עוולות נזיקיות
130. טענה נוספת שמעלה הנתבעת היא זכאותה לפיצויים על פי פקודת הנזיקין במסגרת עוולת התרמית ועוולת הרשלנות.
עוולת התרמית
130. עוולת התרמית בסעיף 56 לפקודת הנזיקין מוגדרת באופן הבא:
"תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון".
על פי הפסיקה לעוולת התרמית חמישה יסודות מצטברים:
(א) היצג כוזב;
(ב) היעדר אמונה באמיתות ההיצג;
(ג) כוונה שהניצג יוטעה ויפעל בהסתמך על ההיצג;
(ד) פעולת הניצג על יסוד ההיצג;
(ה) נזק ממון שנגרם לניצג עקב ההיצג הכוזב.
(ע"א 115/62 בנק מרכזי קנדה–ישראל נ' אלון, פ"ד טז 1363 (1962); עדה בר-שירה "התרמית", בתוך דיני הנזיקין – העוולות השונות בעריכת גד טדסקי 7, 16 (1995); ע"א 9057/07 אפל נ' מ"י (פורסם בנבו)
מאחר ורמת האשם בעוולה זו שונה בחומרתה מן האשם המיוחס לרשלן , הנטל להוכחתה של העוולה הוא כבד מהנטל הרגיל על פי הדין האזרחי ( ע"א 1206/16 חברת יהלומי סמואל רוזנבאום (1992) בע"מ נ' מ"י (פורסם בנבו);ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה(1) 701, 710 (1980); ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 605 (1986)).
131. אנתח את התקיימותם של חמישה תנאים מצטברים אלו על פי הכללים שלהלן.
היצג כוזב- כפי שכבר ציינתי חברי העמותה הכירו את מר שיק ואת הרקע שלו בהיותו בן הרב ואישיות ידועה בקהילה. יתרה מכך, עצם העובדה שהיה מעורב בפרוייקטים אלו ואחרים בקהילה בעבר יוצרת את החזקה שהכירו את יכולותיו מר שיק. בקהילה גם היתה ידועה הסיבה בגינה נחתם החוזה – רצונו של האדמו''ר אשר כפי שכבר צויין לעיל אין שואלים אחר הוראותיו אלא מבצעים אותן. כפי שלא התרשמתי כי קיימת הטעיה מצידו בעת חתימת החוזה שכן הרקע שלו היה ידוע , כך גם בעניין התרמית אין יסוד לטענה.
בנסיבות אלו ומשמדובר בתנאים מצטברים אין מקום לכאורה לדון בתנאים הנוספים, כמו היעדר אמונה באמיתות ההיצג – כאשר רכיב זה אינו רלוונטי בהיעדר טענה למצג כוזב; או כי הניצג הוטעה ופעל על פי ההטעייה - שכן מה שהניע את העמותה להתקשרות לא היה המצג של מר שיק אלא בקשת האדמו''ר.
עוולת הרשלנות:
132. הפסיקה הגדירה את היסודות המצטברים שבקיומם מתגבשת עוולת הרשלנות על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש)
133. קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי השאלה האם מבחינה נורמטיבית יש לקבוע כי סוג מסויים של מזיקים חב חובת זהירות כלפי סוג מסויים של ניזוקים.
לעניין חובת הזהירות הקונקרטית, השאלה הנשאלת במסגרת זאת, הינה האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש (ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5) 826, 840 (2001) . השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, נשאל האם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק.
השלב השני בניתוח העוולה הוא הפרת חובת הזהירות כלפי הניזוק, כאשר אחריותו של המזיק כלפי הניזוק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת הנזק, ורק אם לא נקט באלה, מתגבשת אחריותו של המזיק (ע"א 437/87 צחי כהן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מד(1), 807). סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין.