המשיבות מצידן, מבקשות כי אדחה מכל וכל טענות אלה של העותרים. זאת משני טעמים: ראשית, שכן העותרים טועים בהבנת הדין והפסיקה ביחס למשמעות המלצת הועדה המקומית, ובהיתלותם בתיקון 101 לחוק לצורך ביסוס טענותיהם. שנית, שכן לא ניתן בענייננו לטעון כי עמדת הוועדה המקומית לא נשמעה על ידי הוועדה המחוזית במישור המעשי – שכן היא הובאה מספר פעמים ונדונה לגופה. לראיה, עמדת הוועדה המקומית אף נתקבלה בהקשרים מסוימים.
גם לדידם של היזמים, יש לדחות עמדה זו של העותרים. ראשית, שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה בנושא ההיררכיה בין מוסדות התכנון ומעמדה של המלצת הוועדה המקומית; ושנית, לא ניתן לטעון כי הוועדה המחוזית אכן התעלמה מהמלצות הוועדה המקומית, שכן היא נשמעה שוב ושוב וניתן לה משקל מבחינה פורמאלית ומהותית. לדידם, העובדה כי העותרים אינם מסתפקים בדבר פרט לקבלה מלאה של עמדותיהם, אין בה להביא למסקנה כי טענותיהם זכו להתעלמות.
על מנת להכריע בטענות בדבר המשקל שנתנה הוועדה המחוזית לעמדת העותרים, אדון תחילה בדין החל לעניין חלוקת התפקידים בין מוסדות התכנון בהקשר אישור תכניות מקומיות, ובפרט בעניין מעמדה של המלצת הוועדה המקומית. לאחר מכן, אחזור להשתלשלות העניינים במקרה שלפניי, כדי לבחון האם יש דבר בטענות העותרים.
11.א. על ההיררכיה בין מוסדות התכנון ועל מעמד המלצת הוועדה המקומית
על היחס בין המקומי לאזורי ולארצי נכתב רבות, הן במישור התכנוני החוקי, הן בשאלה הערכית, כיצד לחלק את הסמכויות בעניינים אלו. כעת אדון ביישום השיקולים של הרשות המקומית מזה ורשויות התכנון האזוריות והארציות מזה, בשאלות שלפניי ובעיקרן ציפוף עירוני, אל מול שמירת אופי העיר או השכונות בה.
על שאלה זו עמדתי בהרחבה בעת"מ (מינהליים ת"א) 8707-07-15 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן נ' ערן ירושלמי (פורסם בנבו, 28.08.2017), ואחזור כאן על תמצית הדברים. אין ספק כי לתושבי רשות מקומית יש עניין ואינטרס מובהק בשאלת המתחולל במישור המקומי, ברשות המקומית אליה הם משתייכים. הדבר בא לידי ביטוי גם בעובדה שמדובר במוסדות נבחרים, בין היתר על סמך הכוונות והתכניות שהם מציגים לגבי המקום. (ראו: אילן סבן, "הקצאת משאבי ביטוי, פגיעה ברגשות והשפעה על תרבות בחברה שסועה", עיוני משפט לג, 473, 497 (תש"ע-2010). פרופ' ישי בלנק, במאמרו: "מקומו של 'המקומי': משפט השלטון המקומי, ביזור ואי-שוויון מרחבי בישראל", משפטים לד', 197 (תשס"ד, להלן: בלנק, משפט השלטון המקומי) מציין לעניין זה: