120. עוד מסרה העדה כי במהלך גביית חקירות הילדים, היו ברשותה טופס הזמנת עדות, שתי הודעות שמסרה המתלוננת במשטרה (מיום 1.11.15 ומיום 2.11.15) וכן דיווח שהתקבל מעיריית כרמיאל מיום 12.11.15. על סמך מסמכים אלו בנתה את השאלות לחקירת הילדים. במהלך חקירות הילדים, בדקה העדה את הסוגיה של זיהום החקירה: אופן חשיפת האירוע, עם מי שוחחו הילדים, מה שאלו אותם והאם נאמר להם מה למסור בחקירה.
121. העדה מסרה בנוסף כי סיכום חקירת הילדה ד' הועבר למשטרה להמשך טיפול. מתוך האירועים, בשניים מהם הייתה ד' הקורבן, וביתר האירועים נכחה כעדה. על פי הדיווח שמסרה ד', ב"אירוע האופניים" סטר לה הנאשם (וכן ל- ג'), וסביר כי ד' לא הייתה מתארת תחושות אלו אלמלא חוותה אותן. החוקרת עמדה על הערכת המהימנות ביחס לאירוע זה, על אף העובדה שהמתלוננת והילדים ג' ו- ו' לא הזכירו את ד' בהקשר לאותו אירוע.
122. החוקרת ציינה כי במהלך חקירתה של ד', נעשה ניסיון למקד אותה, שכן היא גלשה לנושאים שונים. בתום החקירה שאלה אותה החוקרת אם סיפרה על כלל האירועים לאדם אחר. ד' לא נשאלה לגבי כל אירוע אם סיפרה עליו לאדם אחר. לעניין אירוע הבעיטה, נזכרה ד' בהמשך כי ספגה בעיטה ב"שפיץ" של הנעל, וביקשה להוסיף זאת. עוד סיפרה ד' כי הנאשם היכה גם את אחיותיה הגדולות, אך לא ציינה אירוע מסוים. החוקרת התרשמה כי עובדה זו מלמדת על המחויבות של ד' לדייק.
עדותה של גב' ענת פריימן:
123. בחקירתה הראשית ציינה העדה כי היא עובדת סוציאלית במקצועה, מטפלת זוגית ומשפחתית. היא קיבלה מגב' סטייסי שוורצגלס את ההפניה לטפל במתלוננת ובילדיה שעזבו את הבית לאחר שחוו אלימות. שתי הבנות הגדולות הגיעו רק למפגש אחד בו ציינו כי חוו אלימות. מאז הן סירבו להגיע למפגשים. רוב המפגשים היו עם המתלוננת, ג', ד' ו- ו'. לעתים היו מפגשים עם המתלוננת בלבד – בעיקר הדרכת הורים, וגם מפגשים על מנת לעבד את התכנים שעלו במפגשים עם הילדים. באמצעות העדה הוגשו דו"חות סוציאליים שערכה [ת/59-61].
124. בחקירתה הנגדית ציינה העדה, כי טיפלה במשפחה מעל שנתיים, בתדירות של פעם בשבוע. ברוב המפגשים נכחו המתלוננת ושלושת ילדיה. מפגשים בודדים התקיימו בנוכחות המתלוננת בלבד, ובהם עלה בין היתר הפחד של הילדים מהנאשם וממה שהוא מסוגל לעשות. בשל אותם פחדים, נהגה המתלוננת לישון באותו חדר עם ילדיה, ואף ללוות אותם לחדר המקלחת. ג' היה טרוד מאוד בפחדים מהנאשם. הוא דאג שלא יקרה משהו למתלוננת או לאחיו, ואף הכין "אסטרטגיות בריחה" מהנאשם למקרה הצורך.
125. העדה ערכה תיעוד של המפגשים הטיפוליים, ובהם עלו גם תכנים הנוגעים לאירועים ספציפיים, כגון אירוע בו הנאשם השליך צלחת דגים לכיוון המתלוננת, יחד עם סכין אשר כמעט פגעה בילד ו'. הילד ג' סיפר במפגשים כי שמע את הנאשם קם בלילה והלך לעבר המתלוננת, עטה כפפות על ידיו וניסה לחנוק אותה. ג' לא היה מוכן להרחיב בעניין. ג' ו- ו' סיפרו כי הנאשם אמר למתלוננת "את לא תצאי ממני בחיים".
126. עוד ציינה העדה, כי במהלך המפגשים ישבה המתלוננת דוממת, והניחה לילדים לדבר. במפגשים שהתקיימו עם המתלוננת בנפרד, מסרה לה המתלוננת כי הייתה בטוחה שהילדים לא מודעים לכל הדברים שסיפרו. העדה שללה את האפשרות לזיהום החקירה ולרצון של המתלוננת להפליל את הנאשם. ההיפך הוא הנכון – המתלוננת עודדה את הילדים להיפגש עם הנאשם. בנוסף, במהלך הטיפולים המשותפים, המתלוננת לא הזכירה אמירות או תחושות שביטאו ילדים אחרים. במפגשים עם הילדים, הם נהגו לשוחח על תכנים שהילדים עצמם העלו. חלק מהתכנים נגעו לנאשם. חלק מהתכנים נגעו להתנהלותם בחייהם החדשים. את האמירות של הילדים האחרים מסרה המתלוננת רק במפגשים יחידניים עם המטפלת.
127. העדה שללה את האפשרות, כי במהלך הטיפולים נעשה ניסיון לטעת מחשבות אצל הילדים. המטרה היא להביא את הילדים לתפקוד נורמטיבי בחייהם. בין היתר - תפקוד נורמטיבי מול סמכות הורית או סמכות של מורה בבית ספר. לעדה ידוע כי הילדים נחקרו בעבר, אך לא ידוע לה מתי. מדי פעם עדכנה העדה את פקיד הסעד על התפתחות הטיפול. היה מקרה בו פקיד הסעד נכנס לחדרה באמצע מפגש, ועדכן אותם כי הם אמורים להיחקר. עוד מסרה העדה כי ידוע לה ש- ג' סירב משך שנים להיחקר. ג' אף סירב להיפגש עם קצין הסעד לבד, ועמד על כך שהעדה תהיה נוכחת במהלך אותם מפגשים.
עדותה של גב' נורית פרידה:
128. בחקירתה הראשית מסרה העדה כי היא עובדת סוציאלית בהכשרתה, ומשמשת כמרכזת של מרכז קשר בכרמיאל. העדה ציינה כי הנאשם הגיע למרכז הקשר בחודש 11/2015 ונפגש שם עם שלושת ילדיו, וזאת עד לתאריך 11.8.16. העדה אישרה כי ערכה סיכומי מפגש בעניין המשפחה [ת/62] וכן שני טפסים אודות דיווח על מפגשים במרכז הקשר [ת/63-64].
129. בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי בין אוגוסט 2016 לאפריל 2018 – לא נפגשו הנאשם והילדים במרכז הקשר, כיוון שהנאשם הפסיק להגיע, מסיבותיו שלו. העדה דיווחה על כך לפקיד הסעד, וזה הנחה אותה להפסיק את המפגשים. במהלך חודש אפריל 2018 נפגש הנאשם פעם אחת עם שלושת הילדים הקטינים. המפגש השני התקיים רק עם הילד ו', שכן הילדים ג' ו- ד' לא רצו להגיע למרכז הקשר. העדה מסרה כי ידוע לה שישנו הליך משפטי הנוגע לאלימות במשפחה. עם זאת, המפגשים בין הנאשם לילדים היו טובים. הילד ו' היה קשור לנאשם – הן לפני הפסקת המפגשים והן לאחר חידושם. העדה עדכנה את פקיד הסעד כי הילדים ג' ו- ד' מסרבים להגיע למפגשים נוספים עם הנאשם. פקיד הסעד הנחה אותה כי המפגשים יימשכו עם ו' בלבד. המפגשים מתקיימים מחודש אפריל 2018 ועד היום. את המתלוננת פגשה העדה רק פעם אחת, ואין לה כל היכרות איתה. הרושם שקיבלה העדה הוא כי ד' הייתה פעילה במפגשים עם הנאשם, רצתה שיחבק אותה, שיחקה ורקדה. הייתה תקופה שלילד ג' היה קשה במפגשים, אך הנאשם דאג להנעים את המפגש עם הילדים, ואף הצליח לשמח אותו.
עדותה של גב' נועה ויינשטיין:
130. בחקירתה הראשית ציינה העדה, כי היא עובדת סוציאלית בהכשרתה, ועובדת במרכז לטיפול מניעת אלימות במשפחה בעיריית כרמיאל. המתלוננת הגיעה למפגש עמה יום לאחר שהמתלוננת פגשה את סטייסי שוורצגלס. תחילה נערכו מספר מפגשי 'אינטייק', ובהמשך נערכו מפגשי טיפול. העדה אישרה כי ערכה סיכומי פגישות [ת/65], וכן כי נערכו התכתבויות בינה לבין פקיד הסעד [ת/66]. העדה אישרה, בנוסף, כי ביום 19.11.15 שלחה מכתב בעניינה של המתלוננת, החתום על ידה ועל ידי גב' שוורצגלס [ת/67].
131. העדה ציינה כי במהלך המפגש עם המתלוננת, היא ביצעה הערכת מסוכנות ראשונית. המתלוננת פנתה למשטרה, ולאחר מכן לבית המשפט בבקשה לקבל צו הגנה. המתלוננת מסרה לעדה, כי היא לא הגדירה לעצמה את התנהגותו של הנאשם כאלימה, וכי הבנות הגדולות הן אשר "דחפו" את המתלוננת לקבל החלטה ולהיפרד מהנאשם. מהמפגשים עלה כי הנאשם נקט באלימות נפשית, צעק על הילדים ואיים עליהם. היה אירוע של אלימות פיזית בו ניסה הנאשם לחנוק את המתלוננת, כחודש וחצי טרם פנייתה לרשויות הרווחה. מטרת המפגשים הייתה לחזק את המתלוננת. המפגשים כללו תכנים פסיכו חינוכיים להעצמת המתלוננת, בדומה לכלל נפגעות של אלימות במשפחה.
132. בחקירתה הנגדית מסרה העדה, כי במהלך הטיפול היא הסבירה למתלוננת, כי לפי דבריה ותיאוריה – התנהגותו של הנאשם כלפיה הייתה אלימה. להתרשמותה, המתלוננת לא הבינה כי היא חיה בסיטואציה מסכנת ואלימה. במהלך המפגש הראשון רשמה המתלוננת הערות, ואת ההתנהגויות מהן סבלה. העדה הסבירה לה כי חשוב להעביר לבית המשפט את הדברים במהלך בקשתה לקבל צו הגנה. המתלוננת הביעה דאגה שהנאשם ייקח את הילדים לבני ברק. העדה שאלה את המתלוננת אם קיים סיכון כלפי הילדים. במפגש הראשון נכחה גם אמה של המתלוננת, וכן גב' שוורצגלס (בחלק מהמפגש). אמה של המתלוננת מסרה כי האלימות כלפי המתלוננת החלה כבר לפני 17 שנים. העדה אישרה, לשאלת הסנגור, כי התרשמה שאמה של המתלוננת דומיננטית יותר, בכל הנוגע לתחושות כלפי הנאשם.
133. עוד ציינה העדה כי כאשר קיים חשד לאלימות, רשויות הרווחה מכוונים את הפונים אליהם לפנות לבית המשפט ולמשטרה. אין בכך כדי להעצים את האירועים. במהלך הפגישות עלה גם נושא של אלימות מינית מצד הנאשם כלפי המתלוננת. בנוסף, המתלוננת חששה כי הנאשם "ישטוף לילדים את המוח" ויכפה עליהם דרך חיים דתית.