79. גם מר חצור הסביר כי הקשר הראשוני בין בעלות האופציה לבין קבוצת חג'ג' נוצר באמצעות עו"ד אריאל "משהו כמו 4 חודשים לפני סיחרור העסקה" [פר' עמ' 132, ש' 16-15]. לדבריו: "אתה [עו"ד אריאל – א.ש.] פנית לחג'ג' זה גם לא היה על דעתי אפילו התרגשתי אבל אתה זה שעשה את הפניה" [פר' עמ' 156, ש' 35-34]. גרסה דומה עלתה אף מעדותו של מר מחט אשר הסביר כי עו"ד אריאל אשר יצר את הקשר הראשוני עם קבוצת חג'ג' עשה זאת באופן ישיר וללא שום מתווכים [סעיף 43 ל-נ/23].
גרסה דומה עלתה מעדותו של מר מחט אשר הסביר כי הקשר הראשוני בין קבוצת חג'ג' לבין בעלות האופציה, שהוביל למשא ומתן עד לחתימת הסכם הסיחור, נוצר על ידי עו"ד אריאל ישירות מול מר חג'ג', בהנחיית בעלות האופציה. לדבריו, התובעים או כל גורם אחר לא היו מעורבים בצורה כלשהי במשא ומתן בין בעלות האופציה לבין קבוצת חג'ג', עד לחתימה על הסכם הסיחור [סעיף 45 ל-נ/23].
80. יוצא אפוא כי הקשר, הפגישות והמשא ומתן בין בעלות האופציה לבין קבוצת חג'ג' נוצרו והתקיימו באמצעות עו"ד אריאל. פעולות אלה הן שהביאו לחתימה על הסכם הסיחור. בהמשך, נמכרו הזכויות במתחם סומייל לקבוצת חג'ג'. מכירה זו נבעה מהסכם הסיחור [פר' עמ' 318, ש' 15-14]. פעולות אלה נעשו ללא מעורבות התובעים וללא קשר לפעולות קודמות שביצעו על מנת להביא לרכישת הזכויות במתחם סומייל ישירות על ידי קבוצת חג'ג'. כך הסביר מר חג'ג' בעדותו: "לא עשיתי את העסקה בצורה שרציתי, דרך האופציונרים פתאום כל הפינויים עליי, מה שפחדתי מהפינויים אכלנו אותה פי 5, עשיתי עסקה לא כמו שרציתי אבל בגלל שלא הצלחנו לקחת את העסקה בצורה שרצינו לקחת ונחתמה דרך עסקת האופציונרים ובמבנה שונה ואחר והעלויות אחרות זה לגמרי עסקה שונה ולמיכה אין קשר לעסקה הזו" [פר' עמ' 305, ש' 14-10].
ודוקו – גם אם הסכם סיחור האופציה שנחתם באשר לזכויותיה של יורוקום היה לאחר המועד שנקבע לפקיעת האופציה, אין הדבר מוריד או מעלה לעניין תרומתם של מר פנחסי ומר טיטר לקרות העסקה – בסופו של דבר הסכם המכר שנחתם בין יורוקום לבין קבוצת חג'ג' נערך כתוצאה ועל יסוד הסכם סיחור האופציה שנחתם קודם לכן בין האופציונרים לבין קבוצת חג'ג' [ראו לדוגמא הודעות שהוציאה קבוצת חג'ג' ייזום נדל"ן בע"מ בזמן אמת לרשות לניירות ערך ביום 12.12.2012 וביום 01.08.2013- נספחים מ"א ו- מ"ד לת/1; עדותו של מר חג'ג' – פר' עמ' 307, ש'23-17 לפיה העסקה הייתה "עסקת אופציה"; עדות מר ורדינון – פר' עמ' 275, ש' 5 לפיה "זה ממש מכוח האופציה ..."; עדותו של מר סגן-כהן, פר' עמ' 194, ש' 29-28].
הנה-כי-כן התובעים לא היו הגורם היעיל לקרות העסקאות נשוא מתחם סומייל: הם לא היו אלה שהכירו את הצדדים זה לזה; הם לא אלה שרקמו את המהלך העסקי של מתן אופציה וסיחורה לאחר מכן לצד שלישי (קבוצת חג'ג'); הם לא אלה שגיבשו את ההצעה הכספית, וממילא המתווה העסקי-מסחרי לא דומה לתכנית שהם הציגו לצדדים (עסקת מזומן מול תמורה מופחתת עם חלוקת רווחים וקבלת דירה גדולה); הם לא קיבלו תמורה כלשהי מאחד הצדדים שמעורבים בעסקה; והעיקר – מהעדויות שנשמעו לפניי עלתה דמותו של גורם מרכזי אחר שרקם את העסקה ויזם את מהלכיה, הוא עו"ד דורון אריאל.
81. התוצאה היא שהתובעים לא שימשו כ"גורם היעיל" במכירת הזכויות במתחם סומייל לקבוצת חג'ג', לא כל שכן הוכיחו נסיבות חריגות שיכולות להצדיק חיוב בשכר ראוי חרף הוראות חוק המתווכים. נמחיש את הדבר באמצעות התרשים הבא:
מטעמים אלה אני קובע כי התובעים אינם זכאים לדמי תיווך מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.
האם נרקמה קנוניה במטרה להדיר את התובעים מקבלת העמלה?
82. לטענת התובעים, בעלות האופציה וקבוצת חג'ג' ביצעו עסקה עקיפה (באמצעות הסכם הסיחור) כדי להימנע מתשלום דמי תיווך. כדברי מר טיטר: "זה פיקציה ... הביאו עוד ועוד נוכלים לצרף קנוניה. אני יודע שהם נוכלים כי לא שילמו לי כסף." [פר' עמ' 70, ש 26, 25-34]. דברים דומים עלו מדברי מר פנחסי בעדותו לפניי:
"ש. אתה אומר שנרקמה קנוניה שמראש לפני חתימת הסכם האופציה האופציונרים סיכמו עם צחי שהוא יהיה הקונה.
ת. בול. אני הייתי חייל שבעטו בו.
ש. כשהייתה עסקת אופציונרים היה ידוע שהם יממשו את זה עם צחי?
ת. אתה מבין טוב"