מהמפגש הכפוי עם הנאשם (אותו לא ראתה מזה מספר שנים). על אף התרגשותה, א' מסרה את עדותה באופן בוטח ושקט. ניכר היה כי א' מבקשת לדייק ככל הניתן במסירת עדותה, וכי במהלך מסירת עדותה, חזרו והציפו אותה רגשות ותחושות "מזמן אמת". הדבר ניכר היה במיוחד בתגובותיה כשהתייחסה בעדותה ליחסו של הנאשם לאחיה, ג'. א' לא מסרה עדות חד ממדית. על אף כעסה הגלוי כלפי הנאשם – סיימה את עדותה הראשית בכך שאיחלה לו טוב עם משפחתו החדשה, וכי היא אינה מעוניינת "לשמור שנאה", כלשונה (ע' 199 לפרוטוקול). לשיטתי, א' מסרה עדות אותנטית ולפי מיטב זיכרונה – בין אם הדברים עלו בקנה אחד עם המתואר בכתב האישום ובין אם לאו [כך, למשל, הוסיפה את אירוע האלימות הפיזית הראשון שזכור לה, בהיותה בת 9 – ע' 195 לפרוטוקול]. ניכר היה, ובניגוד לטענת ההגנה, כי היא אינה עסוקה בשאלת הפללתו של הנאשם, אלא מעוניינת למסור על האירועים שחוותה במהלך המגורים בבית עם הנאשם. כך למשל עמדה א' על כך שלא זכור לה אירוע בו איים הנאשם על המתלוננת תוך שהאשים אותה כי נגעה במסמכים שלו [ע' 207-208 לפרוטוקול]; כך למשל הבהירה א', כי אירוע האלימות בו הטיח בה הנאשם את הטלפון – היה אירוע אחד, ולא כפי שתואר בכתב האישום [ע' 201 לפרוטוקול].
200. אני נותן לפיכך משקל מלא לעדותה של א', וקובע כי בעדותה מסרה א' עדות אמת, ודברים כהוויתם.
עדותה של ב' - כללי:
201. ב' מסרה את עדותה בפני ביום 18.11.19 . לקביעתי, ב' מסרה עדות מרשימה, מלאת פרטים ומדויקת. היא תיארה את האירועים שחוותה באופן חי וברור. כך, למשל, כשנשאלה ב' אם ייתכן שהקולות ששמעה מעבר לדלת לא היו קולות של הנאשם מכה את ג' – הדגימה העדה את הקולות ששמעה, תוך שהיא חובטת בעוצמה על ירכה באמצעות ידה. ניכר היה בפניה של ב' ובשפת גופה, כי הדגמה זו "הציפה" בה את זיכרון אותו אירוע. ב' נחקרה בחקירה נגדית ארוכה, נוקבת וממצה. היא השיבה לכל השאלות באופן כן ופתוח, תוך שהיא אינה חוסכת מעצמה ביקורת (וייתכן כי היא אף נושאת בחובה, עדיין, רגשות אשמה). כך למשל כינתה את עצמה כ"שוטרת" של הנאשם, אשר הקפידה כי ה"חוקים" שלו ייושמו על ידי יתר בני הבית. בנוסף, ב' לא מסרה עדות חד ממדית, ועל אף כעסה הגלוי כלפי הנאשם – לא תיארה אותו בצבעים שחורים בלבד. כך למשל מסרה כי היו גם תקופות טובות ו"צחוקים בבית" [ע' 168 וכן ע' 181 לפרוטוקול].
202. עדותה של ב' הייתה מלאת רגש, וניכר היה כי ב' מוסרת עדות "מדם ליבה". קשה היה שלא להבחין בכעס האצור ב- ב' על אביה, אותו סירבה לכנות במהלך עדותה כ"אבא" [ע' 174 לפרוטוקול], ואף באחת הפעמים, כאשר כינתה אותו בכינוי זה – ביקשה לתקן את עצמה [ע' 170 לפרוטוקול]. ב' אף פנתה ישירות לנאשם במהלך חקירתה הנגדית, והטיחה בו כי במשך כל השנים הצדיק את המכות לילדיו כי "כך צריך לחנך", ואילו כעת טוען שהדברים לא היו ולא נבראו [ע' 193 לפרוטוקול]. בסיום עדותה פנתה לבית המשפט, בהתרגשות רבה, וביקשה כי ייעשה צדק עם הנאשם.
203. לקביעתי, ובאופן מובהק – ב' מסרה בעדותה אודות אירועים החרותים בזיכרונה עד היום. אני דוחה בשתי ידיים את טענות ההגנה, כי ב' בדתה אירועים מליבה, או כי מסרה עדות המתואמת עם המתלוננת. עדותה הותירה רושם חזק וברור של מי שדולה פרטים ואירועים מזיכרונה. לא כמי ששיננה סיפור מעשה שלא היה ולא נברא.
204. אני נותן לפיכך משקל מלא לעדותה של ב'.
עדות אמה של המתלוננת - כללי:
205. גב' פרץ מסרה את עדותה בפני ביום 8.9.19. העדה לא הסתירה את שעל ליבה על הנאשם. המדובר בתחושות וברגשות טבעיים, שכן לשיטתה של העדה – הנאשם פגע משך שנים ארוכות בבתה ובנכדיה. עם זאת, מסרה העדה את עדותה בצורה מאופקת, תוך שהיא משתדלת לדייק ככל הניתן. אין בידי לקבל את טענת ההגנה, כי מדובר במי שבחרה לטפול על הנאשם אשמת שווא.
206. אני מקבל כמהימנה את עדותה של העדה, ככל שהדבר נוגע לאופן בו חשפה המתלוננת – בפניה או בנוכחותה של העדה – את דבר הפגיעות בה מידי הנאשם. המדובר בתיאורים העולים בקנה אחד עם גרסת המתלוננת (אשר עדותה, כאמור לעיל, מקובלת ומהימנה עלי). לא מצאתי כל אינדיקציה לכך שהעדה זממה להפליל את הנאשם, או כי הסיתה את נכדיה כנגד הנאשם (האשמה אשר עלתה גם בעדותו של אחי הנאשם, במסגרת פרשת ההגנה – ע' 283 לפרוטוקול).
207. עוד אני מקבל כמהימנה את עדותה של גב' פרץ, ככל שהדבר נוגע לשינוי שחל אצל הנאשם בכל הנוגע להקפדה על קיום מצוות הדת. דברים אלו עולים בקנה אחד עם עדויותיהן המהימנות של המתלוננת והילדות א' ו- ב' (ואישור לכך אף ניתן למצוא, ולו בעקיפין, בסיכומי ההגנה – ר' למשל סעיף 14 לסיכומים).
208. אינני מקבל את עדותה של העדה, כראיה לאמיתות התוכן, ביחס לאירועים שמסרה לה המתלוננת. המדובר בעדות מפי השמועה. אני דוחה את טענת המאשימה, כי עדותה של גב' פרץ הם בגדר חריג לעדות מפי השמועה. האירועים המפורטים בכתב האישום בוצעו חודשים ארוכים טרם סיפרה המתלוננת לעדה על התרחשותם. המאוחר שבהם ("אירוע החניקה") בוצע בתחילת חודש ספטמבר. לפי עדותה של גב' פרץ – היא שמעה מהמתלוננת לראשונה על האירוע במהלך חודש נובמבר (ע' 10 לפרוטוקול). ברי כי אין המדובר בתיאור שנמסר בסמיכות לאירוע, ובוודאי שאין לקבל את טענת המאשימה כי מדובר ב"הזדמנות הראשונה להתלונן" בה מסרה המתלוננת לאמה אודות אירועי האלימות שהיו מנת חלקה [טענה זו של המאשימה אף אינה מתיישבת עם עדותה של המתלוננת עצמה, אשר מסרה כי תחילה מסרה על מעשי הנאשם לרב שמואל אליהו בצפת – ע' 42 לפרוטוקול].
עדות חוקרת הילדים - כללי:
209. לקביעתי, חוקרת הילדים, גב' חמו, מסרה עדות מקצועית, מפורטת, יסודית ונטולת פניות. אין כל אינדיקציה – לא בחקירות שערכה ולא במהלך עדותה בפני – למגמת הפללה או ל"נקיטת צד" מצדה של העדה. בנוסף, העדה פירטה בעדותה את העומד בבסיס התרשמותה מעדויות הילדים אותם חקרה. לא מצאתי כי היה בחקירה הנגדית כדי לקעקע את ממצאיה של העדה או את מסקנותיה.
210. יש לזכור בהקשר זה כי אין זה מתפקידו של חוקר הילדים לערוך "חקירה נגדית" לילד הנחקר, ואף לא לעמת אותו עם עובדות מתוך תיק החקירה [השווה ע"פ 2686/15 בנטו נ' מדינת ישראל (5.3.17)]. התרשמות חוקר הילדים ממהימנות הדברים שמסר הילד בחקירתו – נעשית מתוך הדברים שמסר הנחקר. מטעם זה בדיוק אף לא מצאתי ממש בטרוניית הסנגור, לפיה ב"מנדט" המסור לחוקר הילדים, אין באפשרותו לקבוע כי הילד הנחקר משקר.
עדויות אנשי הרווחה והטיפול - כללי:
211. בשל הדמיון במאפייני העדויות - אתייחס למכלול עדויותיהם של אנשי הטיפול והרווחה כחטיבה אחת. כל העדים תיארו בעדויותיהם את מהלך הטיפול בבני המשפחה או את הפעולות שנקטו ביחס לבני המשפחה, לפי העניין. עדויותיהם היו מקצועיות, מפורטות ונטולות פניות. אני דוחה מכל וכל את הטענות שהועלו והרמיזות שנרמזו ביחס לאינטרס כביכול שיש למי מהם – בתוצאות ההליך שבפני או בתוצאות הסכסוך בין הנאשם לבין המתלוננת. לטענות ולרמיזות אלו לא הובאו כל תימוכין, ודומני כי טוב היה לולא היו נטענות.