- בשתי חקירותיה הראשונות במשטרה – לא ציינה המתלוננת את האירוע. הנושא עלה בחקירתה השלישית מיום 6.12.15 (נ/3), ולאחר שהילדה ד' סיפרה על האירוע במהלך חקירתה.
- חקירתה של ד' בפני חוקרת הילדים (ת/6) – הילדה תיארה השלכה של מתקן ייבוש הכביסה לעבר המתלוננת, וכי למתלוננת נגרם סימן אדום במצח. יודגש כי לגבי אירוע זה התקשתה חוקרת הילדים להעריך מהימנות, נוכח דלות פרטים ביחס אליו.
238. העולה מן המקובץ: נראה כי דווקא נסיבות חשיפת האירוע, והפערים בין דברי המתלוננת ותיאורה של ד' – מקנים נופך של אמינות לאירוע. נראה כי המתלוננת לא זכרה כלל את האירוע, ורק לאחר שהילדה ד' העלתה את העניין – אישרה את דבר קיומו. בנוסף, ד' העלתה את העניין במהלך חקירת הילדים מיום 16.11.15, עוד בטרם תחילת הטיפולים המשפחתיים (אשר החלו ביום 11.4.16, כעולה מתסקירו של עו"ס יצחק מעוז – ת/4). המתלוננת לא העצימה את תיאור המעשה, ואף לא אישרה את טענתה של ד' כי נגרם לה סימן חבלה. נוכח מהימנות גרסתה של המתלוננת, אני קובע כי לא נותר ספק סביר, וכי הוכח במידה הדרושה בהליך פלילי כי אירוע זה אכן התרחש.
239. סעיף 3.5 לכתב האישום – השלכת צלחת דגים לעברה של המתלוננת, במהלך שנת 2013:
- המתלוננת סיפרה על האירוע במהלך חקירתה השלישית במשטרה, מיום 6.12.15 (נ/3), ובמהלך עדותה בפני. בכל ההזדמנויות בהן עלה תיאור המעשה, עמדה המתלוננת על כך שהצלחת הושלכה לעברה אך התנפצה על הרצפה, ולא פגעה בה.
- א' מסרה בחקירתה השנייה במשטרה, מיום 7.9.16 (נ/6) כי זכור לה אירוע כזה בערב שבת, שהתרחש "ממש מזמן". הצלחת לא פגעה במתלוננת, אלא בקיר. דברים דומים מסרה במהלך עדותה בפני [ע' 198 לפרוטוקול].
- ב' מסרה בחקירתה השנייה במשטרה, מיום 8.9.16 (נ/8) כי הנאשם השליך צלחת לעבר המתלוננת, אך לא פגע בה.
- ד' מסרה לחוקרת הילדים כי בזמן שהצלחת הושלכה – היא הייתה בשירותים. כשחזרה לשולחן האוכל ראתה על בגדי המתלוננת סימנים (רוטב של דג וקליפות). חוקרת הילדים התקשתה להעריך מהימנות ביחס לאירוע זה.
- הילד ו' נחקר ביום 16.11.15 על ידי חוקרת הילדים [ת/7], ושלל כי קרה דבר מה לאמו בבית.
- הנאשם טען כי אירוע שכזה לא התרחש, אם כי ייתכן שבזמן ארוחה נופלת צלחת ונשברת, או צלחת עפה לתקרה.
240. העולה מן המקובץ: נוכח עדויותיהן המהימנות של המתלוננת, א' ו- ב', אני סבור כי האירוע המתואר בסעיף 3.5 לכתב האישום – אכן התרחש. ואולם, נוכח עדויותיהן הברורות של המתלוננת, א' ו- ב', ברי כי הצלחת אותה השליך הנאשם על המתלוננת – לא פגעה בה. מטבע הדברים, לקביעה זו תהיה השלכה גם על שאלת הרשעתו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו (ועל כך להלן).
241. סעיף 3.5 לכתב האישום – השלכת סכין לעברה של המתלוננת, אשר פגעה בילד ו':
- המתלוננת סיפרה בחקירתה הראשית על אירוע אחד, סביב שולחן השבת, כאשר הנאשם השליך לכיוונה סכין, ובטעות פגע בילד ו', אשר ישב לידה. על גרסה זו עמדה גם בחקירתה הנגדית, והסבירה כי העלתה זאת רק במהלך חקירתה הרביעית במשטרה (נ/4) כיוון שנשאלה על כך (ע' 108-109 לפרוטוקול).
- הבת א' הזכירה את האירוע בשתי חקירותיה במשטרה – מיום 22.11.15 [נ/7] ומיום 8.9.16 [נ/8]. בחקירתה הראשונה מסרה כי היה מקרה עם "צלחת כוס ומזלג" שפגע בילד ו', וכי הנאשם ניסה לפייס את ו'. בחקירתה השנייה הוסיפה כי האירוע היה בערב שבת, וכי הנאשם כעס על כך שהיו דיבורים במהלך זמירות שבת. היא חושבת כי מזלג פגע בילד ו', וכי הנאשם קם לחבק אותו. דברים דומים מסרה במהלך עדותה בפני.
- המאשימה הגישה דו"ח סוציאלי מיום 19.7.16, מאת העדה ענת פריימן [ת/59] בו מתוארת התייחסות של הילד ו' לאירוע זה. מטבע הדברים מדובר בעדות מפי השמועה אשר אין לראותה כראיה לאמיתות תכנה. אתעלם לפיכך מהאמור בדו"ח בנושא זה.
242. העולה מן המקובץ: הילד ו' לא הזכיר את האירוע במהלך חקירתו בפני חוקרת הילדים. עם זאת, מדובר בילד רך בשנים (יליד 8/2010, כבן חמש בעת חקירתו). סבורני כי עצם העובדה ש- ו' לא סיפר על אירוע שהתרחש במהלך שנת 2013 – אין משמעותה כי האירוע לא התרחש. על סמך עדותן המהימנה של המתלוננת ושל א', אני סבור כי ניתן לקבוע שהאירוע בו השליך הנאשם כלי סכו"ם כלשהו לעבר המתלוננת, ופגע בשוגג בילד ו' – הוכח בפני במידה הנדרשת בפלילים. ובאשר לטענות ההגנה בדבר "זיהום" החקירה ותיאום עדויות במהלך הטיפולים המשפחתיים – הרי שאין באלו כדי להעלות ספק באשר למהימנות גרסתן של המתלוננת ו- א'. אזכיר בהקשר זה כי א' לא השתתפה כלל בטיפוליים במסגרת המשפחה, ומשכך החשש ל"זיהום" החקירה בנקודה זו – נמוך מאוד.
243. אשר על כן אני קובע כי המאשימה הוכיחה את קרות האירוע הנזכר בסעיף 3.5 לכתב האישום (השלכת כלי סכו"ם לעבר המתלוננת, אשר פגע בילד ו'), ובמידת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי.
244. סעיף 3.6 לכתב האישום – תקיפת המתלוננת בבעיטות ובדחיפות, בהזדמנויות רבות נוכח סירובה של המתלוננת לקיים יחסי מין עם הנאשם:
- האישום בעניין זה מתבסס על עדותה של המתלוננת בלבד. המתלוננת תיארה בחקירתה הרביעית במשטרה [נ/4] כי הנאשם היה דוחף אותה ומכה אותה בגבה וברגליה, כשהייתה מסרבת לקיים עמו יחסי מין. במהלך עדותה בבית המשפט ציינה בנוסף, כי מלכתחילה, בעת שסירבה לקיים יחסי אישות עם הנאשם, היא נהגה לעבור לישון בסלון. אלא שאז נהג הנאשם להשליך את בגדיה מארון חדר השינה, והילדים היו רואים את בגדיה מושלכים.
- לא בלי היסוס, אני סבור כי נותר ספק סביר ביחס להתרחשות אירועים אלו. אמנם, עדותה של המתלוננת מהימנה עלי. עם זאת, האירועים המתוארים בסעיף 3.6 לכתב האישום הם אירועים חמורים באופן מיוחד, ועל כן היה ניתן לצפות כי הדברים יעלו במהלך חקירותיה הראשונות של המתלוננת במשטרה (במהלך חודש נובמבר 2015), ולא בחקירתה הרביעית בחודש ספטמבר 2016. לא מצאתי בעדותה של המתלוננת הסבר משכנע לכבישת העדות בנקודה זו משך זמן כה ממושך. בשונה מאירועים אחרים שעלו בשלבים מאוחרים של החקירה – כאן לא מדובר באירועים שעלו במהלך טיפולים משפחתיים, ולא אירועים שהמתלוננת נזכרה בהם בחלוף מספר חודשים [מהדו"ח שנערך על ידי העו"ס סטייסי שוורצגלס מים 2.11.15, עולה אמירה כללית הדומה בתוכנה לאירועים המפורטים בסעיף 3.6 לכתב האישום]. בנוסף, אף לא אחד מהילדים תמך בגרסתה של המתלוננת, כי הנאשם נהג להשליך את בגדיה על הרצפה בסלון. הילדים לא נשאלו על כך בחקירותיהם או בעדותם. מעבר לכך, ואף זאת בשונה מיתר האירועים המתוארים בסעיף 3 לכתב האישום – סעיף 3.6 אינו תחום בזמן, אף לא באופן כללי ומשוער. מסגרת הזמן היא כוללנית ביותר – "בהזדמנויות רבות", ובתקופה הרלבנטית (דהיינו בין שנת 2003 לשנת 2015). לא נעשה כל ניסיון לצמצם את תחימת הזמן או להצביע ולו על חלק מהאירועים הספציפיים. מטבע הדברים, יש בהתנהלות זו של המאשימה כדי להקשות על הנאשם להתגונן.
245. העולה מן המקובץ: נותר ספק באשר להתרחשות האירועים המתוארים בסעיף 3.6 לכתב האישום. מספק זה ייהנה הנאשם.
246. סעיף 4.1 לכתב האישום – איומים על הילדים; איומים על ב' כי "זה יהיה הסוף שלה" וכי ישבור לה את השיניים.
- המתלוננת סיפרה בחקירתה הראשית כי הנאשם נהג לומר לילדים ביטויים שונים כגון "מטומטמת", " מפגרת", "הלוואי שתמותי". ל- א' אמר "מבחינתי שתתאבדי". ל- ב' אמר במהלך ארוחה כי אם יבקשו שוב ללכת לשירותים – הוא לא ירשה להם ללכת. על ב' איים כי אם תדבר – ישבור לה את השיניים. בחקירתה במשטרה מיום 6.12.15 (נ/3) ציינה את הכינויים בהם כינה את הילדים.
- ב' מסרה בחקירתה במשטרה כי הנאשם איים עליה "אינסוף מקרים", כי נוסח האיומים כלל למשל משפטים כמו "אני אכניס אותך בקיר", וכי עליה איים כי "תחטוף" מכות כמה הילד ג'. בעדותה בבית משפט ציינה כי הנאשם נהג לאיים במתן סטירות ובהטחה בקיר, ולעתים גם מימש את איומיו (בעיקר סטירות). עליה איים כי תקבל סטירה, והיא חיה בפחד כי הנאשם יממש את איומיו.
- א' מסרה בעדותה כי הבית התנהל תוך צעקות והשמעת איומים, וכי האלימות נגדה התבטאה בעיקר באיומים ובסטירות. בחקירתה במשטרה מיום 22.11.15 (נ/7) ציינה כי הנאשם נהג לאיים עליה כי ירביץ לה וכי "יעיף לה את הפרצוף".
- הנאשם הכחיש כי איים על מי מילדיו בפגיעה בהם.
247. העולה מן המקובץ: מעדויותיהן המהימנות של המתלוננת, א' ו- ב', מצטיירת תמונה לפיה הנאשם נהג לפנות אל ילדיו בצורה אלימה מילולית, ולעתים התלוותה גם אלימות פיזית. צורות הביטוי משתנות. לא ניתן לצפות ממי מבני הבית לזכור כל התבטאות וכל "פנינת לשון". לא מבחינת המועד והנסיבות, ולא מבחינת אופן הביטוי המדויק. בנוסף, ומאחר ויש להניח שאצל כל אחת מהעדות נחרת אירוע אחר, אך טבעי הוא כי יימצאו הבדלי ניסוח. הדבר אינו מצביע על חוסר מהימנות.
כמובן, יש בהקשר זה להימנע מכפילויות. האמירות המיוחסות לנאשם בסעיף 4.1 כלפי ב', והמתייחסות לאיום בפגיעה בשיניה – הן האמירות המיוחסות לנאשם בסעיף 4.2 (ואלו יידונו להלן). בנוסף, חלק מהאמירות המיוחסות לנאשם הן בגדר קללות ועלבונות, ולא איום; חלקם בגדר הפעלת "סמכות הורית", אשר גם אם היא קפדנית וכעוסה – אינה בגדר איום (על כך בהמשך, בפרק הדיון המשפטי).
248. אני קובע לפיכך כי המאשימה הוכיחה, ובמידה הדרושה בהליך פלילי, כי הנאשם נהג לאיים על ילדיו, במועדים שונים, בפגיעה בגופם. האמירות נאמרו בנוסחים שונים, אך המכונה המשותף להם הוא איום בפגיעה ממשית בגופם [כגון, אני אתן לך סטירה, אני אדחוף אותך לקיר, זה יהיה הסוף שלך, וכו'].
249. סעיף 4.2 לכתב האישום – במהלך שנת 2014 איים הנאשם על ב' כי אם תמשיך לדבר, ירביץ לה וכל הפה כאב לה. בנוסף, במועד לא ידוע, איים על ב' כי אם תאמר עוד מילה אחת – היא תקבל סטירה ותוכל לספור את כל השיניים שלה.
- המתלוננת ציינה בעדותה בבית המשפט כי בארוחת שבת אמר הנאשם ל- ב' כי אם תדבר, היא תספור את השיניים בידיה.
- ב' מסרה בעדותה כי באחד הימים בשנת 2014 היא סבלה מכאב בשן, והנאשם אמר לה כי אם תמשיך לדבר – ייתן לה מכה בפה כך שכל השיניים שלה יכאבו. בחקירתה הנגדית ציינה כי האיום הושמע כשנה לפני חקירתה במשטרה, וכי היה אירוע אחד כזה (ע' 186 לפרוטוקול). היא לא משוכנעת שהמתלוננת נכחה, וייתכן שסיפרה על כך למתלוננת באותו יום. לא זכור לה שהנאשם אמר לה כי תוכל לספור את כל השינויים. זכור לה שהנאשם איים כי יכה אותה ויכאבו לה כל השיניים.
- א' מסרה בחקירתה כי הנאשם איים על ב' באיומים בסגנון של "אני אשבור לך את השיניים", או כי יכה אותה ב"סטירה כזאת שבחיים לא נתנו לך".
250. העולה מן המקובץ: נוכח עדותה המהימנה של ב', הנתמכת גם בעדותה של א' - אני קובע כי הוכח בפני שבמהלך ארוחת שבת, במועד לא ידוע בשנת 2014, איים הנאשם על ב' כי אם לא תחדל מלדבר – הוא יכה אותה ויגרום לה לכאבים בפה או בשיניים. לכאורה גרסתה של ב' נתמכת גם בעדותה של המתלוננת. ואולם ב' הביעה ספק אם המתלוננת נכחה באירוע, או ששמעה באותו יום על דבר התרחשותו. מכל מקום, די בעדותן של א' ו- ב' כדי לבסס ממצא בדבר התרחשות האירוע כעולה מעדותה של ב'. בנוסף, ולאור עדותה הברורה של ב', הרי שאני קובע כי אירוע כאמור התרחש פעם אחת (ולא כמיוחס לנאשם בכתב האישום - פעמיים בסעיף 4.2 לכתב האישום ופעם נוספת כאמור בסעיף 4.1 לכתב האישום).
251. סעיף 4.3 לכתב האישום – במועד לא ידוע בין השנים 2014-2015, במהלך ארוחת שבת, סטר הנאשם על פניה של ב' כיוון שזו השעינה את סנטרה על בקבוק שתיה.
- האמור בסעיף זה בכתב האישום מבוסס כל כולו על עדותה של ב'. זו מסרה, הן בחקירתה הראשית והנגדית, והן במהלך חקירותיה במשטרה (מיום 22.11.15 ומיום 7.9.16) כי הנאשם סטר על פניה כיוון שהשעינה את סנטרה על בקבוק פלסטיק במהלך ארוחת שישי.
- הנאשם הכחיש כי אירוע מסוג זה התרחש אי פעם.