212. ככלל, הרושם המצטייר מעדויות אנשי הרווחה והטיפול – דומה. מעדויותיהם עלו חששות שהביעו המתלוננת והילדים. הקושי של מרביתם להמשיך ולפגוש את הנאשם. אף לא אחד מאנשי הטיפול והרווחה המלווים את המשפחה מזה שנים – לא העלה את האפשרות כי מי מהילדים סובל מתסמונת ניכור הורי. אף לא אחד מאנשי הטיפול, אשר ליווה את המתלוננת ואת ילדיה משך שנים – לא התרשם כי מדובר בהתחזות, בסיפורי מעשיות, בפחדים מעושים שאין מאחוריהם דבר, בחששות שלא היו ולא נבראו.
המצב הנפשי של כל בני המשפחה, כפי שהוא עולה מעדויות גורמי הרווחה והטיפול ומדו"חות שערכו – מתיישב עם עדותן המהימנה של המתלוננת ושל הבנות א' ו- ב'. בנוסף, יש במצב נפשי זה (אשר אותותיו ניכרים עד היום) כדי לתמוך בגרסת התביעה.
213. עם זאת, וביחס לדברים ששמעו אנשי הרווחה מאת המתלוננת והילדים, ביחס לאירועים המתוארים בכתב האישום – מדובר בעדות מכלי שני. ברי כי מדובר בעדות מפי השמועה, והדברים אינם יכולים לשמש כראיה לאמיתות תוכנם. בהקשר זה, אני דוחה את טענת המאשימה כי הדברים ששמעה גב' שוורצגלס (אשר הועלו על הכתב – ת/1) ואשר מקורם בדברים שמסרה לה המתלוננת בפגישתם מיום 1.11.15 - הם בגדר חריג לעדות מפי השמועה. את הדברים מסרה המתלוננת לגב' שוורצגלס שבועות לאחר התרחשותם. ברי כי אין המדובר בדברים אשר נאמרו סמוך לאחר ההתרחשות, ואף לא בהזדמנות הראשונה להתלונן.
הערכת עדויות ההגנה:
עדות הנאשם:
214. ככלל, עדותו של הנאשם הייתה לקונית, מכחישה ומתכחשת. אליבא דנאשם – עד שהטיח במתלוננת כי היא בוגדת בו, השלום והשלווה שרו בביתו. הבית תפקד על מי מנוחות, ללא כל חיכוך, ללא איומים וללא אווירת פחד. לטענתו – העדויות הרבות שנשמעו נגדו, כולן תולדה של מזימה שנרקחה נגדו, במסגרת הליך הגירושין מהמתלוננת. הפליג הנאשם בטענותיו, ואף צירף לרוקחי המזימה את אמה של המתלוננת, וכן את גורמי הרווחה.
215. אקדים ואדגיש – לא מצאתי כל בסיס לטענות אלו של הנאשם.
ראשית, המתלוננת לא ביקשה להעליל על הנאשם דבר. כעולה מעדותה, היא פנתה מלכתחילה לגורמי טיפול בלשכת הרווחה בעיריית כרמיאל.
שנית, גרסה זו של הנאשם אינה מתמודדת כלל עם עדויות גורמי הטיפול בדבר הפחד של המתלוננת מהנאשם, והפחד שהביעו הילדים.
שלישית, גרסת הנאשם אינה מתיישבת עם השכל הישר. על פי קו הגנה זה - המתלוננת ושלושה מילדיה פנו לקבלת טיפולים פסיכולוגיים התמידו בהם משך שנים – וכל זאת שלא לצורך. על פי אותו קו, במהלך אותם טיפולים העלו הילדים בכזב תכנים קשים אודות אווירת פחד מאת הנאשם. על פי אותו קו – גזרו על עצמן הבנות א' ו- ב' ריחוק וניתוק מוחלט מהנאשם (אשר הגדיר עצמו כאב מסור ואוהב), עוד בהיותן נערות בגיל התיכון – וזאת ללא כל סיבה משמעותית (על פי גרסת ההגנה – בשל העובדה שהנאשם נטל מהן את מכשירי הטלפון הנייד שלהן...). על פי אותו קו – נמלטה המתלוננת בחטף מביתה, עם חמשת ילדיה, והתגוררה משך שנים בבית הוריה – וכל זאת לא בשל פחד מהנאשם, אלא כחלק מתכנון ציני לקצור רווחים במסגרת הליך הגירושין המתנהל בין השניים. על פי אותו קו – טחו עיני גורמי הטיפול (פקידי סעד, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים) מלראות, כי אין הם מטפלים באישה שחוותה אלימות, ובילדים שחוו שנות אימה ופחד – אלא במספרי מעשיות וממציאי המצאות בדבר מעשים שלא היו ולא נבראו.
קו הגנה זה מופרך בעיניי, נטול אחיזה במציאות ובראיות, ורחוק מן האמת כרחוק מזרח ממערב.
216. כאן המקום להזכיר כי מעדויות גורמי הרווחה עולה, שהנאשם הוא שניתק כל קשר ומגע עם ילדיו, למשך תקופה של כשנה ומחצה. התנהגות זו אינה מתיישבת עם דברי הנאשם, אשר העיד על עצמו כי טיפל בילדיו במסירות, בחום ובאהבה [ע' 255 לפרוטוקול], וכי המתלוננת היא שהרחיקה את ילדיו ממנו.
217. על פי רוב, תשובתו של הנאשם ביחס לאירועים המתוארים בכתב האישום הייתה זהה – האירוע לא היה ולא נברא. עם זאת, במקצת מהמקרים ומהטענות – אישר הנאשם ולו באופן עקיף וחלקי את גרסת התביעה:
- הנאשם אישר כי נטל את מכשירי הטלפון מאת שתי בנותיו, א' ו- ב' [ע' 255 לפרוטוקול] לטענתו, בשל התכנים הבלתי הולמים שנגלו לעיניו. הנאשם אישר כי במהלך חקירתו במשטרה – לא ציין פרט זה בפני חוקריו. יש באמור כדי לתמוך ולחזק את גרסת התביעה הן ביחס לעצם קרות האירוע, הן ביחס למהימנותן של המתלוננת והילדות א' ו-ב', והן ביחס לטענתן כי הנאשם כפה עליהן את רצונו בכל הנוגע לתפישותיו והקפדתו על קיום מצוות הדת.
- לפחות בשתי הזדמנויות במהלך חקירותיו במשטרה, הכחיש הנאשם כי הושלכה צלחת לעבר המתלוננת. הנאשם אף כינה זאת "עלילת דם" [ר' ת/23 שורה 100; ת/25 שורה 20]. בעדותו בפני ציין כי בכל בית נורמאלי קורה שנופלת בשולחן שבת איזו צלחת וכי "נזרקה הצלחת לתקרה, עפה לפה ועפה לשם. לקחו אירוע שקרה, העצימו את זה לשלילה והפכו את האבא למפלצת" [ע' 267 לפרוטוקול].
- בחקירותיו במשטרה, כמו גם בעדותו בבית המשפט, הכחיש מכל וכל כי היה סכסוך או ויכוח כלשהו בינו לבין המתלוננת בנוגע למסמכים [ע' 270 לפרוטוקול]. באותה נשימה, נטען בסיכומי ההגנה, כי כעסק של הנאשם בגין כך שהמתלוננת נגעה במסמכים שלו, הוא "כעס לגיטימי למדי" (סעיף 64 לסיכומי ההגנה).
- הנאשם הכחיש בחקירותיו מכל וכל כי הכה את ג', או כי "אירוע האופניים" התרחש. בעדותו בפני אף ציין כי לילדים יש דמיון פורה והם "יכולים לספר כל מיני סיפורים", וכי לא היו דברים מעולם. באותה נשימה, נטען בסיכומי ההגנה כי "לא מן הנמנע שהנאשם אכן כעס על ג', אפילו מאוד, על כך שאיבד את ו'. אך יש לתת את הדעת על כך שהפרשנות הילדותית לכעס של מבוגר היא מגוונת, ולעיתים ... הם ייטו להעצים את האירוע..." (סעיף 198 לסיכומי ההגנה).
218. הכחשתו הגורפת של הנאשם, כי דבר מכל שנטען בכתב האישום לא אירע מעולם, וכי כל העדויות, כל הפרטים, התאריכים, העיגונים באירועים אחרים, הרגשות, הטיפולים הממושכים, הקשיים הרגשיים והאחרים של הילדים – כולם הם "עלילת דם" של המתלוננת – אינה מהימנה כלל ועיקר. תליית קו ההגנה ב"תסמונת ניכור הורי" אשר לא הוכחה ולא אושרה על ידי מי מאנשי הטיפול שהעידו בפני – מלמדת על מידת האמון הנמוכה שניתן לתת בהכחשת הנאשם את כל שיוחס לו בכתב האישום. וכגודל ההכחשה, כך גם גודל השבר בגרסת הנאשם.
אני דוחה את גרסת ההגנה, וקובע כי עדותו של הנאשם אינה מהימנה כלל ועיקר.
עדותו של מר טייב:
219. ככלל, עדותו של מר טייב מהימנה עלי. העד השיב בכנות ובפתיחות, ונראה כי מסר דברים כהוויתם, מבלי להגזים או להעצים מאום. עם זאת, ספק בעיניי אם יש בעדותו כדי לתרום תרומה כלשהיא לבירור הסוגיות שבמחלוקת. מר טייב היה "אורח לרגע" בביתו של הנאשם, במספר מועט של מקרים. לטענתו, הוא לא הבחין בהתנהגות חריגה בבית, במהלך אותם מקרי ספורים ששהה שם. ברי כי אין בכך ולא כלום. שהרי אין כל טענה כי המעשים המיוחסים לנאשם בוצעו בנוכחותם של אחרים, מלבד בני המשפחה הגרעינית.
עדות אחיו של הנאשם:
220. מטבע הדברים, נראה, כי אחיו של הנאשם ביקש לסייע לו במהלך עדותו בפני. אין בכך כמובן כדי ללמד, חלילה, שאחיו של הנאשם מסר עדות שאינה עדות אמת. אולם את עדותו יש לבחון בזהירות המתחייבת. כך, למשל העד לא זיהה אצל אחיו נטייה הולכת וגוברת להקפיד על קיום מצוות הדת (נטייה אשר הנאשם עצמו לא התכחש לה). הדבר אומר דרשני. גם הדברים שמסר העד ביחס לאמה של המתלוננת, והטענה כי הסיתה את נכדיה נגד הנאשם, בדברי חלקות ובדברי מתיקה – מלמדת כי לעד דעה מגובשת ביחס ל"אשם" העיקרי בהגשת התלונה נגד הנאשם. הוא הדין ביחס לטענת העד, כי למתלוננת קשרים ברשויות הרווחה, אותם רתמה לתועלתה.