40. במועד כלשהו במהלך שלוש השנים שקדמו ליציאת המתלוננת מהבית, הנאשם השליך לעבר המתלוננת את מתקן ייבוש הכביסה. המתקן פגע בבטנה של המתלוננת, אך לא זכור לה אם נגרם לה סימן של חבלה. המתלוננת ציינה כי גם אז לא חשבה שזו אלימות. האלימות הקשה בבית לא הייתה אלימות פיזית, אלא האלימות "האחרת", אווירת הפחד שחיו בה. אירוע אחר שזכור לה, בתקופה בה הייתה בהריון עם הילדה ד' – הנאשם השליך עליה משחק שהיה מונח על הרצפה. המשחק פגע בבטנה.
"המסמכים":
41. ביום שישי, יומיים אחרי שנפגשה לראשונה עם עוה"ד גיא אופיר, ויומיים לפני שהתלוננה במשטרה, סמוך לאמצע הלילה, נכנס הנאשם לחדר בו ישנה המתלוננת, וצרח עליה "נגעת לי במסמכים אני יכול להרוג אותך". אלה היו צרחות לא הגיוניות באמצע הלילה, שונות מכל הצרחות שחוו בני המשפחה כל החיים. כתוצאה מכך, הילדים ד' ו- ו' התעוררו, והטילו את מימיהם על הבגדים.
"האלימות כלפי המתלוננת כשסירבה לקיים יחסי אישות":
42. המתלוננת מסרה כי בכל הנוגע לקיום יחסי אישות עם הנאשם, היא הייתה חפץ לכל דבר. הנאשם קבע מתי ואיך. היו לילות שהמתלוננת התחננה בפני הנאשם שאינה יכולה לקיים יחסי מין, כיוון שלמחרת היא קמה לעבודה. בתחילה, היא הייתה עוברת לישון בסלון, ובמקרים כאלה, למחרת בבוקר גילתה את כל הבגדים שלה מושלכים על הרצפה בחדר השינה. בהמשך, הנאשם היה משליך את בגדיה בחדר הסלון, והילדים היו קמים בבוקר ורואים את בגדיה המושלכים. מאז, הפסיקה המתלוננת לצאת מחדר השינה, ועמדה על סירובה לקיים יחסי אישות עם הנאשם. הנאשם היה נוהג לצטט לה פסוקים מהתורה, וגם בועט בה בעיטות בגב, זורק עליה כריות ודוחף אותה – אולם היא הייתה עומדת בסירובה ולא יוצאת מחדר השינה.
43. לאחר שעזבה את הבית, עברה המתלוננת עם חמשת הילדים להתגורר אצל הוריה. אימה התנגדה לאפשרות כי המתלוננת תעבור למעון לנשים מוכות. ביום 19.4.17 קיבלה המתלוננת את הבית מכוח הסכם הגירושין. היא הלכה עם אימה ועורך הדין שלה לבית, על מנת להוציא ממנו ציוד אישי. כאשר נכנסה לבית חשכו עיניה מההרס שהשאיר אחריו הנאשם. רק אז הבינה המתלוננת, לטענתה, היכן היא חיה. כשראתה את מצב הבית, ולאור התנגדות הבנות א' ו- ב', המתלוננת לא חזרה להתגורר בבית זה. כאשר המתלוננת רכשה בית חדש, הבת א' לא רצתה לגור איתה, והמשיכה להתגורר בבית הוריה של המתלוננת. א' טענה בפני המתלוננת כי במשך 18 שנה לא שימשה לה כאם. גם הילדה ב' האשימה את המתלוננת וטענה שהיא הדחיקה את הכל.
"הטיפולים המשפחתיים":
44. הבנות א' ו- ב' סירבו להגיע לטיפולים המשפחתיים. המתלוננת הגיעה למפגשים הטיפוליים עם הילדים ג', ד', ו- ו'. בתחילה, ג' לא היה מוכן לדבר, ולקח זמן עד שהמטפלת ענת הצליחה לגרום לו לומר משהו. באחד המפגשים נפגשו המתלוננת והמטפלת ענת לבדן. ענת סיפרה לה שהילדים סיפרו דברים קשים מאוד, והמתלוננת ישבה קפואה. דברי הילדים החזירו אותה למקרים ולמצבים שהיא חשבה שהם לא חוו. המתלוננת ציינה כי היא למדה להתקרב בחזרה לילדים שלה, למדה לחבק אותם. היא לומדת מה הילדים חוו ממה שהיא עוברת איתם. חמשת הילדים חוו טראומות. והיא מקדישה מעצמה ומוותרת על עצמה, רק כדי "להציל אותם".
"האירוע עם האחיין, הקטין י'":
45. באחד הימים ביקשה המתלוננת מאחותה, כי תשלח את בנה י' על מנת שישמור על הילדים בשעות אחה"צ. המתלוננת סיפרה לנאשם כי י' שומר על הבנות. כשחזרה המתלוננת הביתה בשעות הערב, הנאשם נראה כעוס, ואמר לה כי י' נכנס לחדר של ד' ונגע בבת א'. המתלוננת לא דיברה עם א' ולא הבינה שקרה שם משהו קיצוני. שנים לאחר מכן, לאחר שהמתלוננת כבר נפרדה מהנאשם, סיפר לה י' כי הוא נכנס לחדר כדי לסדר את חולצתו (שלבש הפוך). הנאשם האשים אותו כי רצה לגעת בבת א', בעט בו ובייש אותו.
אלימות מילולית כלפי הילדים:
46. הנאשם נהג באלימות מילולית כלפי הילדים, ונקט במלים קשות: "מטומטמת, מפגרת, הלוואי ותמותי". הוא אמר ל- א': "מבחינתי שתתאבדי", "אני הקפדתי עלייך, זה מגיע לך". ג' היה "ילד כאפות", ובכל פעם שהיה חוזר הביתה עם מכתב מבית הספר, הבנות היו מתחננות בפני המתלוננת שלא תגלה זאת לנאשם. מבחינת ג', המכות לא היו נוראיות, והנורא מכל היה האיום של הנאשם, כי ביום שישי כל בני המשפחה ילכו לבית אמה של המתלוננת, ו- ג' יישאר עם הנאשם לבד. בטיפול המשפחתי סיפר ג' שברצונו להביא לבית החדש כלבים מהסוגים הכי מפחידים כדי שישמרו עליהם מפני הנאשם. עד היום, ג' נועל את החדר שלו בבית החדש אם המתלוננת לא נמצאת בבית.
"איומים על ב'":
47. בשולחן שבת, הנאשם אמר ל- ב' שאם היא תגיד "את זה", היא תספור את השיניים בידיים.
48. בחקירתה הנגדית הכחישה המתלוננת כי הנאשם גרם ל"שבר" במשפחתה של המתלוננת. היו ויכוחים (והיא זו שהגנה על הנאשם, באותה עת), אך הדבר לא גרם לסכסוך או לנתק. הנאשם אסר על הכנסת טלוויזיה לבית. הילדים ראו טלוויזיה רק אצל הוריה של המתלוננת. באחד הלילות, הנאשם העלים את הטלוויזיה, וזו הייתה עובדה מוגמרת.
49. הנאשם הגיש תביעה נגד המעסיק שלו [חברת רפא"ל]. תחילה שכר שירותי עו"ד, אך בהמשך א' הפכה להיות הקלדנית שלו. הוא נהג לומר שהוא יודע מתי א' צריכה ללכת לישון, והגיב בזלזול גם לטענת המתלוננת כי יש עוד ילדים בחדר שצריכים לישון.
50. בחודש יוני טרם עזיבתה של המתלוננת את הבית, היא קיימה עם הנאשם שיחה, במטרה לסיים את היחסים איתו "בצורה יפה". היא אמרה לנאשם כי היא לא יכולה לסבול יותר את מה שהוא עושה לילדים. גם לפני השיחה העלתה המתלוננת, כמה פעמים את טענותיה לגבי יחסו של הנאשם לילדים. המתלוננת אישרה כי באותה שיחה עם הנאשם בחודש יוני – היא לא דיברה על האלימות שלו. עד אז היא לא הבינה שהיא חיה בבית אלים. מבחינת המתלוננת, החוויה הנפשית הקשה שחוותה עם הנאשם – קשה הרבה יותר מהמכות והאלימות הפיזית. היום היא רואה את הדברים אחרת.
51. המתלוננת אישרה כי הנאשם הטיח בה שהיא בוגדת בו, עם אחד האבות של ילד בגן בו עבדה באותה תקופה. הנאשם העיר אותה פעם באמצע הלילה, וערך טקס הכולל הקראת פסוקים והשקאתה של המתלוננת ב'מים מרים' .
52. המתלוננת חזרה וציינה כי הבנות הגדולות, א' ו- ב', האיצו בה "לעשות מעשה", מבלי לציין מה עליה לעשות. השיחה עם הבנות ביום בו הנאשם לקח מהן את מכשירי הטלפון הניידים שלהן. המתלוננת אמרה להן כי היא עברה לישון בחדר אחר, והבנות אמרו לה שלא די בכך. בהמשך ביקשה המתלוננת לתקן את דבריה - האירוע של לקיחת הטלפונים על ידי הנאשם – התרחש לפני חג הפסח. השיחה עם הבנות הייתה כמה חודשים לאחר מכן, סמוך לחודש אוקטובר 2015. המתלוננת מסרה כי מאז לקיחת הטלפונים, האווירה בבית הפכה לבלתי נסבלת. לאחר שהבנות האיצו בה "לעשות מעשה", היא ביקשה להתגרש מהנאשם. לא עלה בדעתה בעקבות זאת להגיש תלונה במשטרה. המתלוננת פנתה תחילה לרב, ואח"כ לעו"ד מטעם נעמת, וזו הפנתה אותה לעו"ד גיא אופיר, ששלח אותה ל"חוקר כלכלי". רק אז עלה הרעיון להגיש תלונה במשטרה.
53. המתלוננת אישרה כי מסרה במשטרה שהיא מגישה תלונה בעקבות פגישתה עם עוה"ד. היא עצמה לא יודעת מי הוא אותו "חוקר כלכלי", ומעולם לא פגשה בו. אמה היא ששוחה איתו. רק לאחר פגישתה עם העו"ס סטייסי –פנתה המתלוננת למשטרה. בחקירתה השנייה במשטרה נשאלה המתלוננת אם הנאשם תקף את הילדים, והיא סיפרה רק על המכות שקיבל ג'. היא לא הזכירה את האלימות כלפי שאר הילדים, שכן היא הדחיקה את כל מה שהם חוו. האלימות נגד ג' הייתה בתדירות גבוהה מאוד. לטענתה, היא לא יודעת מה מתואר בכתב האישום, והיא מניחה שהוא מסתמך גם על עדות הילדים. עד היום היא לא יודעת מה אמרו הילדים באותן עדויות שנגבו מהם.
54. המתלוננת אישרה כי בעת גביית הודעתה מיום 2.11.15, היא סיפרה על "אירוע האופניים" בו הנאשם הכה את ג' בבעיטות ובסטירות. היא שמעה זאת מ- ג', אך היא עצמה לא ראתה את האירוע. אירוע האופניים היה מבחינתה טראומטי. היא לא סיפרה במשטרה על אירועי אלימות נוספים, כיוון שלא נשאלה. אם היו שואלים, הייתה מספרת.
55. בכל הנוגע לטיפולים המשפחתיים אצל המטפלת ענת – הילדים לא סיפרו שם הכל. זו לא סיטואציה כמו של חקירה. הילדים מעצמם הביאו תכנים, ולא המטפלת. עם המטפלת ענת, לא היה מדובר בחקירה של הילדים, כך שהילדים לא סיפרו הכל. במקביל לטיפולים המשפחתיים היא עצמה עברה טיפולים אישיים, ללא נוכחות הילדים. המתלוננת אישרה כי במהלך חקירתה מיום 7.9.16 התייחסה גם לאירועים עליהם שמעה במהלך הטיפולים המשפחתיים. המתלוננת הכחישה כי במהלך אותה חקירה החזיקה בידיה "דף מסרים" שהכינה. לטענתה, מדובר בדף שקיבלה במהלך הטיפול האישי שלה, בעניין מעגלי שליטה וכוח.
56. לעניין "אירוע בקבוק היין" (סעיף 3.1 לכתב האישום), המתלוננת אישרה כי הדברים נאמרו במהלך ערב שבת, בנוכחות ילדיה. הנאשם לא הרים את בקבוק היין, לא נופף בו וזה לא היה מבחינתה אירוע דרמטי. שני המשפטים המתוארים בסעיף 3.1 לכתב האישום – נאמרו בהזדמנויות שונות והם אינם קשורים אחד לשני. היא זוכרת שהנאשם אמר משפט מאיים שהתייחס לבקבוק יין. היא גם זוכרת שהנאשם אמר לה, ויותר מפעם אחת, "אני אחנוק אותך זה ייקח לי בדיוק 5 דקות". בהמשך אישרה, כי שמעה במו אזניה את הנאשם מאיים כי ישליך עליה בקבוק יין. הדברים נאמרו לה באחד מערבי שבת, כשלושה חודשים לפני שעזבה את הבית.
57. לעניין "צלחת הדגים" (סעיף 3.5 לכתב האישום) ציינה המתלוננת כי הוא התרחש בערב שבת. הצלחת הושלכה לעבר המתלוננת, נשברה על הרצפה ולכלכה את בגדיה, אבל הצלחת לא פגעה בה. הצלחת עברה באזור קו הכתפיים של המתלוננת. המתלוננת הסבירה כי היה מדובר בניסיון לפגוע בה. לשאלה מדוע לא תיקנה את הדברים במהלך חקירתה במשטרה, ציינה כי ההודעה נגבתה ממנה סמוך לאירועים. מבחינתה, היא חוותה את האירוע כאילו הנאשם שבר את הצלחת עליה.
58. לעניין "אירוע מתקן הכביסה" (סעיף 3.4 לכתב האישום) אישרה המתלוננת כי לא נותרו סימני חבלה על גופה. לדבריה, הנאשם דחף את המתקן לעברה. לא מדובר בהרמת המתקן והשלכתו לכיוונה. הנאשם דחף את המתקן לכיוונה, בכוח ובכוונה לפגוע בה. המתלוננת ציינה כי לא סיפרה על האירוע מיוזמתה, אלא נשאלה על כך במהלך חקירתה במשטרה.
59. אשר לאירוע האופניים" (סעיף 4.6 לכתב האישום), המתלוננת אישרה כי הוא עלה במהלך הטיפולים המשותפים. המתלוננת ידעה על האירוע, וסיפרה עליו במשטרה. כך גם לעניין אירוע השלכת הסכין (סעיף 3.5 סיפא לכתב האישום). המתלוננת הסבירה כי סיפרה על כך רק בחקירתה מיום 7.9.16, כיוון שנשאלה על כך.
60. המתלוננת חזרה ותיארה את "אירוע האופניים", ואישרה כי בעת ש- ג' היה בשירותים, היא צעקה על הנאשם כי אם הרביץ ל- ג', היא תפנה למשטרה. המתלוננת שללה את האפשרות כי רק בשל דברים אלו סיפר לה ג' כי הנאשם הכה אותו. המתלוננת הסבירה כי ג' דובר אמת, וכי בהמשך אותו היום אמר לה כי הוא לא חוזר הביתה אם הנאשם נמצא שם.
61. לעניין אירועי אלימות אחרים כלפי ג', ציינה המתלוננת כי בערב שבת, במועד שאינו זכור לה, היא ראתה את הנאשם מכה את ג' לאחר שנפלו פירורים על הרצפה.
62. המתלוננת אישרה כי מעולם לא ראתה את הנאשם מכה את הבנות – א', ב' או ד'. המתלוננת ציינה כי ראתה את הנאשם מכה את הבן ו'. זאת למרות שמסרה בחקירתה מיום 7.9.16 כי לא ידעה על אלימות כלפיו, ורק לאחר הטיפולים נודע לה על כך. המתלוננת התבקשה להסביר את הפער בין עדותה לבין הדברים שמסרה בחקירתה במשטרה, ומסרה כי במשטרה התייחסה לאירוע ספציפי, ולא לטענה כללית של אלימות פיסית של הנאשם כלפי ו'. זכור לה שראתה את הנאשם מכה את ו', לאחר ש- ו' עשה חור בקיר. היא לא יודעת להסביר מדוע לא ציינה זאת במהלך חקירותיה במשטרה.
63. המתלוננת השיבה עוד כי שמעה איומים כלפי הבנות א' ו- ב', אך לא ציינה זאת במהלך חקירותיה במשטרה. המתלוננת הסבירה כי היא השיבה על מה שנשאלה. הבנות לא שיתפו אותה בדברים שמסרו בחקירותיהן במשטרה.
64. המתלוננת הכחישה כי הכתה אי פעם את מי מילדיה. זאת, הגם שהובאה בפניה טענת ד' במהלך חקירתה בפני חוקרת ילדים, ולפיה המתלוננת הרביצה לה ולאחיה.
65. אשר ל'אירוע החניקה', מסרה המתלוננת כי אינה יודעת מי מהילדים שמע את חילופי הדברים. המתלוננת חזרה ותיארה את מהלך הדברים. המתלוננת עמדה על כך שלא נאבקה, לא צעקה, לא שרטה את הנאשם, וכן לא נשארו על גופה סימני חבלה. המתלוננת ציינה כי לאחר שהתרוממה מהמיטה – לא ראתה אף אחד בחדר. בינה ובין הנאשם היו התכתבויות בנושא האירוע, באמצעות הטלפון. עם זאת, המתלוננת החליפה מאז טלפון נייד, וההתכתבויות לא נותרו אצלה.
66. המתלוננת עומתה עם גרסתו של ג' לאירוע, לפיה הנאשם ניסה לחנוק את המתלוננת באמצעות בובת דובי בצבע סגול. המתלוננת עמדה על כך שלא סיפרה ל- ג' על האירוע, או לאף אחד אחר. אימה שמעה על כך לראשונה כשנפגשו עם עו"ד גיא אופיר. המתלוננת חזרה והזכירה כי לאחר האירוע נכנסה לחדרו של ג', הוא היה ער ושאל אותה אם הכל בסדר, ואמר לה שראה את הנאשם עובר עם מגש שניצלים ואומר שהמתלוננת לא תישאר בחיים.
67. המתלוננת תיארה את הנאשם כ"אבא מפחיד מאוד". במהלך שהותו בבית, הוא השליט טרור. פחדו לדבר בבית. היו צריכים כל הזמן לרצות אותו. האלימות החלה מצדו של הנאשם לאחר לידת הבת הבכורה, א' (1998), והיא הלכה והעצימה עם השנים. בשנת 2011, שלושת הילדים הגדולים כבר חוו אלימות מצדו של הנאשם. למתלוננת הוצגה "עבודת שורשים" שהכינה א', הכוללת תיאורים שונים מאלו שמסרה המתלוננת – ביחס לנסיבות לידתה, בחירת שמה, ועוד. המתלוננת שללה את נכונותם של חלק מהדברים, ושללה את העובדה שהיא כתבה את הדברים. למתלוננת הוצג ספרון הכולל ברכות של הילדים ליום הנישואין ה- 14 של הנאשם והמתלוננת. המתלוננת מסרה כי הספרון הזה לא זכור לה, וכי לא ראתה אותו מעולם. היא הביעה ספק בכך שהדברים אכן נכתבו על ידי הילדים, שכן הוא כולל גם ברכה שלכאורה נכתבה על ידי הבת ד', אשר הייתה צעירה מדי לכך באותה עת.