המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
תנ"ג 43264-02-17 מאירי ואח' נ' בישראל ואח'
לפני כבוד השופטת רות רונן
המבקשים:
1.עו"ד מורן מאירי
2.רו"ח עו"ד ליאור שחטר
ע"י ב"כ עוה"ד נאור וצרפתי
נגד
המשיבים:
1.התאחדות לכדורגל בישראל
ע"י ב"כ עוה"ד ידגר, פליישר ושרעבי
2.אבי לוזון
ע"י ב"כ עו"ד בראונשטיין
3.מאיר ליבר
ע"י ב"כ עוה"ד כצמן ויריב
4.רו"ח שמעון גרינברג
ע"י ב"כ עוה"ד קוסטליץ וסגל
פסק דין
1. בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של המשיבה 1 (להלן: "ההתאחדות לכדורגל" או "ההתאחדות") נגד המשיבים 2–4 (להלן גם: "המשיבים"). המבקשים טוענים כי המשיבים גרמו להתאחדות לכדורגל לנזקים בסך של 38.5 מיליון ש"ח (כעולה מ"דו"ח אלקלעי" כפי שהוא יוגדר להלן), או לפחות בשיעור של כ-26 מיליון ש"ח (כעולה מ"דו"ח סול" כפי שהוא יוגדר להלן).
רקע עובדתי
ההעברות העודפות והרישום השגוי בדו"חות הכספיים של ההתאחדות
2. המבקש 1, עו"ד מורן מאירי (להלן גם: "עו"ד מאירי") והמבקש 2, רו"ח עו"ד ליאור שחטר, הם חברי הנהלת ההתאחדות לכדורגל.
ההתאחדות היא עמותה הרשומה לפי חוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות"), והפועלת כמוסד ללא מטרת רווח. חברי ההתאחדות הם קבוצות הבוגרים בענף הכדורגל. ההתאחדות פועלת על פי תקנון יסוד שהוא חוקתה, ואחת ממטרותיה המרכזיות היא פיתוח ענף הכדורגל בישראל, ריכוזו וניהולו.
ההתאחדות פועלת בשיתוף פעולה עם מנהלת הליגות לכדורגל (להלן גם: "מנהלת הליגות") – חברה פרטית הפועלת שלא למטרות רווח, והמנהלת החל משנת 2014 את הפעילות המקצועית והכלכלית של הליגות המקצועיות בכדורגל (ליגת העל והליגה הלאומית).
3. עניינה של בקשת האישור נעוץ בהעברות אסורות של כספים (שיכונו להלן גם: "ההעברות האסורות") מההתאחדות לקבוצות החברות בה, שמקורן בכספים שקיבלה ההתאחדות מהמועצה להסדר הימורים בספורט (להלן: "הטוטו") וממכירת זכויות שידור, בהתאם להסכמים שנערכו בין ההתאחדות לבין הצדדים. כספים אלה נועדו בחלקם למימון קבוצות הכדורגל החברות בהתאחדות, ובחלקם למימון תפעולה של ההתאחדות. ואולם, הסכומים שהעבירה ההתאחדות בפועל לקבוצות, עלו בהרבה על הסכומים שהקבוצות היו אמורות לקבל. בין הסכומים הללו ישנם סכומים "צבועים", אשר ניתן לייחס את העברתם העודפת לקבוצות ספציפיות, וכספים "בלתי צבועים", שלא ניתן לזהות למי הם חולקו.
הגילוי
4. בדו"חות הכספיים של ההתאחדות לשנים 2008/2009–2012/2013 הוצג עודף ההעברות לקבוצות כ"נכס" של ההתאחדות, קרי, כהכנסות אשר עתידות להתקבל מהטוטו ומגופי שידור. זאת, אף על פי שכספים אלה לא עמדו באמות המידה החשבונאיות המקובלות להכרה בהם כ"נכס".
ביום 27.6.2014 התקיימה פגישה בין המשיב 4, רו"ח שמעון גרינברג (להלן גם: "רו"ח גרינברג") ורו"ח מהמחלקה המקצועית ממשרד ERNST & YOUNG, לבין המשיב 2, מר אבי לוזון (להלן גם: "מר לוזון") והמשיב 3, מר מאיר ליבר (להלן גם: "מר ליבר"). בפגישה זו טענו רואי החשבון בפני המשיבים 2–3 כי לא ניתן להמשיך את הרישום בדו"חות באופן האמור.
ביום 31.8.2014 עלה הנושא לדיון במוסדות ההתאחדות, כאשר הטיוטה הראשונה של הדו"חות הכספיים לשנת 2013 הובאה לאישור בוועדת הכספים של ההתאחדות. ביום 30.11.2014 הועלתה לדיון בישיבת הנהלת ההתאחדות טיוטה שלישית של הדו"חות הכספיים. בישיבה זו הוחלט על ביצוע התאמה של הדו"חות בדרך של "הצגה מחדש" (restatement). בסופו של דבר אושרה הטיוטה הרביעית של הדו"חות הללו ביום 22.12.2014, טיוטה ששיקפה שורה של שינויים במאזן: מחיקת סכום של 25,988,000 ש"ח תחת סעיף "חייבים ויתרות חובה" (סכום אשר נרשם קודם לכן כ"נכס"); רישום נכס בסך 4,023,000 ש"ח תחת סעיף "עודף העברות לקבוצות"; וכן רישום נכס בסך 365,000 תחת סעיף "זכאים ויתרות זכות". בסך הכל, בוצעה בספרי ההתאחדות מחיקה בסך 22,330,000 ש"ח.
דו"ח אלקלעי ודו"ח סול
5. ביום 2.2.2015 נחתם מסמך הבנות בין משרד התרבות והספורט, משרד האוצר והטוטו, לבין ההתאחדות ומנהלת הליגות (להלן: "מסמך ההבנות"). זאת כדי לקדם וללוות הליך של רפורמה בענף הכדורגל בישראל, שמטרתו לשפר את תדמיתו של הענף, לייעל את ניהולו ולשפר את הישגיו. מסמך ההבנות נועד לסייע בטיוב פעילות ההתאחדות ובקידומו של תהליך הבראה בעמותה.
במסגרת זו, ולנוכח המצוקה התקציבית שבה הייתה שרויה ההתאחדות, הקצתה המדינה עבור ההתאחדות בין השנים 2015–2017 כספים בסך מצטבר של 13.5 מיליון ש"ח, וזאת בהתאם למבחני התמיכה שנקבעו לעניין זה מכוח סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב").
בהתאם למסמך ההבנות, הסכימו הצדדים גם כי המדינה תמנה על חשבונה רואה חשבון כדי לבצע בדיקה חקירתית בהתאחדות לכדורגל הנוגעת למכלול העובדות, הנתונים והממצאים ביחס לביצוע הרפורמה. זאת, תוך שימת דגש מיוחד על סוגיית עודף השימושים וההעברות לקבוצות הכדורגל, שנעשו מעבר לתקבולים אשר התקבלו אצל ההתאחדות מהטוטו ומזכויות שידור.
בהמשך לכך, ביצע משרד התרבות והספורט פנייה תחרותית לרואי חשבון, באמצעות "שליפה" ממאגר רואי החשבון בחשב הכללי. ביום 11.5.2015 אישרו חברי ועדת המכרזים את ההתקשרות עם משרד רואי החשבון אלקלעי-מונרוב, וביום 14.5.2015 מונה רו"ח עופר אלקלעי (להלן: "רו"ח אלקלעי") לביצוע התפקיד.
6. ביום 30.12.2015 הגיש רו"ח אלקלעי את דו"ח החקירה בנושא הגירעון בהתאחדות לכדורגל (להלן: "דו"ח אלקלעי") לשרת התרבות והספורט ולמנכ"ל משרד התרבות והספורט. בהתאם לדו"ח, התשלום העודף לקבוצות, שמקורו בהעברות שנעשו מעבר לסכומים שהתקבלו בפועל מזכייני השידור ומהטוטו, הגיע לסך של 38.5 מיליון ש"ח. עוד העלה הדו"ח כי כל גורמי הבקרה והפיקוח, בנוסף לגורמים המבצעים בהתאחדות, כשלו באיתור ובמניעת הגירעון לאורך שנים. המלצות דו"ח אלקלעי היו כדלקמן:
"א. דוח החקירה אינו מהווה חוות דעת משפטית, אלא תיאור העובדות כפי שהובנו על ידי. לאור זאת, ככל שהמשרד יחליט לקבל החלטות אופרטיביות לגבי הגורמים המפורטים בדוח, הריני להמליץ לפני כן לבחון את העובדות, הקביעות והמסקנות בעיניים משפטיות.
ב. מומלץ לבחון בשנית את נושא ניגודי העניינים המובנים בפעילות ההתאחדות וכן את נושא תקינות הממשל התאגידי בהתאחדות.
ג. יש לפעול באופן מידי לחזק את כל מנגנוני הבקרה והפיקוח של ההתאחדות, לצורך מניעת הישנות אירועים כאלה בעתיד בהתאחדות לכדורגל" (דו"ח אלקלעי, שצורף כנספח 1 לבקשה לאישור תביעה נגזרת, בעמ' 48).
עוד באותו היום שלח מנכ"ל משרד התרבות והספורט מכתב ליו"ר ההתאחדות דאז, מר עופר עיני, ובו נכתב כי: "[...] ההתאחדות מתבקשת להציג בתוך 30 יום, תוכנית עבודה סדורה ומפורטת, הכוללת צעדים אופרטיביים לטיפול בממצאים העולים מן הדו"ח ולוח זמנים ליישומם" (מכתב מנכ"ל המשרד ליו"ר ההתאחדות מיום 30.12.2015, שצורף כנספח 3 להודעה מטעם המדינה מיום 29.10.2017).
7. ביום 16.2.2016 החליטה הנהלת ההתאחדות לקבל המלצות מעו"ד חיצוני ביחס לאופן הפעולה הנדרש כתוצאה מהאמור בדו"ח אלקלעי. לצורך זה היא מינתה את עו"ד אהוד סול (להלן: "עו"ד סול"). בהתאם לאמור בכתב המינוי וכעולה מהדו"ח שחיבר עו"ד סול (להלן: "דו"ח סול"), הבדיקה המשפטית שנערכה במסגרת הדו"ח הסתמכה על ממצאי דו"ח אלקלעי, ולא נוהלה חקירה עצמאית (ר' סעיף 2 לדו"ח סול, שצורף כנספח 4 לבקשה לאישור תביעה נגזרת). לצד זאת, הובהר בדו"ח סול כי:
"חוות דעת זו מהווה מסמך משלים לדוח אלקלעי, ולא באה במקומו. היא מתבססת על ממצאיו מבלי לבדוק את נכונותם ויש לקרוא את חוות הדעת במקשה אחת עם דוח אלקלעי. יחד עם זאת, במקרים בהם סברתי כי ממצאי הדוח צריכים להוביל למסקנות אחרות מאלה שאליהם הגיע רו"ח אלקלעי במסגרת הדוח, לא ראיתי עצמי כבול למסקנות הדוח והגעתי למסקנות אחרות" (שם, בסעיף 3. ההדגשות במקור).
ביום 2.3.2016 פנה יו"ר ההתאחדות למנכ"ל המשרד בבקשה להאריך את פרק הזמן שניתן לצורך הגשת חוות-דעתו של עו"ד סול. ביום 3.3.2016 השיב מנכ"ל המשרד לבקשה, ובסופו של המכתב בעניין זה ציין כי: "[...] אני מקבל את בקשתך ומבקש לקבל התייחסות כוללת לא יאוחר מיום 1.5.2016" (ר' נספחים 4 ו-6 להודעה מטעם המדינה מיום 29.10.2017).
ביום 27.7.2016, משלא התקבלה תגובת ההתאחדות לכדורגל עד המועד הנקוב, פנה מנכ"ל המשרד ליו"ר ההתאחדות פעם נוספת במכתב, שבו נכתב כדלקמן: "[...] פנייתך בבקשה לקבלת ארכה ביחס להגשת תכנית כוללת שתתייחס לכל ההיבטים של דו"ח אלקלעי נענתה בחיוב [...] למותר לציין כי מועד זה כבר עבר. [...] בהתייחס לאמור, אבקש לקבל דיווח מפורט ותמונת מצב שנוגע לטיפול האופרטיבי בהמלצות דו"ח אלקלעי, בפרט בהיבטים הנוגעים ל: הצעדים אותם נוקטת ההתאחדות לכדורגל לשינוי מבנה ההתאחדות, לטיפול בניגודי העניינים המובנים ולשינוי הממשל התאגידי במסגרתה. סטאטוס הטיפול בכל הקשור לגביית התשלומים העודפים ששולמו לקבוצות. כמו כן אודה על קבלת דיווח על הטיפול בסוגיות נוספות עליהן הצביע דו"ח אלקלעי, ככל שטופלו. אבקש לקבל דיווח זה לא יאוחר מיום 15.08.2016" (ר' נספח 7 להודעה מטעם המדינה מיום 29.10.2017).
8. בדו"ח סול נקבע כי יש להבחין בין סך הגירעון בקופת ההתאחדות לבין היקף הנזק שנגרם להתאחדות. על פי ממצאי הדו"ח, עומד הגירעון שמקורו בעודף ההעברות על סך של כ-22.5 מיליון ש"ח. לגבי סכום של 16 מיליון ש"ח שהועברו לקבוצות מהליגה הלאומית מעבר לסך זה, שנלקחו בחשבון בחישוב הגירעון על-ידי רו"ח אלקלעי, נקבע בדו"ח סול כי סכום זה אינו צריך להילקח בחשבון בחישוב הגירעון. זאת משום שלגבי סכום זה הייתה הסכמה בין ההתאחדות לבין הטוטו כי הוא יועבר לקבוצות מהליגה הלאומית, וכי הוא לא ישמש לתפעול ההתאחדות. כמו כן, לגבי סכום של כ-7.5 מיליון ש"ח מתוך הסך של כ-22.5 מיליון ש"ח (שהועבר לקבוצות ליגה א'), ציין הדו"ח כי לא ניתן לקבוע בוודאות שיש להביאו בחשבון. זאת לאור קיומו של ספק באשר לשאלה האם מקורו של הסכום האמור בכספי הטוטו וגופי השידור, או שמא בכספי ההתאחדות.
לעומת זאת, הנזק שנגרם להתאחדות בעקבות הגירעון האמור הועמד במסגרת הדו"ח על סך של 22,330,000 ש"ח, בהתאם למחיקה שבוצעה בדו"חות הכספיים שלה. כמו כן, עו"ד סול ציין בדו"ח כי: "כבר עתה יובהר כי לא נעלם מעיניי שישנו פער בין גובה הגרעון לבין גובה הנכס החשבונאי שנמחק. שאלה זו לא נבדקה במסגרת דוח אלקלעי, והיא חורגת מגדרי הבדיקה המשפטית שמוניתי לבצע" (ר' סעיף 12.6 לדו"ח סול).
עוד קבע עו"ד סול כי המשיבים 2–3 הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי ההתאחדות, וכי על הנהלת ההתאחדות לשקול להגיש נגדם תביעות בעילה של הפרת חובת זהירות. כן נקבע בדו"ח לגבי המשיב 4 כי הוא הפר את חובת הזהירות שלו, וכי התנהלותו עלתה כדי רשלנות מקצועית. נוכח האמור, הומלץ בדו"ח סול להגיש תביעה גם נגדו, בעילה של רשלנות מקצועית.
בדו"ח סול נקבע גם כי פעולות ההתאחדות לצמצום הנזק (על דרך של פנייה לקבוצות, למנהלת הליגות לכדורגל, לגופי השידור ולטוטו) צריכות "להתבצע בדחיפות ולהסתיים תוך פרק זמן קצר ביותר" (סעיף 22 לדו"ח סול). יתר על כן, נקבע כי אם לאחר פעולות ההתאחדות לצמצום הנזק ייוותר נזק שההתאחדות לא קיבלה פיצוי בגינו, היא תוכל להחליט על פתיחת הליכים משפטיים נגד המשיבים 2–4 "בהקדם וללא דיחוי נוסף" (שם).
ביום 17.5.2016 החליטה הנהלת ההתאחדות לאמץ את מסקנות דו"ח סול.
הגשת בקשת האישור
9. ביום 20.2.2017 הגישו המבקשים בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם ההתאחדות נגד המשיבים 2–4. בבקשה נטען כי מעשיהם ומחדליהם של המשיבים איפשרו הוצאת כספים שלא כדין מקופת ההתאחדות בסכום מצטבר של 38.5 מיליון ש"ח, וזאת תוך רישומים שגויים בדו"חות הכספיים של ההתאחדות שנועדו להסתיר את הוצאת הכספים. כן נטען כי ההתאחדות אינה מיישמת את המתווה שנקבע בדו"ח סול לעניין הגשת תביעה נגד המשיבים, וזאת חרף שורת פניות שנעשו אליה בדבר מיצוי זכויותיה.
מהלך הדיון בבקשה והבקשה למנות ועדת תביעות
10. לאחר הגשת בקשת האישור, נערך בה דיון, המצהירים מטעם הצדדים נחקרו בחקירות נגדיות והמבקשים הגישו סיכומים מטעמם. לאחר הגשת סיכומי המבקשים, הודיעה ההתאחדות ביום 1.3.2019 כי היא מבקשת להקים ועדת תביעות בלתי-תלויה (להלן גם: "ועדת התביעות", "הוועדה הבלתי-תלויה" או "הוועדה"), שחבריה יהיו השופטת בדימ' ורדה אלשיך (להלן: "השופטת בדימ' אלשיך"), רו"ח שלמה זוהר (להלן: "רו"ח זוהר") ועו"ד דורון טאובמן (להלן: "עו"ד טאובמן").
11. לאור הקמת הוועדה, ביקשה ההתאחדות כי בית-המשפט יעכב את ההכרעה בבקשת האישור עד להחלטתה של הוועדה, כדי לאפשר לה להתכנס, לפעול ולהביא בפני ההתאחדות את מסקנותיה.
המבקשים התנגדו לבקשה לעיכוב ההליכים ממספר טעמים (שחלקם נטענו על-ידיהם גם במסגרת הסיכומים הנוכחיים שהוגשו על-ידיהם). המבקשים טענו כי אין לראות בהקמת הוועדה כיישום המתווה שנקבע בדו"ח סול. הם הפנו לדיון בהנהלת ההתאחדות שבו הוחלט על הקמת ועדת התביעות, וציינו כי נאמר בו כי מטרת הקמת הוועדה הוא "לקבור את הפרשה" ולמנוע הכרעה על-ידי בית-המשפט. הם הוסיפו כי הוועדה הוקמה בשלב מאוחר מאוד בהליך דנן, וטענו כי מינוי של ועדה בשלב כזה אינו צריך להשפיע על התנהלות ההליך. לגישתם, מתן אפשרות להקים ועדת תביעות בלתי-תלויה בשלב כזה בהליך, תאפשר לכל משיב בתביעה נגזרת לפעול באופן דומה, כלומר להמתין לסיומו של ההליך בבקשת האישור, ואז – אם ייווצר הרושם כי בית-המשפט צפוי לקבל את הבקשה – למנות גוף שיוכל לקבל החלטה במקומו של בית-המשפט. תוצאה כזו, כך טענו המבקשים, אינה רצויה.
בקשת ההתאחדות לעיכוב הליכים נדונה בישיבת יום 7.4.2019. בתום הדיון הצהיר ב"כ המבקשים כי הוא יסכים לעיכוב הליכים לצורך פעולה של הוועדה בשלושה תנאים: "(1) שחברי הוועדה יהיו השופטת אלשייך, המבקש 1 וחבר נוסף שבית המשפט יקבע; (2) שסמכויות הוועדה יהיו בלתי מוגבלות; (3) בית המשפט יקבע שכ"ט ב"כ המבקשים" (פרוטוקול ישיבת 7.4.2019, בעמ' 232, ש' 3–7).
12. בהחלטה מיום 7.4.2019 התייחסתי לטענות הצדדים ביחס למינוי אפשרי של ועדת תביעות ולעיכוב ההליכים עד לתום פעולתה של ועדה כזו. בהחלטה הובהר הרקע להקמת ועדת תביעות במסגרת דיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, והיתרונות והחסרונות של הקמת ועדה כזו. בהתייחס לוועדה הנוכחית נקבע כי ישנה חשיבות לשאלת העיתוי של הקמת הוועדה, כמו גם להרכבה ולספקות המובנים הנוגעים ליכולתה לפעול בצורה נקייה משיקולים זרים.
עוד צוין כי כאשר משיב בהליך של תביעה נגזרת מעוניין להקים ועדה בלתי-תלויה במהלך דיון בבקשת האישור, מוטב כי היא יעשה כן תוך קבלת אישור של בית-המשפט למהלך. זאת כדי שלמסקנות הוועדה תהיה משמעות משפטית. מעבר לכך, צוינה העובדה כי הקמת הוועדה נובעת מהמתווה שנקבע בדו"ח סול, מתווה שהוכן וגובש עוד לפני הגשת בקשת האישור. כן הובאה בחשבון העובדה שהמתווה בדו"ח סול קבע כי ההחלטה על פתיחה בהליכים צריכה להתקבל "בהקדם, ללא דיחוי נוסף" (סעיף 22 לדו"ח סול).
שיקול נוסף שנלקח בחשבון במסגרת ההחלטה ביחס להקמת ועדת תביעות, הוא הקושי הנובע מהעובדה שהבקשה דנן היא בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם עמותה ולא בשם חברה. זאת, לנוכח הספק הקיים ביחס לאפשרות להגיש בקשה כזו. בהקשר זה צוין כי:
"הבקשה הנוכחית היא בקשה להגשת תביעה נגזרת לא נגד חברה אלא נגד עמותה. בקשה כזו מעלה שאלות נוספות מעבר לאלה המתעוררות כאשר מוגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד חברה [...] מעבר לכך וכפי שעולה מטענות המשיבים, ישנו ספק גם ביחס לעצם האפשרות של הגשת תביעה נגזרת בשמה של עמותה. יש להביא בחשבון גם עניין זה [...] בבחינת השאלה האם יש מקום לאשר את הקמת ועדת התביעות" (החלטתי מיום 7.4.2019, בפס' 16).
13. מעבר לכל אלה הובהר כי את החששות העיקריים ביחס למינוי הוועדה ויכולתם של חבריה לפעול בצורה נקייה משיקולים זרים ותוך מתן ביטוי לטובת התאגיד, ניתן לצמצם באמצעות פיקוח הדוק של בית-המשפט הן על הרכב הוועדה הן על אופן פעולתה. החשש כי הוועדה תנסה להשביע את רצונם של שולחיה יכול להצטמצם על-ידי כך שבית-המשפט יהיה זה שימנה את חברי הוועדה, שיהיו מודעים לכך שזהו הגורם שמינה אותם ולכך שהחלטתם תיבחן על-ידיו.
עוד הובהר כי ניתן לצמצם עוד יותר את החשש האמור על-ידי מינוי המבקש 1 עצמו כאחד מחברי הוועדה, מינוי המבטיח כי עמדתו תישמע וכי הוא יהיה רשאי לנסות לשכנע את החברים האחרים בוועדה בצדקתה (או להשתכנע על-ידי חברי הוועדה האחרים ביחס להיבטים מסוימים).
לאור כל האמור, הוחלט כי יש לאפשר לוועדה הבלתי-תלויה לקבל החלטה ביחס לאפשרות לנהל הליכים נגד המשיבים או מי מהם, בהתאם לדו"ח סול. חברי הוועדה נקבעו להיות השופטת בדימ' אלשיך (שהמבקש לא חלק על מינויה), עו"ד טאובמן (שמונה לוועדה על-ידי בית-המשפט בהתאם להמלצת ההתאחדות וחרף התנגדות המבקש), והמבקש 1 עצמו. לוועדה ניתנו סמכויות בלתי מוגבלות ביחס לקביעת האפשרויות של ההתאחדות לפעול בשלבים הבאים.
בהמשך הגיש המבקש 1 בקשה לעיון חוזר, בה הוא עתר כי בית-המשפט יורה על מינוי של חבר אחר בוועדה במקומו של עו"ד טאובמן. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 2.5.2019.
עבודת הוועדה ומסקנותיה
14. הוועדה קיימה דיונים והגישה בסופו של דבר דו"ח בו פורטו מסקנותיה (להלן: "דו"ח הוועדה"). הדו"ח כלל עמדת רוב של השופטת בדימ' אלשיך ושל עו"ד טאובמן, ועמדת מיעוט של עו"ד מאירי.
על פי דעת הרוב, הנזק שנגרם להתאחדות בעקבות הפרשה, עומד על סכום של 14,759,800 ש"ח. הרוב היה סבור כי ניתן יהיה לגבות סך כולל של 12,531,00 ש"ח (בהתאם להערכה המשקללת הן גבייה שכבר התבצעה הן גבייה שהוועדה העריכה שתתבצע בעתיד). לכן, שיעור הנזק יעמוד על ההפרש – קרי על סך של 2,228,800 ש"ח. לאור זאת, העריכה דעת הרוב כי אם תוגש על-ידי ההתאחדות תביעה על סך כ-5 מיליון ש"ח (הכוללים הפרשי הצמדה וריבית) נגד המשיבים 2–4, סיכוייה של תביעה כזו להתקבל הם גבוהים.
חרף האמור, גישת הרוב הייתה כי על ההתאחדות להימנע מהגשת תביעה כאמור. זאת הואיל ומדובר בכספים שלא הועברו לכיסם הפרטי של נושאי המשרה (אלא אל הקבוצות עצמן), ולנוכח אופיו המיוחד של הנזק, היקפו, מאמצי ההתאחדות להיטיב אותו והתשומות הרבות שיידרשו עקב הגשת תביעה.
חלף זאת, נקבע כי בהתאם להצעת חברת הביטוח ופירמת רואי החשבון, על ההתאחדות לפנות אליהן על מנת שישתתפו בכיסוי סכום הנזק שייוותר לאחר הגבייה הצפויה (סכום שהוערך כאמור בכ-5 מיליון ש"ח). כמו כן, נקבע כי על ההתאחדות לקבל החלטה לפיה יתרת הנזק שתיוותר לאחר השתתפות חברת הביטוח ופירמת רואי החשבון כאמור, תכוסה באמצעות גביית הכספים מהקבוצות, בסכום אחיד מכל קבוצה בליגת העל ובסכום דיפרנציאלי מכל קבוצה בליגה הלאומית. נקבע כי סכום זה ישולם על-ידי הקבוצות או יקוזז מתשלומים שההתאחדות מעבירה אליהן.
15. מנגד, לדעת המיעוט, נקודת המוצא לעניין גובה הנזק היא סכום של 23 מיליון ש"ח – כפי שעולה מרישומי ההתאחדות מ"זמן אמת". לגישת המיעוט, אם תוגש תביעה על סכום זה על-ידי ההתאחדות, סיכוייה הם גבוהים מאד. עוד נטען כי לזכות התאחדות עומדת עילת תביעה נוספת, על סך של כ-16 מיליון ש"ח, שסיכוייה טובים.
לעניין הגבייה הצפויה, נטען כי יש להביא בחשבון גבייה של כ-10.5 מיליון ש"ח לכל היותר. יחד עם זאת, נקבע כי אין לקזז אף סכום זה במלואו מגובה הנזק, מאחר שסכום של 4 מיליון ש"ח מתוכו כבר נלקח בחשבון בצמצום שיעור הנזק מסך של כ-26 מיליון ש"ח לסכום של כ-22 מיליון ש"ח. במלים אחרות, עמדת המיעוט היא כי הסכום של כ-4 מיליון ש"ח שנרשם בדו"חות הכספיים של ההתאחדות כ"עודף העברה לקבוצות" מגלם הערכה של גבייה עתידית מהקבוצות. לכן, יש לקזז מגובה הנזק סך של 6.5 מיליון ש"ח בלבד. לאור כל האמור, הייתה עמדת המיעוט כי גובה הנזק להתאחדות עומד (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית) על סך של כ-40 מיליון ש"ח, ולכל הפחות כ-20 מיליון ש"ח.
עוד המליץ המיעוט על הגשת תביעות נגד המשיבים 2–4. בהתייחס לאפשרות לגבות מקבוצות ליגת העל והליגה הלאומית כספים בשיעור הנזק שיוותר לאחר הגבייה הצפויה והשתתפות חברת הביטוח ופירמת רואי החשבון, נטען כי להתאחדות אין עילה כנגד הקבוצות לעשות כן. בנושא הפנייה לחברת הביטוח, נטען כי בהיעדר תביעה, חברת הביטוח תסרב לשלם.
16. ביום 16.12.2019 הוגש דו"ח הוועדה לבית-המשפט על-ידי ב"כ ההתאחדות, ובמקביל הוא הועבר לעיונם של חברי הנהלת ההתאחדות. בישיבת הנהלת ההתאחדות מיום 8.1.2020 התקבלה, ברוב קולות (22 בעד, 1 נגד וללא נמנעים), החלטה המאמצת את מסקנות דו"ח ועדת התביעות.
התנגדות המבקשים לאימוץ מסקנות הוועדה
17. ביום 3.2.2020 הגישו המבקשים בקשה כי התביעה הנגזרת תמשיך להתברר, וכי הבקשה לאישורה תוכרע לגופה. לגישתם, אין להעניק משקל להמלצות עמדת הרוב בוועדת התביעות, וזאת מכמה טעמים. ראשית, לשיטתם, באופן עבודתה של הוועדה ובמסקנותיה נפלו מספר פגמים בולטים; שנית, הדיון בהנהלת ההתאחדות ביחס למסקנות הוועדה נערך בפורום "נגוע" ובהשתתפות פעילה של גורמים בעלי עניין; שלישית, הנהלת ההתאחדות ממילא לא החליטה לאמץ את המסקנות המוגבלות של הוועדה, וזאת בניגוד לנטען בהודעת ההתאחדות.
בהקשר זה, חזרו המבקשים על התנגדותם להליך שבו הוקמה ועדת התביעות, ובפרט על הטענה כי הוועדה הוקמה על מנת למנוע הגשת תביעה.
הודעת ההתאחדות בדבר יישום מסקנות ועדת התביעות הבלתי-תלויה
18. ביום 16.7.2020 הודיעה ההתאחדות כי לאור מסקנת ועדת התביעות לפיה הנזק להתאחדות עומד על סך של 5 מיליון ש"ח ובהתאם להמלצותיה, הושגה "הסכמה עקרונית" בין ההתאחדות לבין פירמת רואי החשבון וחברת הביטוח, שלפיה האחרונות יעבירו לקופת ההתאחדות סך כולל של 1.7 מיליון ש"ח. כמו כן, ביום 12.7.2020 התכנסה הנהלת ההתאחדות וקיבלה החלטה לפיה קבוצות ליגת העל והליגה הלאומית יחויבו בתשלום יתרת הגירעון שתיוותר, בסך 3.3 מיליון ש"ח, בפריסה לשש שנים. הסכמות אלה הותנו בכך שיינתן מתן פסק-דין הדוחה את הבקשה לאישור תביעה נגזרת, ושההליכים המשפטיים בדבר ההעברות האסורות – יסתיימו.
19. בתשובתם מיום 3.8.2020 טענו המבקשים כי ההחלטה האמורה של ההתאחדות אינה מהווה יישום של המלצות דעת הרוב בוועדת התביעות. ראשית, לעניין ההסכמה עם פירמת רואי החשבון ועם חברת הביטוח, נטען כי ההתאחדות לא צירפה כל אסמכתא לקיומה של הסכמה כאמור, והודתה כי אין בידיה הסכם חתום. שנית, לעניין ההחלטה לכיסוי הגירעון על-ידי קבוצות ליגת העל והליגה הלאומית, טענו המבקשים כי ההתאחדות לא צירפה אסמכתא להסכמת הקבוצות לתשלום הסכום האמור, ולא הראתה מקור לסמכותה לחייבן לשלם בהיעדר הסכמה. שלישית, אף פריסת התשלום לשש שנים היא בעייתית, וזאת בשל העובדה שקבוצות עולות ויורדות ליגות, העובדה שמדובר במתווה שלפיו יישום מסקנות הוועדה כולל דחייה לשנים רבות, והעובדה שסיכויי הגבייה של הכספים הללו על פני פרק זמן ארוך כל כך מוטלת בספק. זאת, במיוחד לנוכח משבר הקורונה, שלאורו הקפיאה ההתאחדות אף את גביית הכספים ה"צבועים" וה"לא צבועים".
ההתאחדות הגיבה ביום 14.8.2020. ראשית, היא טענה, באשר לטענת המבקשים בדבר ההסכמים עם פירמת רואי החשבון וחברת הביטוח, כי הצדדים קרובים להשלמת המסמכים הנדרשים לעניין. שנית, בנוגע לטענה כי לא ניתנה הסכמת הקבוצות לתשלום של 3.3 מיליון ש"ח, נטען כי הסכמה כזו אינה נדרשת. לשיטתה, לא מדובר בסכומים שההתאחדות דורשת מהקבוצות במסגרת גביית חוב או תביעת השבה, אלא בחיוב חדש שההתאחדות מצאה לנכון להטיל על קבוצות המשתתפות (ושישתתפו בעתיד) בליגת העל ובליגה הלאומית.
ההתאחדות הוסיפה כי היא מוסמכת להטיל מסים, היטלים ואגרות על הקבוצות, בין היתר בהתאם לתקנון היסוד שלה. זאת בנוסף ומעבר לסמכויות השיוריות הנתונות להנהלת ההתאחדות כוועד העמותה. כמו כן, בהתאם לסעיף 11(א) לחוק הספורט, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק הספורט"), הסמכות הבלעדית לדון בשאלה האם ההתאחדות מוסמכת להטיל חיוב על הקבוצות נתונה לבית-הדין של ההתאחדות. שלישית, ביחס לטענה כי לא ניתן לקבל מתווה המשתרע על פני תקופה של שש שנים, נטען כי ועדת התביעות לא שללה פריסה של גביית הסכומים; כי המלצתה הייתה לגבות עד 5 מיליון ש"ח, כך שפריסה של חלק מהסכום הזה אינה בעייתית; וכי החלופה שמציעים המבקשים בדבר הגשת תביעה – לא תניב להתאחדות כספים במועד מוקדם יותר.
20. ביום 19.8.2020 הגישה ההתאחדות לבית-המשפט הודעה לפיה היא השלימה את החתימה על המסמכים הנדרשים מול חברת הביטוח והמשיב 4 (מפירמת רואי החשבון).
ביום 24.8.2020 הגישו המבקשים את התייחסותם לתגובת ההתאחדות מיום 14.8.2020 ולהודעתה מיום 19.8.2020. בנוגע לטענה בדבר הטלת חיוב כספי חדש על הקבוצות בסך של 3.3 מיליון ש"ח, הם ציינו כי ההתאחדות הודתה בכך כי היא לא קיבלה את הסכמת הקבוצות לתשלום הסכום. כמו כן, הטענה לפיה מדובר ב"מס" ולא בתשלום וולונטרי סותרת את הדברים שאמר עו"ד עמית פינס, היועץ המשפטי של ההתאחדות (להלן גם: "עו"ד פינס"), לחברי הנהלת ההתאחדות בישיבתה מיום 12.7.2020. מכל מקום, טענת ההתאחדות כי מדובר בחיוב כספי חדש ולא בהשבה של סכומי הנזק מעידה על כך כי אין בתשלום הכספים הללו כדי לגרוע מעילת התביעה של ההתאחדות נגד המשיבים. לשיטת המבקשים, מדובר בניסיון "לצבוע" חלק מתשלומי המסים המוטלים על חברים בהתאחדות כך שהם "יכסו" את עילת התביעה.
לעניין סמכות ההתאחדות להטיל מסים על חבריה מכוח התקנון, נטען כי התקנון קובע מסים ספציפיים שיוטלו על חברי ההתאחדות, להבדיל ממתן סמכות כללית להטיל כל מס שהוא. גם אילו הייתה סמכות כללית כזו, הרי שהיה על ההתאחדות להפעילה בהתאם לכללי המשפט המנהלי, בהיותה גוף דו-מהותי. בכל מקרה, כך נטען, האפשרות המעשית לגבות את המס החדש בנסיבות העניין מוטלת בספק.
לעניין ההסכם עם חברת הביטוח, נטען כי ההסכם קובע כתנאי להעברת התשלום לא רק את סיום הליך בקשת האישור, אלא גם סיום של כל הליך משפטי ביחס להעברות האסורות. התחייבות כזו מצד ההתאחדות שומטת את הקרקע מתחת ליכולתה לאכוף את החיוב שבכוונתה להטיל על קבוצות ליגת העל והליגה הלאומית, בסך 3.3 מיליון ש"ח. יתר על כן, ההתאחדות ויתרה, במסגרת ההסכם, על כל טענה כלפי צדדים שלישיים בקשר עם ההעברות העודפות או על כל טענה אחרת שנטענה במפורש או במשתמע בהליך זה. גם הוראה זו מגבילה את יכולה לפעול לגביית סכומים מהקבוצות הקשורים להעברות העודפות.