והנתבע 4 העיד כך:
"ש. נכון שלקחת ממחשבי המבקשת כל מיני דברים שקשורים ללקוחות שאתה מטפל היום?
ת. לא לקחתי שום דבר, מלבד חומר שקשור בלקוחות המשותפים.
ש. אתה מדבר על הלקוחות שבנספח 36?
ת. כן.
ש. אז איך לגבי הלקוחות האחרים אתה יכול לטפל בהם ללא החומר הרלוונטי?
ת. אין שום בעיה, זה כמו כל לקוח חדש אחר שמגיע למשרד, אנחנו לא פונים ליועץ הקודם. אנחנו מבקשים את החומר מחברת הביטוח ומהלקוח. זה מה שמקובל בתחום שלנו". (עמ' 30 ש' 14 – 20 לפרוטוקול).
עא. דע עקא שהתובעת לא פירטה מהו בדיוק המידע העסקי, לאיזה לקוח מתייחס המידע העסקי, מדוע מידע ספציפי הרלוונטי ללקוח מסוים מהווה סוד מסחרי כלפי אותו לקוח וכיצד מי מהנתבעים מפר את תנית הסודיות בשעה שהוא מקבל מידע עסקי זה מהלקוח עצמו.
תנית אי תחרות:
עב. אין חולק כי בכל הסכמי העבודה של הנתבעים 2 – 5 מופיע סעיף 8 הקובע כך:
8.1 העובד מתחייב בזמן היותו עובד החברה וכן עם הפסקת עבודתו בחברה ולתקופה של 18 חודש לאחריה, לא לפנות, במישרין או בעקיפין, ללקוחות החברה, אשר החברה מקיימת עמם קשרים מסחריים במועד הפסקת העבודה, או נמצאת בשלבי מו"מ לקיום קשרים מסחריים כאמור, או היתה עמם במו"מ בתקופת עבודתו של העובד בחברה, ולא לקבל מהלקוחות האמורים, במישרין או בעקיפין, כל הזמנה, הצעה ו/או עסק, שהחברה כבר עסקה בהם אותו זמן או התעתדה לעסוק בהם, וכן מתחייב העובד להימנע באופן מוחלט ממתן שירות כלשהו ללקוחות החברה בין במסגרת היותו עצמאי ו/או שכיר ו/או בכל מסגרת אחרת. הנ"ל לא יחול לגבי העסקה ישירה כשכיר של העובד על ידי הלקוח ובלבד שלא מדובר בתפקיד שעניינו טיפול בביטוח למעט בביטוחי הלקוח עצמו.
8.2 במקרה ובו, מכל סיבה שהיא, בין אם תוך כדי הפרת הוראת סעיף 8.1 ובין אם לאו, יתן העובד, בזמן או לאחר תום תקופת עבודתו עבור החברה, שירות יעוץ בתחומים בהם עוסקת החברה, בין אם כעצמאי ובין אם כשכיר או בכל דרך אחרת, למי מלקוחות החברה (כפי שיהיו מעת לעת ובתום תקופת עבודתו של העובד בחברה), הרי ש-70% מכל תמורה כספית או תמורה אחרת אשר יקבל העובד או מי מטעמו או שתתקבל בתאגיד בו מועסק העובד או שבו הוא שותף או בעל מניות, מלקוח כאמור, למשך תקופה של עד 18 חודשים לאחר סיום העסקתו של העובד בחברה, תהא שייכת לחברה" (להלן – תנית אי תחרות).
בהסכמי העבודה של הנתבעים 3-5 נקבעה בסעיף 8.1 להסכם תקופה של 24 חודשים ובסעיף 8.2 להסכם תקופה של שלוש שנים.