פסקי דין

עא 1880/19 הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב נ' שיר משכנות וותיקים בע"מ - חלק 10

14 נובמבר 2020
הדפסה

ש ו פ ט
השופט ג' קרא:
1. לאחר ששקלתי את הסוגיות שעלו, אני מצטרף למסקנת חברי השופט נ' סולברג כי יש לדחות את ערעור שיר, למעט טענותיה בסוגיית אישור משרד הבריאות. אני מצטרף לעמדת חבריי כי יש לדחות את ערעור הליגה, כמפורט בחוות דעתו של חברי השופט י' אלרון.
2. אני מסכים עם חבריי כי אין עילה להתערב בקביעות ובממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא. הלכה פסוקה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית. כך במיוחד כשממצאי העובדה נקבעו על בסיס התרשמות ישירה של בית המשפט מהעדים וממארג הראיות, כאשר בענייננו הערכאה הדיונית שמעה מסכת ראיות רבה וניתחה אותה באופן מקיף. קביעותיו של בית משפט קמא הן מעוגנות, כדלקמן: אין תלות בין עסקת השכירות בין שיר לליגה לבין המיזם המשותף, אף ש"אין לשלול את האפשרות שהשקעות מסוימות שעשתה שיר בנכס הושפעו מהמגעים שהיו בין הצדדים בקשר למיזם המשותף, כשם שאין לשלול את האפשרות שנכונותה של הליגה לשאת בחלק מעלויות אותן השקעות... הושפעה אף היא מאותם מגעים ומאותו רצון משותף" (פסקה 121 לפסק הדין); השיפוצים בנכס נעשו מתוך הסכמות נקודתיות בין הצדדים (פסקה 113 לפסק הדין); הצדדים התקשרו בהסכם לניהולו של משא ומתן לבחינת אפשרות הקמתו של מיזם משותף (להלן: ההסכם), כאשר ההתחייבות העיקרית שהצדדים נטלו על עצמם בהסכם הייתה "להכין הסכם מפורט לאור קווי היסוד המפורטים בהסכם זה. לשם הכנת ההסכם המפורט נדרש כמובן לנהל משא ומתן, שרק לאחר סיומו המוצלח בניסוח הסכם מפורט ומוסכם על ידי שני הצדדים, ניתן לומר כי נחתם חוזה לביצוע הפרויקט המשותף" (פסקה 127 לפסק הדין). עוד נקבע בפסק הדין כי שתי מחלוקות כנות הביאו ישירות לכישלון המשא ומתן: היכולת הכספית של שיר להשקעה במיזם המשותף והתשלום לשיר בגין "מוניטין" בית החולים הקיים. לאור זאת, נקבע כי הודעת הליגה על הפסקת המשא ומתן נעשתה כדין וכי הליגה לא הפרה כל הסכם עם שיר ואף לא נהגה בחוסר תום לב בניהול המשא ומתן או בביצוע ההסכם (פסקה 153 לפסק הדין). נקבע כי שיר לא הוכיחה כי השקעותיה השונות נעשו כחלק מהסכמות עם הליגה בקשר למיזם המשותף (פסקה 121); קביעות אלו בדין יסודן ושיר לא שכנעה כי יש עילה להתערב בממצאים אלו.
3. כמפורט בחוות דעתו של השופט אלרון, מי שפעל לקידום אינטרס עצמי אינו זכאי להשבת השקעתו מהזוכה (פסקה 43 לחוות דעתו). שיר פעלה ביחס למרבית מרכיבי תביעתה לקידום אינטרס עצמי שלה כשוכרת (כמפורט בחוות דעתו של השופט סולברג). יתר על כן, ספק אם ניתן לקבוע כי שיר פעלה מתוך ציפייה סבירה (להבדיל מתקווה בלבד) כי ייחתם חוזה לביצוע המיזם המשותף. הצדדים לא נטלו עליהם בהסכם חיוב להשיג תוצאה של חתימה על חוזה לביצועו של מיזם משותף בסופו של המשא ומתן (ראו, למשל: ע"א 1546/16 ביסאן נ' רשות הפיתוח וקק"ל, פסקאות 40-39 לפסק דינו של השופט א' שטיין (16.9.2020)). הפסיקה קבעה כי הזכות להשבת טובת הנאה לא קמה כאשר נותן ההטבה לקח סיכון (ע"א 7021/14 ילינק נ' אורנשטיין, פסקה 47 (31.10.2017) (על פי החריג לדוקטרינת ההסכמה שבשתיקה, "אם לאדם ברור שהסיכון לכך שהחוזה שעל כריתתו הוא עמל לא ייכרת ושהצד השני לא יידרש לשלם עבור פעולות שאותן הוא ביצע למענו – הסיכון רובץ על מי ששולח לחמו על פני המים"). גם המלומדים דניאל פרידמן ונילי כהן מציינים כי:
"לא תמיד מותנית העברתן של טובות הנאה במהלכו של משא ומתן בכך שייכרת חוזה. כך, למשל, עשוי צד לתת טובת הנאה למשנהו במהלכו של המשא ומתן מתוך מגמה להדק את הקשרים ביניהם ולהמריץ כריתתו של חוזה. העברתה של טובת ההנאה עשוי להיות פרי יוזמתו של הנותן, ולעיתים היא עשויה לנבוע מבקשתו של המקבל. בכל מקרה, אם ברור לנותן או צריך להיות ברור לו שהוא פועל על סיכונו וכי אם לא יכרת חוזה, לא ישולם לו דבר, אין הוא זכאי לשכר כלשהו, ואם לא נכרת חוזה, אין עילת השבה. העברתה של טובת ההנאה בנסיבות אלה משולה להענקתה של מתנה" (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א 758-757 (2018)).
ניהולו של המשא ומתן נשא עמו אינהרנטית את האפשרות שבסופו של דבר שיר והליגה לא תצלחנה לגבש הסכמה לביצועו של המיזם המשותף. עסקינן במיזם משותף שהוא, כקביעתו של בית משפט קמא, מיזם מורכב הדורש שיתוף פעולה בין הצדדים: "הפרויקט המשותף שהיה צריך לצאת לפועל, אילו היה המשא ומתן מצליח, ואילו היה נחתם החוזה המפורט, הוא מורכב ונדיר, נדרשה בו עבודה מרובה והשקעה כספית גדולה, ויישומו היה כרוך ביחסי אמון טובים בין הצדדים, לאור התלות ארוכת הטווח שהייתה כרוכה בו" (שם, פסקה 155). ואכן, שני הצדדים השקיעו מאמצים רבים, זמן וכסף בניסיון לגרום למשא ומתן להצליח. מנסיבות העניין ולפי קביעותיו של בית משפט קמא, עולה כי שיר נטלה על עצמה את הסיכון שהיא לא תזכה להשבת השקעותיה. כאמור, נקבע כי השקעות מסוימות של שיר בנכס הושפעו מהמגעים לניהול המשא ומתן בקשר למיזם המשותף וכן אין לשלול שנכונות הליגה לשאת בחלק מההשקעות הושפעה מהמגעים. שיר אף הודתה כי "לשיר הייתה כל סיבה לחשוב שהיא לא נוטלת את כל הסיכון על עצמה" (פסקה 81 לסיכומיה של שיר; ההדגשה הוספה). משמע, שיר מודה כי היא נטלה סיכון.
הנה כי כן, פעולותיה של שיר היו "שילוב" של פעולות לקידום אינטרס עצמי שלה כשוכרת של הנכס, אשר הפיקה רווחים בעצמה מחלק מהשקעותיה, עם נקיטת צעדים יזמיים ששיר קיוותה שיובילו לחתימתו של חוזה לביצוע המיזם המשותף.
4. אני סבור כי אין תחולה לדוקטרינת הטעות, לפיה שיר סברה בטעות כי התגבש חוזה לביצוע המיזם המשותף ומכוח טעותה זו שיר השקיעה במיזם המשותף. יצוין עוד, כי שיר טוענת בערעור לעילת עשיית עושר ולא במשפט מכוח "הסכמה שבשתיקה" ואינה טוענת לתחולתה של דוקטרינת הטעות (פסקה 80 לסיכומי שיר). כלומר, שיר אינה טוענת כי היא טעתה לסבור כי התגבש חוזה מחייב לביצועו של המיזם המשותף. שיר טוענת כי ההסכם אינו מהווה הסכם לעריכת משא ומתן בלבד, אלא ההסכם מלמד שהצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב ונכללה בו המסוימות הנדרשת בנוגע לכל התנאים המהותיים לעסקה של המיזם המשותף (פסקאות 40-34 לסיכומי שיר).
הנחות לפיהן שיר הוציאה הוצאות משמעותיות כשנתיים וחצי לפני תום תקופת השכירות משום שסברה שהשקעתה היא חלק מהמיזם המשותף ולא רק לצורך השאת רווחים מהנכס המושכר – אינן עולות בקנה אחד עם קביעותיו של בית המשפט קמא ואינן מבוססות בראיות. בית משפט קמא דחה את טענתה של שיר כי לא היה היגיון מסחרי בשיפוץ בשלב המאוחר בו נעשה לקראת סיומה של תקופת השכירות וכי השיפוץ נעשה רק בהסתמך על המיזם המשותף, למרות שבית משפט קמא ציין כי ייתכן שההחלטה על ביצוע השיפוץ הושפעה מהמגעים לקראת המיזם המשותף.
5. אני מסכים עם האמור בפסקה 6 לחוות דעתו של השופט סולברג ועם האמור בפסקאות 25-9 לחוות דעתו בעניין השקעותיה השונות של שיר, במסגרתן נדחה ערעור שיר, למעט לגבי אישור משרד הבריאות, ונקבע בהן כדלקמן: ההוצאות שהוציאה שיר לפינוי היושבים בנכס הן פעולות שבוצעו במסגרת יחסי השכירות; תיקון הפגמים ואי-התאמות והשבחת הנכס לא בוצעו כחלק מהמיזם המשותף אלא בהיותה של שיר שוכרת (ובשים לב ללשון הסכם השכירות לפיה שינויים ותוספות שיבצע השוכר בנכס ייעשו על חשבונו ויישארו בבעלות המשכיר, ללא תביעה מצד השוכר ובשים לב לכך שהליגה אף נשאה בחלק מהעלויות הנ"ל) וכדי להשיא את רווחיה של שיר. אני מסכים גם כי יש לדחות את ערעור שיר לגבי אובדן הכנסה בשל הפחתה זמנית של מספר המיטות בבית החולים ולגבי תשלום דמי השכירות ביתר. אני מסכים עם השופט סולברג גם בעניין אישור משרד הבריאות, כמפורט בחוות דעתו.
שווי בית החולים הגריאטרי הקיים
6. לעניין הטענה בדבר התעשרות הליגה בגין שווי בית החולים הגריאטרי הקיים (היתרון הנובע מקבלת מוסד סיעודי מאוכלס ופעיל), השופט אלרון קובע כי: "העסק הפעיל של שיר הניב אפוא לליגה דמי שכירות והביאו להתעשרותה ולא במשפט על חשבונה של שיר" (פסקה 61 לחוות דעתו) וכי:
"לו היתה קבוצת אברהם שוכרת מהליגה את הנכס כמבנה בעל ארבעה קירות בלבד, כשהוא פנוי לגמרי מחוסיה של שיר ואינו מהווה 'עסק חי', הרי שלפחות למשך פרק זמן מסוים היה העסק רווחי פחות, וממילא סביר כי לא היה ביכולתה של הליגה לקבל דמי שכירות בשיעור גבוה כפי שקיבלה בפועל. יוצא אפוא, שכניסתה של קבוצת אברהם לנכס, בנעליה של שיר, שמרה על רצף פעילות העסק החי והיא זו שאיפשרה לליגה כבעלת הנכס להוסיף ולקבל את דמי השכירות באופן רציף" (שם, פסקה 63).
השופט סולברג קובע כי:
"אין לכחד כי הליגה התעשרה מהיכולת להשכיר את הנכס באופן שמאפשר רציפות בניהול בית החולים... אולם, לא ניתן לקבוע כי התעשרותה של הליגה אינה כדין, או אף כי היא נעשתה 'על חשבון' שיר, ולא הובהר מהו בדיוק ה'נכס' שהעניקה לה האחרונה" (פסקה 29 לחוות דעתו).

7. אני בדעה כי דין טענותיה אלו של שיר להידחות, מהנימוקים הבאים:
ראשית, שיר לא הוכיחה את יסוד ההתעשרות הנדרש לשם קיומה של עילת עשיית עושר ולא במשפט. שיר לא הביאה ראיות בחוות הדעת של המומחה מטעמה המוכיחות את טענותיה בדבר התעשרות הליגה המתבטאת בדמי השכירות שקיבלה הליגה (ראו, למשל: ע"א 1873/16 סויסה נ' הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פסקה 16 (16.7.2018)). לפיכך, מתייתר הצורך לבחון את יתר מרכיבי העילה של עשיית עושר ולא במשפט.
שנית, כפי שיוסבר להלן, במוקד ערעור זה ניצבת תביעה שהגישה שיר נגד הליגה בעילת עשיית עושר ולא במשפט. התנהלותה של שיר, אשר פועלת בתביעתה הנוכחית לקבל תמורה מהליגה בגין העברת החוסים – עולה כדי ניסיון בלתי לגיטימי לבצע "מקצה שיפורים". עד מטעמה של שיר (טל תורג'מן, אשר הוביל את פעילות בית החולים מטעם שיר) העיד כי שיר ויתרה בעבר על דרישה לתשלום בגין העברת החוסים ובנוסף קיימת החלטה שיפוטית אשר עיגנה הסכמה דיונית מפורשת במסגרתה ויתרה שיר על תשלום בגין העברת החוסים, כאשר שיר לא ערערה על החלטה זו.
כך, פסק דינו של בית משפט קמא ציין במפורש, כדלקמן:
"הליגה הפנתה להחלטת כב' השופטת קרת-מאיר בתובענה הנ"ל (ה/208, עמ' 22 להחלטה), שבה נכתב, כי 'ההסכמות אשר קיבלו ביטוי במסגרת ההחלטה, כוללות בתוכן ויתור של שיר על דרישה לתשלום בגין העברת חוסים'.
טל אישר זאת בחקירתו (עמ' 307), אך הוסיף, כי הסכמה זו ניתנה על ידה, משום ש'שיר מעולם לא סחרה בחוסים', ולכן הסכימה לקבל תשלום רק עבור הציוד, אך עמד על כך, שלא היתה בהסכמה זו כדי למנוע משיר לתבוע מהליגה פיצוי זה" (שם, פסקה 161).
מכך ששיר אינה "סוחרת" בחוסים ניתן ללמוד כי שיר ויתרה על קבלת תשלום בגין העברת החוסים. טל אישר את הויתור בעדותו בבית משפט קמא, ובית המשפט קבע כממצא כי נעשה ויתור.
ההחלטה הנ"ל הנזכרת בפסק דינו של בית משפט קמא ניתנה במסגרת המרצת פתיחה שהגישו 140 החוסים ששהו בנכס (ה"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 1305/07 גואטה נ' משרד הבריאות). בדיון שהתקיים ביום 28.1.2008, הושגה הסכמה בין שיר לשוכר החדש (קבוצת אברהם). במסגרת ההסכמה הדיונית מונה מומחה מטעם בית המשפט על רקע הרצון המוצהר של הצדדים לאפשר את המשך הפעלת בית האבות ולמנוע נזק לחוסים (פסקה 5 להחלטה בבש"א 24926/07 מיום 12.8.2008). ההסכמה הדיונית יצרה התקשרות בין שיר לאברהם (שם). בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמה כי הכרעת השמאי תחייב את הצדדים (ולכן בגין שווי ציוד בית החולים שהשאירה שיר בנכס ובהתאם להערכה הנ"ל, נקבע כי על אברהם לשלם לשיר סך הקרוב לשני מיליון ש"ח). חוות דעת זו חולקה לשני חלקים: חלק ראשון של הערכת שווי כלכלי של היתרון הנובע לרוכש מקבלת מוסד סיעודי מאוכלס (140 חוסים) ופעיל וחלק שני של הערכת שווי הציוד בהנחת עסק חי. הובהר בהחלטת בית המשפט כי הערכת השמאי כוללת הערכת שווי הציוד ועלות קליטת העובדים וכי "לא תתבצע כל הערכת שווי או דרישה שקשורה לעצם העברת העובדים או הדיירים" (בש"א 24926/07 הנ"ל, פסקה 2; ההדגשה הוספה). נקבע באותה החלטה כי:
"אין ספק כי פרק א' בחווה"ד של השמאי אינה מהווה חלק מהשמאות המוסכמת. במהלך הדיון אשר התקיים ביום 28.1.08 הבהיר ב"כ שיר, כי היתה למעשה דרישה מצד שיר לתשלום בגין אלמנטים נוספים מעבר לציוד. ההסכמות אשר קיבלו ביטוי במסגרת ההחלטה, כוללות בתוכן ויתור של שיר על דרישה לתשלום בגין העברת החוסים. אין כל בסיס לטענת שיר כי דובר על ויתור על דמי תיווך בלבד... נראה כי ההחלטה חד משמעית וברורה, שכן נקבע על ידי במפורש כי 'לא תהיה כל הערכת שווי או דרישה אשר קשורה לעצם העברת העובדים או הדיירים מאת המשיבה 2 [שיר] לרוכשת [קבוצת אברהם]'. על קביעה זו חזרתי גם בהחלטה מיום 17.3.08, במסגרת המינוי של המומחה מטעם בימ"ש. העובדה כי המומחה סבר שישנו ערך כלכלי כזה, וכי בבקשת ההבהרה לא מנעתי עריכתה של חוו"ד זו, אינה משנה את הסכמת הצדדים. זאת במיוחד כאשר ההוראה שניתנה על ידי היתה כי הערכה זו תבוצע בנפרד. לאור זאת, מקובלת עלי עמדת הליגה ואברהם על פיה היתה הסכמת הצדדים הסכמה חד משמעית, כי חווה"ד תתייחס לציוד ולעלות קליטת העובדים, לרבות העברת הזכויות הסוציאליות על ידי הרוכש ולכך בלבד. מכאן עולה, כי הסכום המצוין בפרק א' לחווה"ד, אשר דן ביתרון הכלכלי הנובע מקבלת המוסד הסעודי כנכס מאוכלס, אינו מהווה אכן סכום אשר השמאי התבקש להעריך במסגרת הסכמת הצדדים".
8. הנה כי כן, בהחלטה הנ"ל נקבע כי שיר ויתרה על דרישה לתשלום בגין העברת החוסים. עם זאת, שיר טוענת שהסכמתה הייתה רק לגבי שווי הציוד, כך שפתוחה לה הדרך לטעון לגבי חלקה הראשון של חוות דעתו של השמאי ומכוח זה שיר הגישה תביעה נגד הליגה לקבלת שווי עסק בית החולים הקיים. שיר טוענת כי היא לא ויתרה על תביעתה זו נגד הליגה, ומסתמכת על קביעת בית המשפט מיום 28.1.2008, לפיה "אין בהסכמה זו כדי לפגוע בטענות מי הצדדים" ובהסתמך על החלטה מיום 9.11.2008 (ה"פ 1305/07 הנ"ל), בה נקבע כי:
"שאלת העברת המוסד מהשוכרים הנוכחים, שיר, לבין יואב אברהם, נידונה בפני בית משפט זה כדרך מעשית לפתור את בעיית החוסים במסגרת ה"פ שהוגשה על ידם. על ידי הצדדים נקבעה דרך דיונית כאשר חוות דעתו של השמאי נקבעה להיות חוות דעת מכרעת... נראה כי על מנת להביא למצב שבו יועבר בית האבות בפועל, בדרך אשר תגן על החוסים, אשר זו היתה מטרת כל הצדדים, יש להשלים עתה את ההליך שבו החלו הצדדים, כאשר הובהר על ידם בישיבות הקודמות שכל צד שומר על טענותיו. נראה כי המחלוקות הכספיות שנותרו בין הצדדים יכולות להתברר בהליך משפטי מתאים שאיננו במסגרת ההליך שבפני" (ההדגשה הוספה).
מחוות דעתו של השופט אלרון עולה כי הוא מקבל את טענתה של שיר, לפיה ויתור שיר על שווי הותרת הפעילות העסקית של שיר בנכס הוא ויתור "יחסי", כלומר ויתור החל כלפי אברהם בלבד, ולא כלפי הליגה. כמפורט, דעתי שונה. שיר טוענת כי היא "שמרה" על טענות אלו וכי נקבע כי המחלוקות הכספיות שנותרו יתבררו בהליך מתאים. עם זאת, הקביעה האמורה משמעותה כי באופן כללי, תביעות כספיות אחרות יכולות להתברר בהליכים מתאימים. אין משמעותה של קביעה זו כי הדרישה הספציפית לתשלום בגין העברת החוסים – עליה שיר ויתרה – נותרה גם היא "פתוחה" לתביעות עתידיות מצד שיר. ניסיונה של שיר לבצע "מקצה שיפורים" במסגרת התביעה הנוכחית, משמעותו כי שיר פועלת שלא בקנה אחד עם העובדה שהיא הסכימה שלא לדרוש תמורה בגין העברתם של החוסים, במסגרת ההליך שטיפל בהעברת העסק של בית החולים הקיים. בהמרצת הפתיחה, שיר הסכימה לא "לסחור" בחוסים וויתרה על דרישה לתשלום של השוכר החדש בגין העברת החוסים. בדיעבד, שיר הגישה את תביעתה הנוכחית נגד הליגה לתשלום בגין העברת החוסים בעילת עשיית עושר ולא במשפט. בהמרצת הפתיחה, שיר "מילאה פיה מים" בעת ההסכמה הדיונית ולא ביקשה במפורש להשאיר סוגיה זו "פתוחה", והויתור שנעשה קיבל תוקף של החלטה שיפוטית. בדיעבד, שיר פעלה בניגוד לויתור שלה ולכל הפחות שיר טוענת ל"פרשנות" לפיה היא ויתרה על דרישת התשלום בגין העברת החוסים רק כלפי השוכר החדש (קבוצת אברהם) ולא כלפי הליגה. שיר לא נהגה בתום לב ב"זמן אמת" ולא ציינה כי בכוונתה לתבוע את הליגה וכי הויתור אינו כלפי הליגה, אשר הייתה צד להליך. בנסיבות אלו, שיר ויתרה על דרישת התשלום בגין העברת החוסים והיא מושתקת מלפעול בניגוד למצגים שהציגה.
9. מסקנה זו מתחזקת נוכח התנהלותה של שיר: המשא ומתן הארוך שהתנהל בין שיר לליגה נכשל בשל חוסר יכולתם של הצדדים להגיע להסכמות בשתי סוגיות מרכזיות, שאחת מהן היא תשלום של הליגה לשיר בגין "מוניטין" בית החולים הקיים, כלומר דרישתה של שיר כי הליגה תשלם לה בתמורה להעברת בית החולים הגריאטרי הקיים לחברה המשותפת שתקום. הליגה לא הסכימה לכך. לאחר מכן, שיר שלחה את הודעות קיזוז דמי השכירות לליגה בטענה שיש לה זכות לקזז מהחוב של הליגה כלפיה, מחמת הטענות שהעלתה שיר בתביעה שהגישה נגד הליגה. כלומר, תחילה, שיר ניסתה לקבל את התשלום בגין העברת בית החולים הקיים מהליגה בעת שהצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן (ולאחר ששיר ויתרה במפורש בהליך המרצת הפתיחה על קבלת תמורה בגין רכיב זה מקבוצת אברהם). משכשל המשא ומתן – מנסה שיר כעת לקבל את התשלום בגין רכיב זה בתביעתה הנוכחית, משל אם לא נתנו לשיר להיכנס דרך הדלת, תנסה שיר להיכנס דרך החלון.
10. מטעמים אלו, יש לדחות את ערעורה של שיר גם בנוגע להתעשרות הליגה בגין בית החולים הגריאטרי הקיים.
ש ו פ ט

עמוד הקודם1...910
11עמוד הבא