לצד מטרתה המוצהרת של תמ"א 38 – חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה - קיימת לתכנית מטרה נלווית או נגזרת, שהיא תוספת בניה לאזורים מבונים לאור המחסור בקרקע באזורים אורבניים מאוכלסים (ראו: רן בן-נר, "'התחדשות עירונית' (תמ"א 38, "פינוי בינוי" ו"עיבוי בניה"), קריאת תיגר על מוסד הבית המשותף, בראי הצעת החוק לתיקון חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה (תיקון-הקלת התנאים לאישור תוכניות חיזוק) התשע"א-2011), פורסם ב: http://www.cbn.co.il/?CategoryID=197&ArticleID=154.
להרחבה נוספת בעניין תמ"א 38, מיזמי פינוי-בינוי והתחדשות עירונית בכלל, ראו עניין לזובסקי.
לעיל הראיתי כיצד מגמות הציפוף באות לידי ביטוי בתכניות המתאר הארציות, ובפרט בתמ"א 35 בה עוסקות העתירות שבפניי באופן נרחב. כעת, אעבור לבחינת תפקידן של הרשויות בתכנון, ובתוך כך אתייחס לסוגיית התכנון הכולל מול תכנון פרטני או נקודתי.
8. מגמות התכנון ברמת השרון
עד כה עסקתי במדיניות ציפוף כפי שהיא באה לידי ביטוי ברמה הארצית. אולם, בסופו של יום התכניות המסוימות נדונות ברמה המוניציפלית. השלטון המקומי הוא השולט, במידה רבה, על המרחב בו אנו חיים, כפי שיפורט בהרחבה להלן בפרק על הצורך בהתחשבות בתכנון השלטון המקומי. בפרק זה אבהיר כי גם ברמה המקומית העירונית ברור לכל שהמגמה היא ציפוף, ולכך אפנה כעת. בחלק זה אציג את מגמות התכנון ברמת השרון, על תכניותיה התקפות והמתוכננות.
8.1. קצת הסטוריה, או: לידתה של "עיר מושבה"
רמת השרון קמה בתחילה כמושבה קטנה, עיר גנים סמוכה לתל אביב (סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י 225 (ענר זאב עורך, 1995) (להלן: "סיפורי מושבות"), ואחזור על הציטוט שפותח את פסק הדין:
"חלום היה לו, לר' יעקב בן שלום (ברויאר). בחלומו ראה מושבה קטנה, שבה חלקות אדמה בנות חמישה דונמים, המשמשות למגורים, לגינות נוי סביב הבתים, לגן עצי פרי וגם לתרנגולות. הוא רצה לייסד עיר גנים בקרבת תל אביב, שישבו בה אנשים כמותו: פועלים ציוניים, שלא הלכו להתיישבות הממוסדת של אותם ימים."
מקבוצה של חמישה גברים ואישה אחת, גדלה אוכלוסיית רמת השרון ועמדה בשנת 1948 על 1,107 תושבים (סיפורי מושבות, 227):
"שנות החמישים ציינו את המעבר מתקופת הראשונים ומימי היות רמת השרון מושבה חקלאית קטנה, אל עבר תנופת התיישבות, בנייה ושאיפה להמשך הפיתוח המודרני בכל תחומי החיים. צביונה אמנם השתנה, אך עדיין נותרו במושבה ארבעים משפחות, שהוסיפו להתקיים מחקלאות והמשיכו את דרכם של הראשונים."