84. מנגד, לטענת מר בר, לא נרקמה כל קנוניה שמטרתה התחמקות מתשלום דמי תיווך לתובעים.
פינוי המפונים ממתחם סומייל נעשה על ידי מר חצור. מר בר לא קיבל כל תמורה בגין פינוי זה. לדבריו, אף אם היה מקבל תשלום בגין פינוי המפונים, אין בכך כדי לשנות את העובדה כי בסופו של דבר מתחם סומייל נמכר לורדינון אשר פעלה להכנסת מר חג'ג' כשותף לעסקת האופציה.
85. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני קובע כי לא נרקמה קנוניה שמטרתה הימנעות מתשלום דמי תיווך לתובעים. לכך חמישה טעמים עיקריים:
ראשית, בחקירה שכנגד הכחיש מר בר כל מעורבות מצידו בהסכם הפינויים [פר' עמ' 207, ש' 13-6]. כשעומת מר בר עם הדברים שאמר לגב' סטרול בשיחה שהוקלטה על ידה, לפיהם פעל בשיתוף פעולה עם מר חצור להחתים את המפונים ממתחם סומייל, הסביר כי התרברב וייחס לעצמו פעולות שלא ביצע בפועל, כדלקמן:
"החוקרת באה אליי עם שתי עסקאות לכאורה עסקאות טובות שהיא הציעה לי ואני קצת התרברבתי אני מסכים שזה מה שהיה בשיחה וגם ייחסתי לעצמי יחיד במקום רבים ונתתי לה להבין שזה אנחנו, זה היה כדי לקבל ממנה את העסקה אבל זה לא העובדות האמיתיות, זה היה בשביל לקבל את העסקה. היא הציעה לי 2 עסקאות מאוד מפתות שהיה בהם סוג של פינויים, כל הדברים שהיו בעסקה הזו ואיכשהו הובילה אותי לשם אז ניכסתי לעצמי חלק מהדברים שרונן עשה וזה שהיה כדי לקבל את העסקה ולא יותר מזה".
[פר' עמ' 208, ש' 18-13]
ובהמשך:
אני את המפונים מעולם לא ראיתי, לא הכרתי, לא ניהלתי מו"מ, אני לא יודע מה היה ומה נסגר או לא נסגר. זו הייתה התרברבות כי היא באה עם עסקה שהייתה לכאורה עסקה טובה אז היה לי נוח להציג את עצמי בצורה כזו. זה שכתבתי או לא כתבתי זו האמת.
[פר' עמ' 209, ש' 3-1]
שנית, מר חצור חיזק את גרסתו של מר בר והסביר כי מר בר איננו חלק מקבוצת האופציונרים. לדבריו: "בר לא היה קשור לשום דבר בהקשר של עסקת האופציה, עסקאות הסחרור של האופציה, בר לא היה שותף מעולם שלנו, של הקבוצה שלנו בעסקה הזאת, לא היה דיבור כזה בכלל, לא הייתה מטרה בכלל" [פר' עמ' 134, ש' 19-17]. גרסאותיהם של מר בר ומר חצור שלובות אלה באלה והן לא הופרכו בחקירת שתי וערב שניהל בא כוחם המלומד של התובעים. גם גרסתו של מר רבינוביץ שטען לקנוניה בין בר לבין חצור הייתה מבוססת בסוגיה על הנחות והשערות אך לא על מידע מבוסס [פר' עמ' 262, ש' 6-5]. להתרשמותי, שילובו של מר חצור בתור גורם מרכזי בקבוצת האופציונרים היה בעיקר בשל "הנכס" שהביא עימו – קשר ישיר וטוב עם קבוצת התושבים המקומיים של מתחם סומייל, שהסכמתם לפינוי היוותה תנאי בלעדיו אין למימוש העסקה.
שלישית, עסקת האופציה הטילה על קבוצת חג'ג' נטל כלכלי רב, אשר היה יכול להימנע לוּ הייתה עסקת רכישת הזכויות במתחם סומייל מתבצעת באופן ישיר מול בעלות הזכויות. כך, קבוצת חג'ג' שילמה בגין סיחור האופציות סך 81 מיליון ₪ במקום 75 מיליון ₪ וכן נאלצה לחלוק ב-24% מהרווחים עם בעלות האופציה [פר' עמ' 305 ש' 28-26; סעיף 70 ל-נ/24]]. בעדותו לפניי הסביר מר חג'ג' את הנסיבות המסחריות בעסקה ודחה את טענת התובעים לקיומה של קנוניה עם האופציונרים בכדי לחמוק מתשלום שכר לתובעים:
"... אם הייתי הולך לבעל הקרקע ועושה איתו עסקה הייתי משלם במקסימום מה שהם חתמו עליו ועל זה אני מוסיף עוד 24%. תקרא לזה תיווך ומה אתה רוצה. זה תשלום נוסף שלא הייתי צריך לשאת בו בעסקה ישירה ומקורית. גם לא עשיתי את העסקה בצורה שרציתי, דרך האופציונרים פתאום כל הפינויים עליי, מה שפחדתי מהפינויים אכלנו אותה פי 5, עשיתי עסקה לא כמו שרציתי ..."
[פר' עמ' 303, ש' 12-8]