עדות הבת ב':
68. ב' מסרה, בחקירתה הראשית, כי היא מרגישה כעס כלפי הנאשם. במהלך חקירותיה במשטרה סיפרה על האלימות שחוו כולם בבית במשך השנים, מידי הנאשם. בעיקר דובר באלימות מילולית, איומים והפחדות. לעתים הייתה גם אלימות פיזית. בבית הייתה אווירה של טרור, יש אדם אחד שקובע וכולם יודעים זאת, ואם זה מתערער אז יש לכך השלכות: באיומים שלעתים גם מתממשים. האיומים כללו אמירות כגון: "אם לא תעשי, תקבלי סטירה שלא חטפת בחיים שלך". היו איומים גם על הטחת ראש בקיר. היו גם איומים שהתממשו – בעיקר סטירות. כלפי אחיה, ג', הייתה אלימות פיזית ממש.
69. ב' ציינה כי במהלך השנים היא שימשה מעין "שוטרת" של הנאשם, שדואגת שכולם יעשו כדברו (למרות שלא הסכימה עם החוקים שקבע הנאשם). לאחר שעזבו את הבית, היא חיפשה על מי "להטיל טרור" כפי שהייתה רגילה בבית. היא הפנתה את זה כלפי גופה, וחלתה באנורקסיה. כיום, בזכות הטיפולים שעברה, מצבה טוב יותר.
70. בבית היו גם תקופות טובות יותר, של צחוק. אבל כל מצב של צחוק יכול ברגע אחד להפוך למצב של כעס, בגלל התנהגות לא תקינה. היה מצב מתמיד של התדרדרות. ככל שהנאשם התחזק יותר בדת, כך גם גברה האלימות. הדת הייתה כלי נוסף להשליט אלימות בבית, ותחושת הפחד הייתה תמידית: איסורים להתנהג בצורה מסוימת, ללבוש בגדים מסוימים או לדבר בדרך כלשהיא. היו גם התבטאויות לא נאותות כלפי אמה, המתלוננת. היו איומים על כולם. בחודשים האחרונים לפני שיצאו מהבית – השפה של הנאשם כלפי המתלוננת הייתה בוטה יותר. קרא לה "זונה" בארוחת שבת, ליד כל הילדים.
71. במועד כלשהו במהלך שנת 2014, ב' סבלה מכאב שיניים, והנאשם ידע כל כך. היא החזיקה ביד סוג של סכו"ם ואמרה משהו שלא נראה לנאשם במקום. הנאשם אמר לה שאם תמשיך לדבר כך, הוא יכה אותה בפה, וכל השיניים יכאבו לה, לא רק אחת. באירוע אחר, כשלוש שנים לפני חקירתה במשטרה (דהיינו, בשנת 2012), במהלך ארוחת שישי החזיקה ב' בקבוק שתיה מפלסטיק והצמידה עליו את סנטרה. הנאשם הורה לה להפסיק, ב' ענתה לו שזה רק הסנטר שלה, ובתגובה הנאשם סטר לה.
72. אחיה, ג', היה הקורבן העיקרי של הנאשם. פרט לאלימות מילולית, ג' הוכה תכופות על ידי הנאשם: "סטירות, דחיפות ומה שבא, כאילו בלי רחמים". אם לילדים האחרים הנאשם היה סוטר – את ג' הוא היה "מכסח במכות". הנאשם נהג להצדיק את התנהגותו, ולומר כי הוא רוצה בטובתו של ג'. לא היה מדובר במכות של אובדן עשתונות, אלא הנאשם האמין שזו הדרך לחנך אותו.
73. כדוגמא לאלימות כלפי ג' מסרה העדה, כי לאחר ארוחת שבת או חג – כולם התפזרו. הנאשם ו- ג' היו במטבח, ואילו ב' ישבה בסלון. ג' החזיק כדור ביד, הנאשם רצה לראות מה ג' מחזיק בידו, ו- ג' סירב. בתגובה, סטר הנאשם ל- ג', פעם אחר פעם עד שבסוף הוציא את הכדור בכוח מידו של הנאשם. היא אינה זוכרת כיום כמה פעמים סטר הנאשם ל- ג' באותו אירוע.
74. ב' מסרה כי זמן המשפחה התמקד באירועים סביב שולחן שבת או חג. אירוע נוסף שזכור לה, גם הוא סביב שולחן שבת, בעת שדיברה עם אחותה, ראתה את ג' הולך לכיוון חדר המקלחת, ואת הנאשם רץ אחריו. בדיעבד הבינה כי ג' עשה פרצוף, או חיקה את הנאשם באופן שלא מצא חן בעיניו. כל מי שהיה ליד השולחן שמע את החבטות שהנאשם חבט ב- ג'. הנאשם גם אמר לו: "גדלת, הא? אני אלמד אותך. אני אראה לך מה זה. אני אראה לך מי הגבר בית". אלה היו חבטות קשות. זכור לה שהיא הצטמררה כששמעה אותן. המקרה התרחש כש- ב' למדה בחטיבת ביניים, ו- ג' בבית ספר יסודי. ב' אף הדגימה במהלך עדותה, באמצעות טפיחה חזקה על ירכה, כיצד נשמעו החבטות.
75. ל- ב' זכור אירוע נוסף, בו ישבה עם ג' ליד שולחן המטבח. הנאשם חזר מעבודה, ג' דיבר בצורה לא תקינה, והנאשם סטר לו. ב' עיוותה פרצוף בשל כך, והנאשם בתגובה איים עליה שאם לא תפסיק עם הפרצוף הזה, גם היא תקבל סטירה.
76. ב' ציינה כי ג' לא הגיב לאלימות כלפיו. הוא היה מסתגר בתוך עצמו, וכמו כל קרבן – ניסה להיות נחמד לנאשם. זו הייתה הנורמה בבית. היא לא ראתה את ג' בוכה, גם לאחר שקיבל מכות מהנאשם. לא זכור לה שראתה אלימות פיזית כלפי אחותה ד'. הייתה אלימות מילולית כלפיה.
77. כלפי אחותה, א', הייתה אלימות מאותו סוג שהיא עצמה חוותה: איומים ומכות "לפי צורך". בנוסף, א' הייתה ה"קלדנית" של הנאשם, שנהג להרבות בהגשת תביעות. א' הייתה יושבת לילות ארוכים בחדרן, ומקלידה "בלי סוף" – היא עשתה זאת גם לאורך החופש הגדול, בלילה לפני בית ספר, והקדישה לעניין שעות על גבי שעות.
78. ב' מסרה כי היא מתקשה לתאר את החיים במחיצת הנאשם כ"חיים". היא הייתה בפחד מתמיד מפניו, אווירה של משטר ונורמות, אשר כל מי שסוטה מהן – נענש. ב' ניסתה לפקח על האחרים שיעשו לפי רצונו של הנאשם, וזאת כדי לא לחוות את ההשלכות של עשיית מעשה בניגוד לרצונו.
79. ב' מסרה כי אינה זוכרת שראתה אלימות פיזית כלפי המתלוננת, אך היו איומים, והיו זריקות חפצים. זכור לה אירוע של זריקת צלחת דגים לכיוון המתלוננת. הצלחת פגעה בקיר, ולא במתלוננת. בחודשים האחרונים לפני היציאה מהבית, היו איומים קשים מאוד על המתלוננת. לפחות פעמיים אמר לה הנאשם כי יהרוג אותה. היא שמעה אותו אומר לה שהוא יכול "לגמור אותה" בתוך שתי דקות.
80. באחת מארוחות החג, לפני שעזבו את הבית, נושא הגירושין עלה על הפרק. הנאשם והמתלוננת שוחחו ביניהם. הנאשם קרא למתלוננת "זונה", ואמר לילדים שהמתלוננת לא הולכת למקווה, וכי הוא יכול להוציא אותה מהבית "בלי כלום, רק עם תחתונים".
81. באחד הימים חזרה ב' מבית הספר, ובשעות הצהריים נהגה לאכול עם הנאשם. היא ניסתה לפתוח קופסת ממתקים ולא הצליחה. הנאשם אמר לה שקודם יאכלו ארוחת צהריים ואז יפתחו את הקופסא. הנאשם לא אהב את תגובתה של ב', אותה פירש כזלזול כלפיו, ובאופן פתאומי סטר לה ובעט בה.
82. בסביבות חג הפסח, טרם יציאתם מהבית, הנאשם מצא כי הבת א' גולשת באמצעות הטלפון וצופה בתכנים שלא הלמו את גישתו הדתית. כתוצאה מכך, הוא החרים ל- א' ול-ב' את מכשירי הטלפון שלהן. הוא הבטיח כי ייתן להן במקום מכשירים "כשרים", אך ההבטחה לא קוימה, ומכשירי הטלפון מעולם לא הוחזרו.
83. במהלך חקירתה הנגדית ציינה ב', כי האירועים חרותים בזיכרונה. הן עזבו את הבית כשהייתה בתחילת כיתה י', בגיל 15. היא זוכרת את היום הזה באופן טראומטי. זה היה מאוד פתאומי. באותו יום היא ו- א' חזרו מבית הספר לבית סבתה, וזו אמרה להן שהן יישארו ללון אצלה. בהדרגה הבינו שלא חוזרים הביתה. בדיעבד הבינה שאימה הגישה תלונה במשטרה. בזמן אמת, לא יודעת אם סיפרו לה על כך.
84. ב' לא שמעה על אירוע החניקה ממקור ראשון. רק בדיעבד סיפרה לה על כך סבתה, מספר שבועות לפני שעזבו את הבית. מאז ששמעה על זה, התקשתה להירדם, מהפחד שיקרה משהו. היא שמעה מסבתה שהנאשם ניסה להרוג את המתלוננת. ב' עומתה עם עדות סבתה, כי שמעה על אירוע החניקה רק ביום בו עזבו את הבית. לטענת ב', ייתכן שסבתה אינה זוכרת במדויק. היא זוכרת שלאחר ששמעה על כך מסבתה, סיפרה על האירוע גם לאחותה, א', שלא התרגשה כל כך מהדברים.