252. איש מבני הבית לא מסר בחקירותיו במשטרה או בעדותו על אירוע מסוג זה. אף ב' לא זכרה מי מבין באי הבית היה נוכח במהלך הארוחה. בנוסף, ב' לא הייתה משוכנעת אם האירוע קרה במהלך השנים 2014-2015, או קודם לכן. במהלך חקירתה הראשית מסרה כי האירוע התרחש כשלוש שנים לפני חקירתה הראשונה במשטרה (קרי – במהלך שנת 2012). עם זאת, התרשמתי כי האירוע היה נטוע היטב בזיכרונה של ב', אשר גם לא ניסתה להעצים אותו או להפריז בתיאורו. כפי שציינתי לעיל, עדותה של ב' מהימנה עלי, והיא ניסתה לדייק ככל הניתן במהלך מסירת עדותה בפני.
נוכח עדותה המהימנה של ב' אני קובע כי הוכח בפני דבר התרחשותו של האירוע המתואר בסעיף 4.3 לכתב האישום.
253. סעיף 4.4 לכתב האישום - מכות חוזרות ונשנות לילד ג', בין היתר הנאשם נהג להכניס את ג' לחדר המקלחת ולהכות אותו שם, תוך שהוא צועק עליו, אוסר עליו לעצום עיניים ואוסר עליו לבכות.
- המתלוננת מסרה בחקירתה (ר' לשם הדוגמא - ע' 50-51, 60-61 לפרוטוקול) כי הנאשם היה מכה את ג' באופן תדיר. עם זאת, כאשר התבקשה לתאר בפרוטרוט אירועי אלימות בהם הכה הנאשם את ג' בחדר האמבטיה, מסרה אודות האירוע המתואר בסעיף 4.6 לכתב האישום ("אירוע האופניים"; ע' 51 לפרוטוקול). מעבר לכך, מסרה המתלוננת כי הנאשם הכה את ג' בשל מגוון של "סיבות" – גם סידור לא נכון של הסכו"ם, או פירורים על הרצפה (שם).
- ב' ציינה בעדותה אודות אירוע אחד שהתרחש במהלך סעודת שבת/חג, במהלכו ראתה את ג' הולך לכיוון חדר האמבטיה, ואת הנאשם רץ אחריו. כל מי שישב ליד השולחן שמע את החבטות שחבט הנאשם ב- ג', תוך שהוא אומר ל- ג' כי הוא יראה לו "מי הגבר בבית" (ע' 170 לפרוטוקול). עוד ציינה כי ג' היה הקורבן המרכזי, וכי הנאשם היה מכה אותו "בלי רחמים".
- א' ציינה בעדותה כי הנאשם היה מכה את ג' באופן תדיר, "רומס אותו", גם לאחר שזה היה שרוע על הרצפה (ע' 197 לפרוטוקול).
- ג' נחקר פעמיים על ידי חוקרת ילדים [בתאריכים 16.11.15 ו- 29.11.15; ת/8]. באף לא אחת מהפעמים מסר כי הנאשם פגע בו.
- ג' עצמו לא הגיע לבית המשפט למסירת עדות. על פי הצהרת המאשימה, ג' סירב להעיד בבית המשפט, והמאשימה בחרה שלא לכפות את הגעתו ולבקש בעניינו צו הבאה.
- הנאשם הכחיש כי אי פעם פגע ב- ג'.
254. העולה מן המקובץ: שלוש העדות (המתלוננת והבנות א' ו- ב') מסרו עדות מהימנה, כמפורט בהרחבה לעיל. נראה כי כל אחת מהן מתארת אירוע ספציפי אחר בו ראו, שמעו או הסיקו כי הנאשם הכה את ג'. להבנתי, כל אחד מהעדות מתארת סיטואציה אחרת והזדמנות אחרת בה הוכה ג' על ידי הנאשם. ואולם המשותף לעדותן הוא באמירה, כי ג' שימש כ"שק חבטות" עבור הנאשם, אשר הכה אותו בהזדמנויות שונות. אדגיש כי אין בפני ולו עדות אחת או ראיה אחת התומכת בנטען בסעיף 4.4 לכתב האישום, לפיו הנאשם נהג להכניס את ג' לחדר המקלחת, להכות אותו שם תוך שהוא צועק עליו לפקוח את עיניו, ותוך שהוא אוסר עליו לבכות.
255. ג' כאמור סירב להתייצב בבית המשפט ולהעיד, ואילו בחקירותיו (בפני חוקרת הילדים ובמשטרה) – הכחיש מעשי אלימות כלפיו. לא הונחה בפני תשתית עובדתית מבוססת המלמדת על סיבת סירובו של ג' להעיד.
256. בנסיבות אלו, ואף ללא עדותו של ג', ניתן לקבוע על סמך עדויותיהן המהימנות של המתלוננת והבנות א' ו- ב', כי הנאשם הכה את ג' מספר פעמים. עם זאת, ובהיעדר פירוט מספק בכתב האישום, לא אוכל לקבוע מה היו הנסיבות בהן הכה הנאשם את ג'. ובאשר לאירועים הספציפיים המתוארים בסעיף זה (הכנסה לחדר המקלחת והכאתו שם, תוך איסור לעצום עיניים ואיסור לבכות) הרי שאין בפני כל תיאור בעדויות מי מעדות התביעה התומך בטענה האמורה.
לסיכום נקודה זו – אף ללא עדותו של ג' ניתן לקבוע, כי המאשימה הוכיחה במידה הדרושה בהליך פלילי, כי הנאשם נהג להכות בסטירות את ג', בהזדמנויות שונות. לא הוכח בפני כי הנאשם נהג להכניס את ג' לחדר ולמקלחת ולהכותו שם, תוך שהוא אוסר עליו לעצום עיניים או לבכות.
257. סעיף 4.5 לכתב האישום – הנאשם נהג להכות את ג' בסטירות ובבעיטות כשהגיעו תלונות מבית הספר אודות תפקודו של ג'; בהזדמנות אחת איים הנאשם על ג' כי ייקח אותו ליער וישאיר אותו שם.
- המתלוננת התייחסה לאירועים אלו במספר הזדמנויות בעדותה. בחקירתה הראשית ציינה כי כש- ג' הגיע עם מכתב מבית הספר, הבנות (א' ו- ב') היו מתחננות בפניה שלא תגלה זאת לנאשם. עוד ציינה כי המכות ש- ג' קיבל לא היו כ"כ נוראיות, כמו האיום על ג' כי ביום שישי לא ילך לבית סבתו, אלא יישאר עם הנאשם לבד בבית. בהזדמנות אחרת בעדותה סיפרה כי לאחר שהתקבל דיווח אודות אלימות של ג' בבית הספר, הנאשם "תיחקר" את ג' אודות פרטי האירוע.
- א' סיפרה בהודעתה במשטרה כי הנאשם נהג להעניש ולהרביץ ל- ג', כאשר ג' לא הקשיב לו או כאשר "עשה בלגאן" בבית הספר. זה קרה אינספור פעמים. בעדותה בפני לא קשרה א' את אירועי האלימות לדיווחים אודות תפקודו של ג' בבית הספר.
- כאמור לעיל, ג' לא העיד בבית המשפט, ובחקירותיו (ת/8) אין כל התייחסות או גרסה המאששת את הנטען בסעיף 4.5 לכתב האישום.
- הנאשם הכחיש כי אי פעם פגע ב- ג'.
258. העולה מן המקובץ: על אף עדויותיהן המהימנות של המתלוננת ושל א', סבורני כי המאשימה לא הוכיחה, במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, את האמור בסעיף 4.5 לכתב האישום.
ככלל, עדותה של המתלוננת אינה מתיישבת עם המתואר בסעיף 4.5 הנ"ל. המתלוננת תיארה אירוע אחד של "תחקור" של ג' (לא מסרה בעדותה על אלימות). ולגבי יתר האירועים, מסרה כי העיקר היה באיום על ג' כי לא ילך לבית הוריה של המתלוננת בימי שישי. המתלוננת לא הרחיבה בעדותה לגבי אירועי אלימות, והמאשימה, וטעמיה עמה, לא ביקשה להרחיב או לדייק את עדות המתלוננת בנקודה זו. ובאשר לבת א', הרי שהיא מסרה בעדותה על אירועי אלימות של הנאשם כלפי ג', אך לא קשרה אותם לדיווחים מבית הספר. הדברים צוינו רק בהודעתה של א' (אשר הוגשה על ידי ההגנה, ולא כראיה לאמיתות תוכנה). גם בנקודה זו לא טרחה המאשימה להרחיב ולדייק את עדותה של א'. על כך יש כמובן להוסיף את הקושי הראייתי העולה מכך ש- ג' עצמו לא העיד, ובהודעותיו לא אישש את טענות המאשימה באשר למיוחס לנאשם בסעיף 4.5 לכתב האישום.
יש להיזהר כמובן, בנוסף, מכפילות בין קביעתי ביחס לסעיף 4.4 לכתב האישום, לפיו הנאשם הכה בסטירות את ג' במספר הזדמנויות, לבין הנטען בסעיף 4.5 לכתב האישום, אשר גם על פיו נטען כי הנאשם הכה בסטירות את ג'.
259. ובאשר לאיום המתואר בסעיף 4.5 לכתב האישום, הרי שאיש מהעדים בפני לא תיאר איום שכזה.
260. אשר על כן אני קובע כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח, מעבר לספק סביר, את התרחשות האירועים המתוארים בסעיף 4.5 לכתב האישום.
261. סעיף 4.6 לכתב האישום – ביום 30.8.15 יצאו ג' ו- ד' לטייל עם ו'. ו' הלך לאיבוד, וכאשר חזרו ג' ו- ד' הביתה, צעק עליהם הנאשם, ותקף אותם בסטירות. ג' הסתגר בחדר האמבטיה ויצא ממנו רק כשחזרה המתלוננת הביתה.
- המתלוננת מסרה בעדותה בפני, כי הגיעה לביתה, ושמעה מהנאשם כי ג' יצא מהבית ואיבד את ו' בדרך. כעבור כמה דקות, היא מצאה את ג' בחדר השירותים, בוכה – ויצאה עם ג' ועם ו' מהבית. היא ביקשה מ- ג' שיספר מה קרה, ו- ג' אמר לה כי הנאשם בעט בו והרביץ לו. המתלוננת עצמה לא הייתה עדה לאירוע האלימות ושמעה על כך מ- ג'. יצוין כי בהודעותיה [נ/2 ו- נ/3] חזרה המתלוננת על סיפור מעשה דומה, ללא סתירות משמעותיות. ישנם אמנם הבדלים [למשל, בשאלה היכן בדיוק סיפר ג' למתלוננת על כך שהנאשם הכה אותו – בהיותם בבית או מחוצה לו?; מהו אופן התקיפה המדויק – דחיפות? סטירות? בעיטות? שילוב שלהם?]. ואולם לדעתי ליבת סיפור המעשה – עקבית וקוהרנטית.
- ג', כזכור, לא העיד בבית המשפט, ובחקירתו בפני חוקרת הילדים לא מסר תיאור כלשהו ביחס לאירוע האמור (או לאירועים אחרים).
- ד' מסרה בפני חוקרת הילדים, כי הנאשם הרביץ וצעק עליה ועל ג', כיוון שאיבדו את ו' במהלך טיול אופניים. הנאשם סטר להם על הלחי, ואמר להם לשבת על הספרה. כשהמתלוננת חזרה הביתה, הם סיפרו לה מה קרה, ורק אז הנאשם "שחרר" אותם. לאחר מכן המתלוננת לקחה את ו' מהגן, והלכה איתו לסבתא (אמה של המתלוננת). חוקרת הילדים התרשמה כי ד' חוותה את האירוע.
- ו' מסר לחוקרת הילדים, כי ג' איבד אותו, ואז הנאשם צעק על ג' והפיל אותו מהאופניים והכה אותו. חוקרת הילדים התקשתה להעריך מהימנות לגבי האירוע הנ"ל, שכן הפרטים המהותיים שנמסרו – היו חלקיים.
262. ציינתי לעיל, כי עדותה של המתלוננת מהימנה עלי. על פניו, נראה כי האירוע אותו תיארה בעדותה [קרי, חזרתה הביתה ודברי הנאשם כי ג' איבד את הילד ו' במהלך טיול; הסתגרותו של ג' בחדר שירותים; סיפורו של ג' כי הנאשם הכה אותו] – אכן התרחש באופן המתואר. תיאורה של המתלוננת אף נתמך בחלקו בעדותו של הילד ו' (על כל הקושי הטמון בעדותו, בשים לב להתרשמות חוקרת הילדים ממהימנות הדברים שמסר) וכן בעדותה של ד' (על כל הקושי הטמון בעדותה, בשים לב לכך שהמתלוננת לא ציינה כלל את דבר מעורבותה של ד' באירוע).
263. עם זאת, כפי שצוין לעיל – המתלוננת עצמה לא נכחה באירוע. היא מוסרת את הדברים כפי ששמעה אותם מ- ג', אשר לא העיד כלל, ובמהלך חקירותיו בפני חוקרת הילדים לא מסר כל התייחסות לאירוע האמור. הדברים שמסר ג' למתלוננת – קבילים כראיה לאמיתות תוכנם, בהיותם אמרת קורבן עבירה, סמוך לאחר ביצוע מעשה העבירה (ולמעשה, אף בהזדמנות הראשונה שניתנה ל- ג' להתלונן עליו). חיזוק לגרסתו של ג' בפני המתלוננת, נעוץ במצבו הנפשי של ג' [בכי, פחד לחזור הביתה אם הנאשם נמצא בבית] וכן בעדותה של ד' בפני חוקרת הילדים.
264. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע למיוחס לנאשם בסעיף זה, ולפיו הכה גם את הילדה ד'. הראיות בעניינה מסתכמות בעדותה-שלה, ללא כל תמיכה ראייתית. בעדותה של המתלוננת אין התייחסות לגבי נוכחותה של ד' במקום, או לגבי אלימות של הנאשם כלפי ד' באותו אירוע. כך גם לגבי יתר העדים והמעורבים.
265. אשר על כן, אני קובע כי המאשימה הוכיחה, במידה הנדרשת במשפט פלילי, כי האירוע המתואר בסעיף 4.6 לכתב האישום – התקיים, ככל שהוא נוגע לאלימות שנקט הנאשם כלפי הילד ג'. בהיעדר תמיכה ראייתית מספקת, נותר ספק בשאלה אם הנאשם נקט באלימות באותו אירוע גם כלפי הילדה ד'.