השלב האחרון בבחינת העוולה היא בשאלה האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. כפי שפורש בפסיקה הקשר הסיבתי הנדרש הוא הן קשר סיבתי עובדתי והן קשר סיבתי משפטי (ע"א 576/81 אילן בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3), 1). ייעודם של כללי הסיבתיות הוא לקבוע אם קיימת, מבחינת הדין, זיקה מספקת בין אשמו של המזיק לבין נזק שסבל הניזוק. התקיימות זיקה זו מקימה את אחריותו של המזיק לנזק ואת זכותו של הניזוק לסעדים הנובעים מאחריות זו.
134. בחינת עוולת הרשלנות במקרה שבפנינו, מאחר ועסקינן באורגן בחברה, מתמקדת בשאלת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של מר שיק כלפי העמותה. לעניין זה יש ללכת להלכה שנפסקה בע"א 4612/95 איתמר מתיתיהו ואח' ' שטיל יהודית ואח', פ"ד נא(4) 769:
"לצורך העניין שבפנינו, די שנעמוד על כך, שלצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל, נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשיגרתית של נושא משרה בחברה.... מבלי למצות, עשויה להיות בהקשר זה משמעות לנתונים, כמו מומחיות אישית של המנהל בעניין נשוא ההתקשרות, עליה סמך הצד השני להתקשרות (ראו פסק דינו של בית המשפט האנגלי לערעורים בפרשת williams v. Natural life[1997] 1;( 131bclcחובות מקצועיות של המנהל, המבוססות על מיומנות מקצועית שלו - למשל, כרופא, עורך דין או מתכנן (ראו פסק דינו של בית המשפט הפדרלי המחוזי במדינת לואיזיאנה בפרשת ;)1977) . 920F. Supp 434avondale shipyards v. Vessel thomas e. Cuffeאו קיומם של יחסים מיוחדים בין המנהל לבין הצד השלישי, אשר הביאו לכך שהצד השלישי נתן במנהל המסויים את אמונו ובטחונו כי המנהל, באופן אישי, לוקח אחריות כלפי הצד השלישי (ראו פסק הדין של בית המשפט לערעורים של מדינת מינסוטה בפרשת .). 1988minn. App) . 675N.w . 427Avery v. Solargizer intern incהשאלה, על כן, היא האם הניחו המערערים תשתית עובדתית, ממנה ניתן להסיק כי פעילותם של המנהלים בהתקשרות האמורה חרגה מפעולתם השיגרתית כמנהלים בחברה, באופן שמטיל עליהם חובת זהירות אישית כלפי המערערים".
אמירה נוספת בעניין זה ניתן למצוא ברע"א 7875/06 אמירה זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) נאמר לעניין זה:
"בפסיקה נקבעו נסיבות שונות שבהן ייטה בית המשפט להכיר בחובת הזהירות של מנהלים בחברה. הודגש כי אין מדובר ברשימה סגורה או במבחנים ממצים. לענייננו חשוב להדגיש כי במקום שבו בוססה "מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשגרתית של נושא משרה בחברה" עשוי בית המשפט לקבוע כי קמה חובת זהירות כאמור (עניין שטיל, עמ' 792). כך גם במקום שבו "התנהגותו העסקית [של האורגן] חרגה באופן משמעותי ממתחם הסיכונים העסקיים ואינה ראויה להגנה"
135. לטענת העמותה מר שיק התרשל בהכנסת העמותה להתחייבויות שאינן מחוייבות המציאות בכל הנוגע לבית הספר לבנות שהוקם ביוזמתו.
איני מקבל את הטענה.
136. אכן, מר שיק נושא בחובת זהירות מושגית בהיותו אורגן בחברה כלפי העמותה אשר התקשרה עימו בחוזה. כמו כן ניתן להניח חובת זהירות קונקרטית בענייננו שכן מר שיק יכול היה לצפות ואף צריך היה לצפות כי אי בדיקת מהות ההיתר למבנה טרם כריתת החוזה עם בעלי המבנה עשויה להביא לתוצאות לא חיוביות, כפי שאירע. הוא אף הפר את החובה כאשר לא בדק זאת. עם זאת איני מוצא קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק שנגרם. ראשית יש לציין שוב כי העמותה מרוצה ככלל ממבנה בית הספר שכן הוא מספק לה פתרונות למצוקת תשתית החינוך ביישוב. העמותה ידעה כי היא אמורה להשקיע במבנה טרם כניסתה אליו, העלויות הנטענות של השכירות לרבות הכשרת המבנה והדרישה להחזיר אתמצב המבנה לקדמותו עם סיום החוזה היו ידועות לעמותה והיא הסכימה להן באמצעות חברי הועד. כל הדברים נעשו בעיניים פקוחות ובנפש חפצה. מר שיק לא גרם לעלויות שכן עדותו לא נסתרה בכל הנוגע לעובדה שכל עבודות הכשרת המבנה, והחתימה על חוזה השכירות נעשו על ידי העמותה ולא על ידו. כמו כן, לשכירות מבנה יש עלויות ולא התרשמתי כי העלות של שכירות המבנה היא מופרזת. בנוסף הנזק הכספי שנגרם בשל אי בדיקת קיומו של היתר שאף על חברי העמותה היה לבדוק עניין זה, לא הוכח. על כן לא שוכנעתי כי עקב התנהלותו של מר שיק הוכח נזק שאינו מחוייב המציאות או שהעמותה לא הסכימה לו. בנסיבות אלו אני דוחה את הטענה להתרשלותו של מר שיק על פי פקודת הנזיקין.
התביעה כנגד הנתבעים 2 ו – 3
137. נראה כי לאור קביעתי כי העמותה נהגה כדין עת ביטלה את החוזה עם החברה, מתייתרת גם עילת התביעה האישית כנגד הנתבעים 2 ו – 3. יתרה מזאת גם לו היתה מתקבלת התביעה כנגד העמותה בגין ביטול החוזה, ברור כי לא היה בכך כדי לחייב את הנתבעים 2 ו – 3 באופן אישי.
138. התביעה עניינה ביטולו של חוזה שנכרת ביום 28.4.14 ובוטל ביום 12.3.15 כאשר הוכח כי נתבעים אלו לא היו חברי ועד העמותה בתקופת כריתת החוזה ובעת ביטולו אלא הצטרפו לועד רק מספר חודשים לאחר הביטול. על כן טענת החברה שנתבעים אלו התנגדו לקיום ההסכם דינה להדחות שעה שבעת הצטרפותם הוא כבר לא היה בתוקף מספר חודשים.
139. כמו כן יש לדחות את הטענה כי הנתבעים אינם מייצגים את העמותה. המדובר בטענה שלא נטענה בעת הגשת התביעה אלא עלתה לראשונה במסגרת ישיבת ההוכחות ודינה להדחות במסגרת הרחבת חזית. יתרה מזאת, החברה לא ביססה את הטענה מבחינה משפטית. הנתבעים 2 ו – 3 מונו לחברי ועד על דעת חברי ועד העמותה ובהתאם לחוק העמותות. גם החלפתם ככל שתהא כזו תתבצע על פי חוק העמותות ולא על פי טענה כללית כי אינם מייצגים את רוב חברי העמותה. ככל שמינוים לא נעשה כדין היה על החברה, מעבר מלטעון זאת בעת הגשת התביעה, גם להוכיח זאת מבחינה משפטית ודבר זה לא נעשה לא נעשה.
התביעה האישית כנגד מר שיק
140. בעת שנדחתה התביעה שכנגד כלפי החברה ומר שיק ממילא גם דין התביעה האישית כלפיו בגין התנהלות החברה שהוא בעל המניות שלה, ומנהלה, דינם להדחות לרבות הדיון בשאלת הרמת מסך.
סוף דבר
141. לאור קביעתי מחד, כי במסגרת התביעה העיקרית אמנם לא הוכח כי החוזה הופר על ידי החברה; ומנגד, כי ביטול החוזה על ידי העמותה נעשה כדין בגין כפיה ועושק ועל כן לא מגיעות לחברה התרופות הקבועות בחוזה בגין הפרתו על ידי העמותה; וקביעתי במסגרת התביעה שכנגד כי אין להורות על השבת הכספים ששולמו על ידי העמותה לחברה עד למועד הביטול, ותוך כדי כך גם דחיתי את הטענה לפיצוי על פי פקודת הנזיקין, דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להדחות.
לאור תוצאתו של ההליך איני עושה צו להוצאות.